העליון יכריע אם כבלי נחושת שהורכבו בשדרות הם מתוצרת הארץ

ואלה תולדות מכרז פומבי בינלאומי לייצור כבלים להולכת חשמל עבור חברת החשמל: חברת סינרג'י הישראלית הממוקמת בשדרות ניגשה למכרז מול חברת דוחובני. דוחובני זכתה לאחר שהתברר שהצעתה נמוכה ב־7% משל סינרג'י. סינרג'י, באמצעות עורכי הדין יוסי לוי ואסף שובינסקי ממשרד לוי מי־דן ושות', ערערה בפני ועדת המכרזים של החברה וטענה שחובה לתת עדיפות לתוצרת כחול־לבן.

הוועדה קיבלה את עמדתה, אולם דוחובני, באמצעות עורכי הדין יואב ביין ממשרד פרופ' ביין ושות', ערערה לבית המשפט המחוזי בחיפה. השופטת שושנה שטמר הפכה שוב את ההחלטה לטובת דוחובני. לפני כשבועיים הגישה חברת סינרג'י ערעור על הפסיקה של בית המשפט המחוזי לבית המשפט העליון.

עו"ד יוסי לוי, סינרג'י. "הליך יצרני של ממש אינו חוסה תחת התקנות" צילום: עמית שעל

"הכל בגלל השינוי המהותי הכפול"

המחלוקת המשפטית שבה העליון יתבקש להכריע היא אם תהליך הייצור של סינרג'י אכן הפך את הכבלים שלה ל"תוצרת הארץ" באופן שמקנה לה את ההגנה הרלבנטית בחוק חובת מכרזים.

דוחובני מביאה את המוצר הסופי - כבלים - מטורקיה ומציעה אותו לחברת החשמל. סינרג'י, לעומתה, מייבאת נחושת גולמית, מעבדת אותה לשזר, ואת השזר הופכת לכבל חשמל בתהליך שנקרא "שינוי מהותי כפול". השופטת שטמר קבעה שתקנות ההעדפה, לפי חוק חובת מכרזים, אינן מגנות על התהליך הזה.

התקנות קובעות שעל המדינה לתת עדיפות במכרזי רכש למוצרים המיוצרים במדינת ישראל, אף אם אלה יקרים יותר ממוצרים מיובאים בשיעור של עד 15%. כדי שמוצר יהיה זכאי ליהנות מההעדפה הזו, "מחיר המרכיב הישראלי" של המוצר חייב להוות לפחות 35% ממחיר ההצעה במכרז. הבעיה היא שעליית מחירי הנחושת בבורסה של לונדון מייקרות את המרכיב הזר במוצר של סינרג'י והופכת את המוצר הסופי לבלתי תחרותי בעליל.

עו"ד אמיר ביין, דוחבני. פרשנות מצמצמת צילום: תיאו ראוליאני

ב"תהליך השינוי הכפול" נבלע מחיר הנחושת במחירו של מוצר הביניים (השזר), ובחישוב המוצר הסופי (הכבל) לא חוזרים אחורה למחיר חומרי הגלם.

בכך ניתן חשבונאית להוריד את מחיר הנחושת לפחות מ־65% ולעמוד במרכיב הישראלי של יותר מ־35%. השיטה הזו נועדה, אגב, לעודד ייצור במדינות שעניות במחצבים טבעיים כדי שיוכלו להתחרות ביבוא. ואכן, השינוי הכפול אפשר לסינרג'י לצרף אישור של רואה חשבון המאשר שהערך המוסף המקומי עולה על 35% ולפיכך הכבלים שלה הם מ"תוצרת הארץ".

חברת החשמל, שקיבלה עמדה זו, ביקשה בישיבת משא ומתן מסינרג'י להשוות את מחיר הצעתה להצעה הנמוכה במכרז, והאחרונה נענתה.

חברת החשמל, שהתייצבה בבית המשפט המחוזי לצדה של סינרג'י, הוסיפה שתי טענות חשובות: האחת, אם סינרג'י לא תזכה במכרז, היא עלולה להיסגר ופרנסתם של 250 עובדים באזור שדרות תיפגע. השנייה, חברת החשמל תהיה חשופה לסכנה שבעת משבר, היא תהיה תלויה ביבוא מחו"ל דווקא במוצר חיוני לה, למשק ולביטחון. כלומר, שההשלכות של ההחלטה ירחיקו עד למצב שבו לא תהיה עוד סינרג'י, ובעתיד תהיה כל אספקת הכבלים לחברת החשמל תלויה באספקה ביבוא.

אלא שבית המשפט המחוזי הפך את ההחלטה לטובת דוחובני. לפי פסק הדין של השופטת שטמר, קבלת פרשנות סינרג'י פוגעת בכללי היסוד של דיני המכרזים, בעקרון השוויון ובעיקרון של קבלת המחיר המיטבי למפרסם המכרז. לפי השופטת, פגיעות אלו מחייבות פירוש של תקנות המכרזים על דרך הצמצום, ולכן יש להעדיף את הפרשנות של חברת דוחובני.

"התכלית של תקנות ההעדפה נזנחה" 

הדבר האירוני הוא שבסינרג'י מספרים כיצד נפסלה הצעה שלהם למכור בגרמניה, במכרז של מדינת באדן־וירטמברג, כבלים שמחירם נמוך ב־20% מהמחיר שהציע יצרן מקומי, וזאת מסיבה דומה: מפרסמי המכרז העדיפו את התוצרת והתעסוקה המקומיים, ודחו את ההצעה הישראלית בלי עררים ובלי בתי משפט. זה היחס שאותו מבקשת סינרג'י לקבל מבית המשפט העליון.