בחברת החשמל רוצים להכשיר את השרץ

לפני שבוע, בכנס השנתי של המכון לאנרגיה ולסביבה, עלה לבמה מי שצפוי להתמנות בקרוב, אולי, ליו"ר ההסתדרות, אבי ניסנקורן, ובלי למצמצץ אמר את המשפט המדהים הבא: "בלי הסדרת נושא הפנסיה וחריגות השכר לא נחתום על רפורמה בחברת החשמל".

מאחורי הציטוט של ניסנקורן מסתתרת אחת המחלוקות הגדולות בין המדינה לבין עובדי חברת החשמל במו"מ על רפורמה בחברה: העובדים דורשים שהמדינה תלבין ותכשיר שורה של הטבות שכר ותנאי שכר של שנים על גבי שנים, שכולן חורגות מהכללים שקבעה המדינה ושקבע הממונה על השכר במשרד האוצר. או במילים אחרות, כפי שזה נראה מהצד של האוצר: העובדים דורשים שהמדינה תהפוך לחוקי את מה שלא, רק בשביל שהם יאפשרו למדינה לנהל את חברת החשמל, שהיא חברה ממשלתית לגמרי, כפי שהמדינה רוצה.

הממונה על השכר במשרד האוצר, קובי אמסלם. דרישת העובדים מופרכת צילום: אלכס קולומויסקי

בפועל מדובר בהרבה מאוד כסף, לא לגמרי ברור כמה, כי לא הכל ידוע עד הסוף. מהמעט שכן ידוע, לפי בדיקת מבקר המדינה שפורסמה ב־2012, מדובר בחריגות שכר בהיקף של כ־3.4 מיליארד שקל עד לשנת 2010, ובחריגות נוספות בסכום 400 מיליון שקל שהצטבר מאז בדיקת המבקר.

מעוגן או לא מעוגן בהסכם?

כך למשל, 9,000 מתוך 13 אלף עובדי חברת החשמל ועוד 4,000 פנסיונרים מקבלים בכל חודש תוספת פיקודית. בממוצע, מדובר בתוספת של 6% לשכר או לפנסיה בעלות של 150 מיליון שקל בשנה לבדה. עובדי החברה טוענים כי התוספת ניתנת לפי אישורים של הממונה על השכר, אלא שהממונה טוען שלא כך הדבר ודורש להפסיק לשלם את התוספות לפחות לחלק מהעובדים.

בנוסף, כל עובדי החברה מקבלים הוצאות אש"ל גבוהות פי 2-1.5 מיתר עובדי המדינה, באופן שעולה למדינה 170 מיליון שקל בשנה. העובדים טוענים כי הדבר מעוגן בהסכמים הקיבוציים מ־1988, והממונה על השכר טוען שממש לא. ויש עוד דוגמאות רבות לתוספות ולמענקים שעובדי החברה טוענים שמעוגנים בהסכמים ובאישורים, ואילו האוצר טוען שלא.

חריגות השכר תקפות לכל דרגי העובדים בחברה, לרבות לחלק גדול ממנהליה, שנמצאים גם הם בהסכמים קיבוציים. למעשה, ככל שרמת השכר של העובד גבוהה יותר, כך גם רמת חריגת השכר שלו. כך, 17 חברי הנהלה בחברה קיבלו כל אחד חריגה בהיקף שנתי של 208 אלף שקל — כלומר תוספת לא מאושרת של 17 אלף שקל בחודש לכל אחד. אולי זו הסיבה לכך שהנהלת חברת החשמל היא שביקשה מבית הדין לעבודה לעצור את דרישת הממונה על השכר באוצר להשיב את החריגות.

תעשו מה שאתם רוצים

איזה מסר תעביר המדינה לעובדי המדינה והמגזר הציבורי, בכל דרג, בכל גוף ציבורי, בכל חברה ממשלתית, אם תאשר את חריגות השכר בחברת החשמל בדיעבד? אם המדינה לא תעמוד מול העובדים ותהיה מוכנה להכשיר את החריגות והכל בשביל רפורמה, המסר יהיה ברור: תחרגו מהכללים, תעשו מה שאתם רוצים, רצוי כמה שיותר ולאורך זמן רב יותר - ובסוף המדינה לא תוכל לעמוד מולכם.

לא רק חברת החשמל הפכה להיות גדולה מכדי ליפול, אלא גם עובדי החברה הפכו להיות גדולים מכדי ליפול. המדינה תשלם הכל, העיקר שתהיה רפורמה, ולעזאזל עם ההשלכות.

אם מישהו חושב שזה יעצור בעד עובדי חברת החשמל, שיחשוב שוב. אחריהם יבואו עובדי הרשויות המקומיות, עובדי רשות שדות התעופה, עובדי הנמלים, מי שרק תרצו. אחרי הכל, אם הפיקוח והאכיפה של האוצר בתחום השכר הם אסקופה נדרסת, למה שלמישהו יהיה תמריץ לעמוד בכללים? אחרי הכל, זה לא שמשלם המסים שם לב, וזה לא שהפקידים שאחראים על האינטרס של משלם המסים מוכנים להתעמת עם מי שצריך בשביל להגן על האינטרס הציבורי.