איך חרסינה קטנה מרסקת שמשות?

ליאור היקר,

ברשותך, הקדמה קצרה לטובת הקוראים שלא נוהגים לנפץ שמשות של מכוניות: שמשה של מכונית - ואני מדבר כרגע על השמשות הצדדיות, של החלונות הנפתחים - היא עניין די עמיד (השמשה הקדמית אפילו יותר גרועה, וכנגדה שום חרסינה לא תעזור). כדי לנפץ את השמשה הצדדית עם לבנה, למשל, צריך להשתמש בלא מעט כח. נסה ותיווכח. אבל אם לוקחים שבר בגודל ציפורן מבידוד הפורצלן שמצפה את המצת (כך קוראים לפלאג של האוטו בעברית, והוא עטוף פורצלן כי הפורצלן גם עמיד לחום וגם מבודד חשמל) ומשליכים אותו על השמשה בכח די ממוצע, הזגוגית פשוט מתפוצצת לרסיסים. גנבי מכוניות קוראים לרסיסי פורצלן כאלה "אבני נינג'ה". ואל תשאל איך אני יודע.

שמשה מנופצת צילום: שאטרסטוק

הלבנה אמנם כבדה, אך היא רכה. מתפוררת. הפורצלן, לעומתה, קשה. לא כמו יהלום, אך קשה דיו לשרוט זכוכית. וכששוברים אותו, הוא נשבר לחתיכות מחודדות שמרכזות את כח הזריקה בנקודה קטנה. האמת היא ששפיץ טוב יכול לעבוד גם כשאין פורצלן. מכיר את פטישי ה"במקרה חירום שבור את הזכוכית"? רובם עשויים פלדה פשוטה - עם שפיץ. ושפיץ טוב וקשה, שלא יימעך, זה בדיוק מה שצריך כדי לשרוט זכוכית. וזה כל מה שצריך. הכח ששובר את הזכוכית הוא לא הכח של הזריקה, אלא כח שמסתתר בתוך הזגוגית עצמה.

באופן טבעי, שמשות נשברות לחתיכות גדולות, כבדות וחדות שיכולות להפוך אפילו תאונה קלה למרחץ דמים. אז את החלונות של המכונית מכינים ממשהו שנקרא "זכוכית מחוסמת". זכוכית, כמו הרבה חומרים אחרים, מתרחבת בחום, אז ראשית מחממים את השמשה למשהו כמו 700° צלזיוס, ואז מזרימים על פניה אוויר צונן. השכבה החיצונית, שבאה במגע עם האוויר, מתקררת ומתקשה בזמן שהפְּנים עדיין חם ונפוח. וכשהפנים מתקרר הוא כבר לא יכול להתכווץ, אז הוא מסתפק בלמשוך את המעטפת כלפי פנים. המשיכה הזאת יוצרת מתחים פנימיים עצומים, ואם יש לך משקפי שמש מקטבים (פולרואיד) תוכל לראות אותם במו עיניך. דרך העדשה המקטבת הם מופיעים ככתמי צבע מסתוריים על החלון.

למתח הפנימי הזה יש שני יתרונות. ראשית, הוא מחזק את הזכוכית, קצת כמו זרוע שעושה שריר. ושנית, ברגע שסדק חודר את השכבה החיצונית, אותו מתח פנימי עצמו משתחרר כמו קפיץ ויוצר עוד ועוד סדקים. וכהרף עין כל השמשה מתרסקת להמון שברים קטנים, עגלגלים וידידותיים. גם לנוסע וגם לפורץ.

שאלות לבלדד השוחי: askbildad@calcalist.co.il