סם האונס - אמת או אגדה אורבנית?

ישראל היקר,

סמי אונס הם סיפור ישן. זוכר את לוט, מסדום? זוכר את שתי בנותיו, שאותן הוא הציע לאנשי סדום לאנוס במקום את האורחים שלו? אחרי חורבן סדום הן האמינו ששאר המין האנושי נכחד, אז הן השקו את אביהן בהרבה יין ועשו איתו את מה שאסור, כדי להבטיח את המשך קיום האנושות. וחז"ל, כמו קמפיין הפרסום הנוכחי, תלו את האחריות דווקא בנאנס, השיכור כלוט.

אך כיום כשאומרים "סם אונס" מתכוונים כמעט תמיד לגאמה־הידרוקסי־בוטיראט, או בשמו העממי: GHB. בכמות קטנה הוא משמח, משחרר עכבות ומעורר את החשק המיני - בדומה לאלכוהול. הוא גם מרפה שרירים, מה שהפך אותו לחביבם של שוחרי המשגל האנאלי. ובכמות קצת יותר גדולה הוא מפיל על המשתמש שינה עמוקה.

סם האונס. האם מדובר בג'יזבט?

יש לו שני חסרונות בולטים כסם אונס. ראשית, אף שלפעמים מתארים אותו בתקשורת כחסר טעם, יש לו טעם כה מלוח עד שאפילו אלכוהול מתקשה להסתיר אותו. ושנית, ערבובו עם אלכוהול אמנם מגדיל את סיכויי הקורבן להירדם, אך גם את סיכוייו להפסיק לנשום, ומטרתם של סמי אונס היא לטשטש ראיות, לא לייצר אותן.

ואכן, נתונים על 1,744 מקרי תקיפה מינית שנאספו בארץ במהלך שמונה שנים לא כוללים אף מקרה אחד שבו נתגלו שרידי GHB. גם בעולם הגדול מדובר בממצא נדיר ביותר. אמנם קשה לגלות GHB בשתן אחרי יותר מ־12 שעות (ובשיער אחרי יותר מחודש), אך אם זו היתה תופעה רחבת־היקף אין ספק שהיו מתגלים יותר מקרים.

דבר דומה קרה עם גלולת השינה רוהיפנול, שהתפרסמה כסם אונס בשנות התשעים. ואחר כך זה קרה עם קטמין (סם הרדמה שמשמש להרדמה כללית, ובשל נטייתו לגרום להזיות נפוץ בעיקר ברפואה וטרינרית ובמועדוני ריקודים). בהתחלה הרבה רעש, אחר כך מחקרים שלא מוצאים שרידים, ואז עוברים להאשים סם חדש.

האם זה אומר שסם האונס הוא צ'יזבט? הלוואי. אונס בשעת טשטוש הוא תופעה נפוצה להחליא. הממצאים הרפואיים והמשפטיים מראים שהשימוש ב־GHB ודומיו למטרה הזו נדיר ביותר; אבל יש סם אחר, ששרידיו נמצאים כמעט בכל המקרים האלה, ובאחוז עצום ממקרי התקיפה המינית בכלל. אני מדבר על אלכוהול, כמובן. מסיר עכבות, מטשטש, מעלף ואפילו מוחק את הזיכרון. והחלק הכי טוב הוא שלא צריך להסתכן ולהגניב לאנשים משהו לכוס. כל שנדרש זה להזמין אותם לסיבוב נוסף.