ורק לפלסטינים לא נשאר כסף מהמפרץ

במלחמת העצמאות של ישראל ב־1948 גלו מבתיהם כ־700 אלף ערבים פלסטינים שמצאו את עצמם חסרי רכוש ופרנסה.

הכרוניקה המזרח־תיכונית רשמה באותן שנים תופעה נוספת: גילויים והרחבה של שדות הנפט בעיקר סביב המפרץ הפרסי. שתי התופעות חברו יחדיו, ויש לכך, גם כיום, השלכות חשובות על המציאות הכלכלית הפלסטינית.

הפליטים הפלסטינים של 1948 היו משכילים יותר מערביי המדבר שבמפרץ ומיומנים במגוון מקצועות. לכן, אט אט, הגיעו מאות אלפי פלסטינים לעבוד בארצות הנפט. תחילה בעיראק ובסעודיה, ולאחר מכן בכוויית, בקטאר ובנסיכויות האחרות. הפליטים זכו אחרי 1948 למערכת חינוך רחבה של האו"ם, וכך זרמו המונים מבוגרי מערכת חינוך זו למפרץ. "אנחנו בנינו את המפרץ", זו אמירה פלסטינית מוכרת. יאסר ערפאת, למשל, הגיע ב־1957 לעבוד כמהנדס כבישים בכווית.

בשנות ה־80 כ־800 אלף פלסטינים עבדו במפרץ

התופעה הגיעה לשיא במה שמכונה "עשור הנפט" הערבי. אלו השנים 1972–1982 שבהן מחירי הנפט הרקיעו שחקים, ומספר הפלסטינים שעבדו במפרץ הגיע ליותר מ־800 אלף, כמחציתם בכווית. רובם עבדו בעבודות מקצועיות: מורים, מהנדסים, רופאים, טכנאים, כלכלנים.

המשבר הגדול היה ב־1991. הפלסטינים תמכו בסדאם חוסיין שפלש לכווית, וכאשר הוא נסוג משם במלחמת המפרץ הראשונה - גירשו נסיכי כווית את רוב 400 אלף הפלסטינים שהיו שם. גם בסעודיה ובנסיכויות המפרץ האחרות גברו החשדות כלפי הפלסטינים שעמדותיהם הלאומיות יכולות להביא צרות על השליטים.

מסוף נפט במפרץ הפרסי. פוטנציאל רווח לא ממומש לפלסטינים צילום: בלומברג

עובדים מצרים שלחו 15 מיליארד דולר למשפחות

לבד מהמוני פועלים פשוטים מהמזרח הרחוק, שותפים לעבודת הפלסטינים במפרץ גם ערבים ממצרים, מירדן, מסוריה, מלבנון ועוד. על פי האומדנים של השנה האחרונה (מנתוני קרן המטבע הבינ"ל), עובדים במפרץ יותר מ־3 מיליון מצרים, קרוב ל־600 אלף ירדנים, רבים מסוריה ולבנון - ולעומתם פחות מ־300 אלף פלסטינים מהגדה ועזה.

העובדים המצרים שלחו אשתקד מהמפרץ כ־15 מיליארד דולר, הירדנים העבירו כ־5 מיליארד דולר, ולעומתם העבירו הפלסטינים לגדה ולעזה סכום של בערך 300–400 מיליון דולר.

אמנם רוב ההשקעות ברשות הפלסטינית הגיעו מהמפרץ: כך נבנתה חברת ההשקעות הפלסטינית פדיקו, וכך נבנית עכשיו העיר החדשה רוואבי שנסיכות קטאר השקיעה בה מיליארד דולר. אולם, כל זאת מעט מאוד לעומת מה שמגיע למדינות ערביות אחרות ובעיקר לירדן.

הפוטנציאל של הכספים שיכולים להגיע מהמפרץ לגדה ולעזה רחוק מלהיות מנוצל. הסיבה פוליטית, כמובן. לפלסטינים מהמפרץ בטוח יותר להעביר כסף לבנקים בעמאן ולהשקיע בירדן מאשר בגדה ובעזה.