מה מסתתר מאחורי פיטורים המוניים?

אחד הכללים הבסיסיים כשמפטרים עובדים קבועים הוא שהפיטורים יתבצעו בתום לב מצד המעסיק. המעביד חייב על פי חוק לנמק בהגינות מדוע הוא מפטר ולא להסתפק בהצהרות כלליות. אם פועל הועסק חמש או עשר שנים לשביעות רצון המעביד, לתום הלב ישנה משמעות חשובה בעיני החוק. כיום נראה שחלק מהחברות מודיעות על פיטורי עובדים כאשר אחד הנימוקים האמיתיים למהלך הם קבלת סיוע, מענקים ואשראי נוח להמשך הפעלת המפעל. מי שנזקק לחיבור לגז הטבעי ממאגר תמר מודיע על פיטורים כאמצעי לחץ ותום הלב אינו אחד משיקוליו.

גרוע מכך, הליך השימוע לפני פיטורים בקרב העובדים שנקבע בחוק הפך מזמן לסוג של בדיחה. קודם מודיעים על פיטורי 300 או 800 עובדים ורק אח"כ יקראו להם לשימוע במעין הצגה כלפי החוק. לעיתים "השימוע" שהפך להצגה גרועה לא מתייחס אפילו לעובדים חולים, מפרנסים יחידים, מקרים סוציאליים קשים, המתנה קצרה למיצוי תנאי פנסיה רגילים. נותנים לעובד מיץ ובייגלה אחרי 20 שנות עבודה, 5 דקות לתנות את צרותיו ומודיעים רשמית על פיטוריו. סוג של התאכזרות מרושעת. כך זה בעולם העסקים. גם בהייטק יוצאים עם ארגז קרטון וזיכרונות אחרי "שימוע" מנומס וחסר משמעות.

מפוטר (אילוסטרציה). גם בהייטק יוצאים עם ארגז קרטון וזיכרונות אחרי "שימוע" מנומס וחסר משמעות צילום: shutterstock

המגזר הציבורי – עולם אחר

לעומת המגזר העסקי, במגזר הממשלתי ישנה אופרה אחרת לחלוטין. במגזר הממשלתי, העובדים אינם מוטרדים מבעיות פרנסה ותעסוקה. תמיד הם יכולים לסגור את השאלטר.

כשהייתי נציב שירות המדינה ונדרשו צמצומים במשרד התחבורה, הוועד הודיע – "תפטרו את המנכ"ל ושלושת הסמנכ"לים ועוזריהם". אחרת הודיע הוועד "נסגור את המשרד". נפתח מו"מ ארוך ומייגע שסיכומו היה כרגיל פיטורי עובדים זמניים והקפאת קבלת עובדים חדשים על חשבון יציאה לפנסיה.

בסקטור הציבורי, הפרשות פנסיוניות עליהם צריך לשלם פיצויים מוסדרות (תמריצים, פרמיות, שעות נוספות, ימי מחלה, חופשות, ימי חג ועוד) בהשוואה לסקטור העסקי. בחברות פרטיות רבות העובדים לא העזו לדרוש מחשש שיפוטרו. כיום אנו רואים הרבה יותר התארגנויות של ועדים ושמירת זכויות עובדים בהשוואה לעבר (חברות הסלולר למשל) ועדיין, בעסקים רבים המצב אינו מעודד.

המעסיק צריך לתת הודעה מוקדמת של חודש מראש, דבר שיאפשר לעובד לקבל שכר של חודש נוסף. ידוע על מספר מקרים רב, בעיקר בפריפריה, שהודעה כזו לא ניתנה. עובדים צריכים לבדוק האם כל ההפרשות לפנסיה נעשו כדין. קראנו על מקרים רבים שמעסיקים הפסיקו להפריש מרגע שנקלעו לבעיות וכך רצף הזכויות הפנסיוניות של העובדים נפגע.

טוב יהיה אם משפטני ההסתדרות באזורי הפיטורים יבחנו כל מקרה לגופו אצל כל מפוטר כדי לדעת שמוצו מלוא התנאים לעובדים שתרמו 30 או 35 שנות עבודה מסורות בעמל כפיים.

במידה שהמפוטרים בגיל עבודה וברצון להמשיך לעבוד, יפה ינהג המעסיק אם ידאג להכוונת עבודה -מתן יעוץ ראשוני ומקצועי יסייע למפוטר. גם ביטוח לאומי עשוי להשתתף ביעוץ וסיוע. חשוב שכל מעסיק יזכור את השנים הטובות שהעובד תרם לו ויטפל במפוטר בתום לב וברצון כנה. מדובר בדרישה אלמנטרית חברתית שתספק כבוד הדדי למפעל ולמפוטר.

הכותב הוא דיקן המרכז ללימודים אקדמיים אור יהודה. לשעבר נציב שירות המדינה והממונה על השכר באוצר. נציג ציבור בבי"ד הארצי לעבודה