ניתוח כלכליסט
ממשלה גדולה או קטנה: נתניהו ופלוג לא מסכימים
ראש הממשלה חושב שצריך לרסן את הממשלה ולמתן את המיסוי כדי להמשיך לצמוח. הנגידה שלו חושבת שהיקף השירותים החברתיים הוא בחירה ערכית ולא כלכלית. על שני נאומים מוקלטים שנישאו אתמול בכנס אלי הורביץ, שמחייבים שיחה בארבע עיניים
08:3007.11.13
נאומו של ראש הממשלה בנימין נתניהו אתמול בכנס אלי הורביץ לכלכלה וחברה – נאום וידיאו שהוקלט מראש – היה כנראה הנאום הכלכלי החשוב ובעיקר הצלול ביותר של נתניהו מהשנים האחרונות. בלי סיסמאות כמו בלימה, סיבוב ונסיקה, בלי גרפים על לוח מחיק, בלי משולשי אתגרים וכמעט בלי דימויים. במקום זה קיבלנו נתניהו שאמר דברים ברורים, ישירים, כנים מאוד, שמתמצתים בתמצות נמרץ את השקפת עולמו הכלכלית. לרגע, היה נדמה ששר האוצר נתניהו של 2003 צץ מתוך החליפה של ראש הממשלה.
באופן מקרי ובלתי תלוי, כמה שעות לאחר מכן, הוקרן ראיון וידיאו מוקלט מראש עם נגידת בנק ישראל ד"ר קרנית פלוג, ובו פלוג אמרה את כל מה שנתניהו בחר להשאיר מחוץ לנאומו. על הקשר בין מסים, ביטחון, שירותים ציבוריים והחלטות אידיאולוגיות.
נתניהו ופלוג ביטאו שתי השקפות עולם ביחס לשאלה מהי המדיניות המיטבית לעידוד צמיחה. בעוד נתניהו תומך בהורדות מסים וצמצום הוצאות הממשלה פלוג מחזיקה בגישה (לפחות לפי הנאום) לפיה אפשר להרחיב את הוצאות הממשלה ואת השירותים החברתיים ולפיכך להעלות מסים.
נתניהו בכנס: "כיעד, ואני מדבר בצורה ישרה וישירה, אנו צריכים לפעול לריסון הממשלה ולמיתון המיסוי כדי להמשיך את הצמיחה. כי אם תהיה צמיחה של 4%–5% יהיו לך יותר הכנסות ממיסוי. דעתי לא השתנתה בעניין הזה, והזמן מוכיח את צדקת טענותיי"
המציאות
אחרי כמעט עשור של שקט בסוגיה הזו, נתניהו חזר היישר אל המנטרה המרכזית שלו בתקופתו כשר אוצר: שיעור מס נמוך יותר מביא הכנסות גבוהות יותר ממסים. אלא שהשנים האחרונות הראו שהתזה של נתניהו לא בהכרח נכונה ושיעורי המס ירדו נמוך מדי, לפחות ביחס להוצאות של הממשלה, ולמדינה לא היה מספיק כסף בקופה.
שנית, שורת מחקרים (למשל זה של החוקרים תומס פיקטי ועמנואל סאז) הראו שאין קשר הכרחי בין שיעורי מיסוי נמוכים או גבוהים לבין צמיחה. כך, אם בודקים מה קרה לצמיחה של מדינות שונות בשנים 1975–2008, מתברר למשל שקצב הצמיחה של גרמניה ושל בריטניה היה דומה, אף ששיעורי המיסוי בגרמניה כמעט לא השתנו, ואילו בבריטניה הם פחתו ב־40%. מלבד זה, מדינות אחרות שהורידו מסים, כמו ארה"ב או שבדיה, נהנו משיעורי צמיחה נמוכים יותר. במילים אחרות, הנתונים לא מראים קשר מובהק בין שיעורי מיסוי נמוכים לבין קצב הצמיחה, כלומר אין אישוש ממשי לתיאוריה של נתניהו - מה שלא מפריע לו לא לשנות את דעתו.
בנימין נתניהו צילום: אלכס קולומויסקי
הקונטרה של פלוג
פלוג לעומת זאת, ענתה תשובה משלה לשאלה האם היקף המגזר הציבורי בישראל כיום גדול מספיק או לא - התשובה לשאלה הזו אינה כלכלית, אמרה, אלא עניין של השקפת עולם, של בחירה ערכית. ויתרה מזאת, כל עוד נטל הביטחון בישראל גבוה, מי שרוצה גם שירותים אזרחיים באיכות גבוהה ובהיקף גדול צריך להיות מוכן למסים גבוהים. ומי שרוצה מסים נמוכים, יצטרך לשלם בשירותים ציבוריים בהיקף מצומצם, כי נטל הביטחון גבוה מדי.
כה אמרה פלוג בכנס: "גודל הממשלה הוא ביטוי להעדפה חברתית בין גודל המיסוי לגודל ההוצאה הציבורית. יכולה להיות ממשלה קטנה יחסית שממנה נגזרים גם שיעורי מיסוי נמוכים, או ממשלה גדולה שמחייבת גם נטל מס גבוה. שתי האפשרויות יכולות להיות מוצלחות כלכלית, כך שהבחירה היא בחירה חברתית.
ד"ר קרנית פלוג צילום: אוראל כהן אם רוצים ממשלה שתספק שירותים בהיקף גדול ובאיכות גדולה, שתשקיע ותתמוך בצורה אקטיבית במנועי הצמיחה, המשמעות היא הוצאה יותר גדולה ולכן מיסוי יותר גבוה. כל עוד נטל הביטחון כבד יחסית, המשמעות היא שאם אנחנו רוצים גם שירותים ציבוריים בהיקף ובאיכות שיש במדינות המפותחות זה אומר ממשלה שיותר גדולה מאשר במדינות המפותחות ולכן גם נטל מס יותר גבוה. מצד שני, אם אנו רוצים שיעורי מס דומים למדינות המפותחות, ובהינתן נטל ביטחון גבוה, המשמעות היא שירותים ציבוריים יותר מצומצמים".
נתניהו בכנס: "אני לא מקבל את הדיבורים על כך שאפשר להגדיל את החלק של הממשלה ל־50% מהתוצר. זה דבר מסוכן מאין כמוהו, וזה מביא לפשיטת רגל"
המציאות
ראשית, החלק של הממשלה בתוצר בישראל עומד על כ־45%, ומי שהעלה אותו בשנים האחרונות היה נתניהו בעצמו, כך שלא לגמרי ברור למי הוא בא בטענות. למעשה, בתור מי שמאמין בריסון הוצאות הממשלה, נתניהו של השנים האחרונות פעל לא אחת נגד מדיניותו כשר אוצר, בעיקר כשחילק בנדיבות תוספות שכר לסקטורים שונים והגדיל מאוד תקציבי משרדים שונים.
ובכל מקרה, בישראל הוצאות הביטחון מהוות חלק גדול יחסית מהתוצר. יותר מ־5%. וגם החזרי הריבית שישראל משלמת על החוב שלה גבוהים ביחס למדינות אחרות (כמעט 4% מהתוצר). כלומר, אם מפחיתים את ההוצאה על הביטחון ואת תשלומי הריבית, הוצאת הממשלה על שירותים אזרחיים ביחס לגודל התוצר של המשק, ישראל מתברגת נמוך למדי ב־OECD (שנייה מהסוף).
נתניהו בכנס: אסור לכסות גירעונות במיסוי עודף. צריך לשמור על רמת מיסוי סבירה. ואם שומרים על רמת הוצאות סבירה, שומרים גם על רמת מיסוי סבירה. היעד הזה אמנם מתנגש עם הפופוליזם שאומר שצריך לעשות דברים רק על ידי מיסוי גבוה. אני מעולם לא פעלתי מההיגיון הזה. לפעמים תיקנו כי המציאות הפוליטית כפתה, אבל צריך לפעול לריסון הממשלה ולמיתון המיסוי כדי להמשיך את הצמיחה"
המציאות
עמוד 193 בספר התקציב לשנים 2013–2014 מראה שהעלאת המסים בשנתיים הללו היא העלאת המסים הדרמטית שהיתה כאן מזה עשור. למעשה, זו העלאה כה דרמטית, שהיא כמעט מוחקת לחלוטין את כל הורדות המסים שהחלו בתקופת נתניהו באוצר, והמשיכו אחריו. כך שאם נתניהו לא ממש בעד העלאות מסים, ומתייחס לצעד הזה רק כאל תיקון קטן שנכפה עליו פוליטית, הוא לכל הפחות מכופף את המציאות. בפועל, אילולא נתניהו הוריד כך את המסים, במקביל להגדלה משמעותית של הוצאות הממשלה, העסק היה עובד בלי להיכנס לגירעון קולוסלי. אבל נתניהו בעצמו אחראי לפריצה התקציבית של השנתיים האחרונות, לא "המציאות הפוליטית". אולם בעצם, מי שחושב שהכל כאן נפלא אם רק ננכה את החרדים והערבים, ייתכן שגם חושב שהתיאוריה הכלכלית שלו היתה יכולה לעבוד נפלא, בניכוי המציאות.
