האם גם אני עלולה להפוך לנוכלת?

תהילה היקרה,

השאלה הזאת לא לגמרי פתורה. נחוצה בעולם עוד עבודה רבה כדי להבין את שורשי חוסר ההגינות, וצריך הרבה מרץ כדי להתגבר על הצרה הזאת. אבל כבר יש כמה תובנות.

אנחנו מתחילים להבין שרוב הרמאות קשורה פחות לתאוות בצע ויותר לתפיסה עצמית. זה נשמע אירוני, אך אנחנו רוצים להרגיש שאנחנו אנשים טובים, וכל עוד אנו מצליחים לשכנע את עצמנו שאנחנו טובים, קל לנו לרמות. זה מתחיל בקטן, לפעמים במטרה לשמור על התדמית, ומשם נמשך.

חשבי שחברה שלך, שנראית היום לא משהו, שואלת אותך איך היא נראית. את לא תשקרי ותגידי "וואו! את הכי מהממת שהיית אי פעם", אבל גם לא תספקי לה את המידע המלא. אולי תיתני מחמאה ניטרלית, ויכול להיות שבאותו רגע, בלי לחשוב על זה, גם לא תיצרי קשר עין. כביכול לא תבחיני בפרטים. אחרי השקר הלבן הזה תצליחי להירדם בלילה.

ליאונרדו דיקפריו בסרט "הזאב מוול סטריט". קל "לפזול" ולחשוב שאף אחד לא נפגע

בעולם העסקים זה מתחיל דומה. בעבר שוחחתי עם גארת באואר, שמרצה כיום עונש מאסר של תשע שנים בגין סחר במניות על בסיס מידע פנים. גארת רימה במשך 17 שנה, וכמו בהרבה מקרים דומים התחיל בקטן מאוד, כמעט בטעות. ככל שהזמן חלף הוא לא הרגיש שהוא מסתבך יותר, להפך. היה לו קל יותר לרמות את המערכת. היה לו קל "לפזול" ולחשוב שאף אחד לא נפגע. הוא לא חלם שאי פעם ייתפס, וכשזה קרה היה מאוחר מדי לתקן.

וכאן נכנס עוד גורם: הסביבה. כשמסביב כולם עושים את זה, נשברים יותר שיאים.

אני זוכר שאשה מיוון שאלה אותי פעם אם למכור את הדירה שלה באופן חוקי ולשלם מסים או למכור אותה בשחור. ואז היא נזכרה שמי שמכר לה את הדירה דרש למכור אותה שלא כחוק. זה פתר את הדילמה. היא אשה טובה, אבל החליטה לא להיות היחידה ביוון שתשלם מסים על נדל"ן.

שאלות לדן אריאלי: askdan@calcalist.co.il