כך אפשר להפחית את תעריף המים לצרכן ב-25%

בסוף אוקטובר הודיעה רשות המים כי מ־1 בינואר תפחית את תעריפי המים ב־2% והודיעה על קיום שימוע ציבורי בנושא. מדובר בפעם הראשונה שבה מבקשים להפחית את תעריפי המים מאז כניסת הרפורמה בתעריפי המים לתוקף. הרפורמה, שנכנסה לתוקפה בתחילת 2010, קבעה עיקרון פשוט - מחיר המים ייקבע לפי עלות המים. בכך היא סיימה עשרות שנים של סבסוד מים עבור הצרכן על ידי תקציב המדינה וייקרה את המים לצרכנים בעשרות אחוזים.

בדרך לתקנות למניעת ניתוק מרשת המים חסינות מניתוק לחלשים ועדת הכלכלה תדון היום בתקנות שנועדו למנוע מצבים של ניתוק אזרחים חלשים מרשת המים עקב חוב גיל קליאן לכתבה המלאה 

הרפורמה של 2010 היא אחת מבין שתי רפורמות עיקריות שהשפיעו בצורה מהותית על תעריפי המים בשנים האחרונות. הרפורמה שקדמה לה היא רפורמת תאגידי המים שהחלה לתפוס תאוצה ב־2008, והוציאה בהדרגה את ניהול משק המים העירוני מידי הרשויות המקומיות. הרפורמה באה לתקן עשרות שנים של הזנחה וחוסר השקעה בתשתית מים וביוב מצד העיריות, ועל הדרך העמיסה על הצרכן גם עלויות מטה ותפעול של חברה עירונית נוספת. ההשקעות הנוספות בתשתית והעלויות של מנכ"לים, לשכות ומערכת גבייה נפרדת אמנם הכבידו על כיסו של הצרכן, אך הסיבה העיקרית לעליית המחיר היתה הרפורמה שנועדה לשנות את מבנה התעריפים של משק המים.

כאמור, עד 2010 מחירי המים נקבעו על ידי המדינה, והוצאות משק המים היו מתוקצבות על ידה. הרפורמה בתעריפי המים באה לנתק את ניהול התקציבים מהמדינה, וליצור מצב שבו התעריף משקף את העלויות של ההפקה, ההולכה והבקרה על מי השתייה.

עכשיו, לאחר העלייה הדרמטית בתעריפים, מתחילה המדינה לקחת צעד אחורה. הגורמים המעורבים החלו לשים על השולחן את הבעיות הנובעות מכמות תאגידי המים השונים וחוסר היעילות המערכתית והביקורת הובילה לתוכנית התייעלות. התוכנית של רשות המים היא כי הפחתת התעריף בינואר הקרוב תוביל לירידה בהכנסות התאגידים, וכך הם ייאלצו לנקוט צעדי התייעלות, כצמצום כוח האדם והפחתת שכר. במקביל מתכננת רשות המים לנקוט בתהליך מיזוג בין תאגידי המים וצמצום 55 התאגידים הקיימים ל־15 בלבד.

מנהל רשות המים אלכסנדר קושניר. נטל מוגזם

לכולם יש מה לומר על תעריף המים התעשיינים רוצים הנחה לגודל והחקלאים מתלוננים על מקורות התגובות לשימוע שפרסמה רשות המים עם הודעתה על הוזלת תעריף המים חושף את מגוון האינטרסים המנוגדים שפועלים מאחורי הקלעים גיל קליאן לכתבה המלאה 

מלבד זאת, לאחר שמונה שנים רצופת של בצורת, העובדה כי השנתיים האחרונות היו שנים גשומות יחד עם שיעורי התפלת המים הגבוהים מגבירים את הלחץ על הרשות להורדת תעריפים.

אך האם התייעלות תאגידי המים היא הדרך היחידה להוזלת התעריף? והאם לאחר הרפורמה בתעריפים חשבון המים שלנו באמת מבוסס רק על עלות המים? לא תמיד. בדיקת "כלכליסט" הנשענת גם על שיחות עם גורמים ברשות המים ובמשרד האוצר, מעלה כי ההפחתה המתוכננת בגובה 2% היא רק קצה הקרחון. פתרון של עוד שורה של עיוותים בתעריף המים לצרכן - עיוותים שמרחיקים את תעריף המים מעלות המים - יכול להביא להפחתה של עד 25% בחשבון המים של כולנו.

נדרשת התייעלות בתאגידי המים, אך גם במקורות

מאז הרפורמה של 2010, תעריף המים בנוי באופן המשקף את כלל עלויות משק המים הישראלי: התפלת מי ים, עלות תשתית צנרת ההולכה הארצית והעירונית, עלות הפקת המים על ידי מקורות, וגם עלותם של תאגידי המים, לרבות שכר המנכ"ל והרכב הצמוד שלו (ראו תרשים).

הדוגמה הראשונה להפחתה נוספת אפשרית ומיידית בתעריף המים היא ביצוע מהיר יותר של התייעלות תאגידי המים. אם תוכנית ההתייעלות שנדרשת מתאגידי המים על ידי רשות המים היתה מיושמת כולה בשנה הקרובה, ולא נפרסת על פני שנתיים כפי שמתוכנן כעת, היא היתה יכולה להביא להפחתה של 5% בתעריף המים כבר בינואר. אלא שהמדינה אינה מתכוונת לדרוש מתאגידי המים להתייעל בבת אחת, והחיסכון הזה יגיע לכיס שלנו בתוך שנתיים ולא באופן מיידי.

אחריות תאגידי המים מתפרסת על אספקת המים בתוך הרשות המוניציפלית שלה היא שייכת. השאיבה מהכנרת או ממי התהום מתבצעת על ידי חברת מקורות, שאחראית גם על תשתית הצנרת הארצית והובלת המים עד לכניסה לערים. לא רק תאגידי המים יכולים וצריכים להתייעל, גם מקורות יכולה לעשות כן. התייעלות ריאלית של מקורות - במבנה הארגוני, כוח האדם, שכר וכדומה - יכולה להביא, לפי הערכה של משרד האוצר, להפחתת תעריפים נוספת של עד 5% בתעריף המים לצרכן.

ביטול המע"מ והשארת הדיבידנדים במשק המים

בשלוש השנים האחרונות סיפקו תאגידי המים לעיריות שבתחומן הן פועלות דיבידנדים בגובה 186 מיליון שקל - כסף שאם היה מוחזר לציבור היה יכול להפחית את תעריף המים הארצי ב־1% בשנה, קרי הוזלה של 3% בשלוש שנים.

אבל לא רק העיריות יכולות לוותר על רווחי תאגידי המים לטובת הצרכנים. גם המדינה יכולה לחזור ולוותר על המיסוי על המים, כפי שהיה לפני הקמתם של תאגידי המים. כאשר אותם תאגידים החליפו את מחלקות המים בעיריות הן החלו לשלם מע"מ, בעוד שעד אותו הזמן העירייה כמלכ"ר לא נשאה בתשלומי מע"מ על המים שהיא העבירה לתושבים. אם אותם תאגידים היו זוכים לתנאים של העיריות בעבר ומקבלים פטור מתשלום מע"מ על המים שהם מספקים, ביטול המע"מ למקטע זה היה מפחית את תעריף המים לצרכנים ב־3% נוספים.

בעוד את המע"מ משלמים כל תאגידי המים, ישנם תאגידים הנדרשים בנוסף גם להיטלי הפקה. היטלים אלה חלים על תאגידי מים שבתחומם ישנן, מסיבות היסטוריות, בארות מים פעילות. מדובר על ערים כמו פתח תקווה, ראשון לציון, רחובות ועוד. עלות ההפקה מהבאר המקומית נמוכה משמעותית לתאגיד המים לעומת רכישת המים ממקורות, אך המדינה לא נותנת לתאגיד ולצרכניו ליהנות מהפער. במקום זאת המדינה גובה היטל הפקה, שמבטא את הפער בין עלות הפקת המים מהבאר המקומית לעומת העלות שהתאגיד היה משלם לו היה רוכש את אותם המים ממקורות. התוצאה היא כ־300 מיליון שקל שזורמים בכל שנה ממשק המים היישר לתקציב המדינה.

בשלוש השנים האחרונות סיפקו תאגידי המים לעיריות דיבידנדים של 186 מיליון שקל - כסף שאם היה מוחזר לצרכנים היה יכול להפחית את תעריף המים ב־1% בשנה צילום: cc-by אנדרו קרייקר

אלא שלצד התרעומת המתבקשת על ההנחה שמונעת המדינה מחלק מצרכני המים, הרי שהיטל זה נדרש לשם שמירה על השוויון בין צרכני המים. הנוסחה שעליה מבוסס תעריף המים בנויה על סבסודים צולבים כדי לא להפלות בין הצרכנים השונים. הובלת מים לתל אביב, למשל, זולה יותר מהובלת מים לירושלים, אבל קשה לנו לדמיין מצב שבו הירושלמים ישלמו יותר מתל אביבים על מים. כך, ההיגיון בהיטלי ההפקה הוא שזה לא הוגן שבפתח תקווה ייהנו ממים מוזלים רק כיוון שיש להם באר. איפה מתחיל העיוות? בכך שאותם כספים מהיטלי ההפקה זורמים להכנסות הכלליות של מדינת ישראל ממסים, ולא נשארים במשק המים. אם אותם היטלי הפקה היו נשארים במשק המים, הם היו יכולים לשמש להורדת תעריפים לכלל הצרכנים.

משק המים מקבל מהמדינה יותר ממיליארד שקל בשנה

4% מתעריף המים ניתן היה להפחית אם המדינה היתה מחליטה לבטל את הסבסוד הצולב של המים לחקלאות מכספי משלמי חשבונות המים הפרטיים. מדובר בסבסוד של כ־400 מיליון שקל בשנה. הבשורות הטובות כאן - לצרכני המים הפרטיים, לא לחקלאים - הן שתעריף המים לחקלאות נמצא במסלול התייקרות מואץ, ובעוד כשלוש שנים הסבסוד הצולב הזה ייעלם לחלוטין.

צרכני המים גם נושאים בעלות של 45 מיליון שקל בשנה כתוצאה מסבסוד המים עבור צרכני הרשות הפלסטינית. זאת בהתאם להסכמים שנחתמו בין ישראל לרשות. ביטול של הסבסוד הזה או מימון שלו באמצעים שאינם חשבון המים התקופתי של צרכני המים יובילו לירידה אפשרית של עוד 0.75% בתעריף המים של כולנו.

משיחה עם משרד האוצר עולה כי המדינה מעבירה כיום למשק המים תמיכות של 1–1.5 מיליארד שקל בכל שנה, לטובת הקמת מתקנים לטיפול במים ממוחזרים לחקלאות, תמיכה בתאגידי מים חלשים, מימון תשתיות ביוב ועוד. כמו כן, כיום תאגידי המים כבר נהנים משורה של הקלות מיסוי כמו פטור ממס על דיבידנד וכן פטור ממס חברות. יש היגיון בטענה של האוצר כי אם משק המים יפסיק לשלם למדינה תשלומים כמו מע"מ והיטלי הפקה, הדבר יבוא על חשבון התמיכות התקציביות שהוא מקבל כיום. אלא שאיבוד התמיכות, גם תוך ביטול המע"מ והיטלי ההפקה, יעלה את תעריפי המים לצרכן הסופי ב־10%–12%.

מעבר ליחסי המדינה ומשק המים ולסבסודים של מגזרים שונים, אלמנט נוסף בעל השפעה על עלות המים לצרכן הסופי הוא שיעור המים המגיעים מהתפלה. כיום, לאחר השקעות מסיביות של השנים האחרונות בבניית מתקני תשתית מורכבים להתפלת מי ים, ישראל הגיעה למצב שבו להערכת רשות המים הסבירות למשבר מים מקומי, גם במקרה של שנים שחונות במיוחד, שואף לאפס. במזרח התיכון זה מצב נהדר להיות בו, אבל יש לו מחיר. מים מותפלים הם המים היקרים ביותר שאנחנו צורכים, עלותם ב־2014 עתידה להסתכם בכ־1.25 מיליארד שקל, ומי שמשלם את המחיר הוא אותו צרכן סופי באמצעות חשבון המים. בעוד מים מותפלים עולים 1.8 שקלים לקוב, מים שנשאבים ממי תהום או מהכנרת עולים 0.25–0.5 שקל לקוב. כך, כל הפחתה של 50 מיליון קוב ברכישת מים מותפלים יכולה לתרום להפחתה של 1.25% בתעריף המים לצרכן. מדובר בחיסכון של כ־80 מיליון שקל, זאת בייחוד כאשר לא כל ייצור המים המותפלים הכרחי והמדינה פועלת לייצור רזרבות הגדולות מהצריכה בפועל. ברשות המים כבר הפחיתו מאוד את רכישות המים המותפלים בדיוק מהסיבה הזאת, אבל הפחתה נוספת של 50 מיליון קוב היא יעד ריאלי, בהנחה שהחורף הקרוב יהיה ממוצע ומעלה מבחינת כמות הגשמים. מנגד, חורף גרוע עלול להוביל לעלייה בתעריף. ניצול כל המכסה של 500 מיליון קוב מים מותפלים יוביל להוצאה נוספת של 220–240 מיליון שקל, שמתגלגלים לעלייה של 4% בתעריפי המים לצרכן.