ביהמ"ש דחה תביעת דייגי הקישון: אין הוכחה לגרימת הסרטן

"נדגיש כי סבלם של הדייגים ובני משפחותיהם ממחלותיהם לא היה שנוי במחלוקת ואין להקל בו ראש. המחלוקת הייתה בקיומו של סיבתי בין חשיפת התובעים לחומרים שהיו במי הקישון ובין מחלותיהם. קשר זה לא הוכח", נכתב בפסק הדין.

החל משנת 2001 הוגשו לבית המשפט המחוזי בחיפה 7 תביעות שונות של דייגים שטענו כי לקו בסוגים שונים של מחלת הסרטן כתוצאה מחשיפתם, בעיקר בשנות ה-70, ה-80 וה-90, לחומרים מסרטנים שהוזרמו למי נחל הקישון על ידי חיפה כימיקלים, דשנים וחומרים כימיקליים ומפעלים תעשייתיים נוספים הממוקמים במפרץ חיפה.

במקביל לתביעות הדייגים התנהלו בבית המשפט המחוזי בחיפה גם תביעות מקבילות ודומות של כ-70 לוחמי צה"ל שהתאמנו במי נחל הקישון וטענו גם הם כי לקו במחלות שונות כתוצאה מחשיפה לחומרים מסרטנים שהוזרמו על ידי אותם נתבעים למי הנחל.

 תביעות הלוחמים הוגשו לאחר שוועדת חקירה שהוקמה לבחינת הנושא קבעה ברוב דיעות כי לא הוכח קשר סיבתי בין החומים שהוזרמו לנחל לבין מחלותיהם. עם זאת, דעת המיעוט של יו"ר הוועדה, נשיא בית המשפט העליון בדימוס מאיר שמגר, קבעה כי הוכח הקשר הסיבתי.

ממשלת ישראל החליטה להכיר בלוחמים כמי שנפגעו במהלך שירותם הצבאי ולהעניק להם פיצוי. ביוני האחרון דחה שופט המחוזי, ד"ר עדי זרנקין את תביעות החיילים משום שלא הוכח קשר סיבתי בין המחלות לבין החשיפה הטענת למי הקישון.

נחל הקישון (ארכיון) צילום: אלעד גרשגורן

בפסק הדין שניתן היום, התייחס השופט, רון שפירא, לאותה דעת מיעוט של שמגר ולהחלטת הממשלה בעניין הפיצויים. "פרסום דו"ח ועדת שמגר", כתב, "והידיעות התקשורתיות על תביעות הלוחמים האירו את עיני הדייגים בנוגע לאפשרות כי מחלותיהם פרצו עקב החשיפה לחומרים שהוזרמו למי נחל הקישון.

"התובנה לאפשרות זו, ביחד עם פרסומים תקשורתיים מגמתיים בנוגע לכומי הפיצויי, משכו, כך ככל הנראה, רבים לצאת למסע הדייג אחר האוצר המובטח. כך התקבצו בתביעות שבפני גם תובעים שעיקר עיסוקם ומרכז חייהם לא היו במימי הקישון. מעבר כלך, בשמיעת הראיות הבתרר כי חלק ניכר מהתיאורים בנוגע לאופן עבודתם וצורת חשיפתם למי הקישון, כפי שנטענו, לקו בחוסר דיוק (וזאת בלשון המעטה)".

לפי פסק הדין, לא הוכחה עובדתית חוות הדעת שבבסיס התביעות ולפיה אחוז הלוקים בסרטן מבין דייגי ועובדי הקישון גבוה בצורה קיצונית וברורה מהאחוז באוכלוסייה הכללית. "טענה זו מבוססת על ראיית כל מחלות הדייגים, כולן ממשפחת מחלות הסרטן, כמקשה אחת. אלא שמדובר במחלות שונות שגורמיהן שונים ואופיין שונה בתכלית זו מזו". מעבר לכך, כך מצוין, התברר בהלך שמיעת הראיות כי במתחם מעגן הדייג של הקישון עבדו עוד רבים אחרים שלא לקו במחלות וכי הנתונים שהציגו הדייגים בהיבט הכמותי בנוגע לחשיפתם למי הקישון היו רחוקים מהמציאות.

עוד נאמר בפסק הדין כי בדיקות המים שנערכו לא הצביעו על רמות מזהמים משמעותיות וכי יש לקחת בחשבון גם את אורך החיים של הדייגים שייתכן ופגע בבריאותם, כמו חשיפה רבה לשמש, למנועי דיזל או תזונה לא בריאותית.

"מי הקישון אכן זוהמו בתקופות מסוימות בשפכים תעשייתיים שכללו חומרים רעילים רבים", נכתב עוד בפסק הדין. "אלא שלא עלה בידי הדייגים להוכיח, בהתאם לעובדות כפי שהובאו בפני ובהתאם לנתוני מחלותיהם, כי המחלות נגרמו כתוצאה מחשיפתן למי הקישון, זאת במידה ובאופן בו נחשפו למים, וככל שנחשפו (וכאמור, חלק מהתובעים נחשפו למי הקישון בעיקר דרך התקשורת)".

בחודש הבא ידון בית המשפט בשאלת ההוצאות בתביעות אלה.

את חברת חיפה כימיקלים ייצגו עו"ד גיל עטר, שי כהן וליהי רז ממשרד נשיץ ברנדס. את דשנים וחומרים כימיים ייצגו עו"ד ניר קהת ועופר שובל ממשרד פרופ' יובל לוי.