מגה־קופון לנאמני נידר: 10.8 מיליון שקל

עוד תיק פירוק מסתיים במגה־קופון לנאמנים: עורכי הדין אמיר ברטוב ממשרד ליפא מאיר ויעקב אמסטר יקבלו שכר טרחה של 10.8 מיליון שקל (כולל מע"מ) על פועלם כנאמני חברת הבנייה נידר. ההחלטה התקבלה בניגוד לדעת הכנ"ר דוד האן, שבמקרה זה טען ש"דרך המלך" תהיה לפסוק לשניים 5 מיליון שקל בלבד. הכונס מטעם בנק לאומי, עו"ד עופר שפירא, יקבל 361 אלף שקל שיתווספו ל־400 אלף שקל שקיבל כשכר טרחה נוסף מהבנק.

ברטוב ואמסטר טענו שמגיע להם שכר של 22 מיליון שקל, אך שיהיו מוכנים להסתפק ב־17.7 מיליון שקל. השופט דוד מינץ פסק שהסכום הזה מוגזם, שכן הנושים הרגילים ומחזיקי האג"ח ספגו תספורת קצוצה, והוא פסק לשניים מחצית מהסכום שביקשו, כ־11.1 מיליון שקל, מתוכם 360 אלף שקל לשפירא, כך שבידיהם יוותרו 10.8 מיליון שקל. לפי השופט מינץ, יש בדרישת הנאמנים "מידה מסוימת של הפרזה בתיאור הזמן שהושקע בטיפול בתיק ההקפאה ויש להניח שבמשך שש השנים שחלפו מאז צו ההקפאה משרדיהם טיפלו בתיקים אחרים בעת ובעונה אחת יחד עם תיק זה".

השופט דוד מינץ. "הנושים הרגילים לא מקבלים שיפוי מקופת ההקפאה", נזף השופט בבנק צילום: אלכס קולומויסקי

המתנה ארוכה לכסף

הנפגעים העיקריים בתיק נידר היו מחזיקי האג"ח והנושים הרגילים, שצפויים לחלוק ב־52 מיליון שקל, לעומת חוב מקורי של 180 מיליון שקל (28.91% בלבד). הכל כמובן ללא ריבית או הצמדה, למרות ההמתנה הארוכה לכסף. מהעבר השני ניצב בנק לאומי, שמקבל בההסדר את מלוא החוב כלפיו – 128 מיליון שקל.

ברטוב ואמסטר התמנו לנאמנים בסוף 2008 ובתחילת ינואר מונה עו"ד שפירא לכונס מטעם לאומי על נכסי נידר במתחם הולילנד. שפירא היה הראשון שהגיש בקשת שכר טרחה סופית בתיק. הוא ביקש 1.22 מיליון שקל לפני מע"מ כ"שכר מימוש" עבור הקרקע שנמכרה ב־145 מיליון שקל. עוד ביקש שפירא שבית המשפט יטיל על קופת הנושים לשלם 400 אלף שקל לבנק לאומי על שכר טרחה שהוא קיבל מהבנק עבור פעולות נוספות שביצע עבורו.

במקביל הגישו ברטוב ואמסטר דרישה לפסוק להם 17.7 מיליון שקל לפי תקנה 8א, "שכר חלוקה", שהמזכה אותם לטענתם בכ־8% מהקופה כולה. אז החל מאבק סוער בין הנאמנים לכונס. כל אחד טען שחברו אינו זכאי לשכר המופקע שהוא דורש. שפירא טען שגם ברטוב ואמסטר צריכים לקבל "שכר מימוש", שמגיע לכל היותר ל־3.4 מיליון שקל, ואילו הם טענו שלשפירא לא מגיעה אפילו אגורה.

בדיון שהתקיים ביוני 2013 טען הכנ"ר ששכר הטרחה הסופי הצפוי בתיק יעמוד על יותר מ־16 מיליון שקל לפני מע"מ לפי תקנה 8א. עם זאת, לפני שבועיים הגיש הכנ"ר עמדה מעודכנת וטען ש"דרך המלך" תהיה לפסוק שכר מימוש ושהשימוש בתקנה 8א הוא שגוי ויוביל לפסיקה של שכר מוגזם. לדברי הכנ"ר, לפי שכר מימוש מגיעים לשניים 2.1 מיליון שקל, סכום שהוא הציע להגדיל ל־5 מיליון שקל, כולל שכרו של שפירא, שיקבל מתוכו מיליון שקל.

השופט מינץ דחה את עמדת הכנ"ר. הוא קבע שפסיקת שכר מימוש לא תהיה נכונה, ראשית משום שאין מקום לזלזל בציפיית הנאמנים לקבל שכר לפי התקנה המשתלמת 8א. ושנית, מפני שעבודתם כללה רכיבים נוספים מעבר ל"מימוש". ושלישית, מפני ש"עבודתם היתה עבודה יעילה ומקצועית". לאחר המחמאות שחלק לנאמנים הוסיף השופט מינץ שבית המשפט רשאי להפחית את השכר המתקבל מתקנה 8א אם הוא מופרז ובמקרה זה השכר שהתבקש "חורג מאמות המידה הסבירות". לפיכך החליט לפסוק 11.1 מיליון שקל כשכר כולל לנאמנים ולכונס. מי שספג קיצוץ משמעותי בשכר שביקש הוא כאמור שפירא.

השופט מינץ כתב שלכאורה יש צדק בטענות שהשמיע בא כוחם של מחזיקי האג"ח, עו"ד אופיר נאור (שקיבל עם שכר המייצגים 1.1 מיליון שקל), שלכונס לא מגיע שכר, מפני שהנאמנים מימשו את הנכס ולא הוא.

דמו הסמוק של הבנק

לדברי מינץ, הבנק אינו זכאי להחזר הוצאות על השכר ששילם לשפירא, שכן "דמו של הבנק אינו אדום יותר מדמם של הצדדים האחרים הנושאים על כתפיהם את שכר טרחת עורך דינם בלי שהוא מקבלים שיפוי מקופת ההקפאה". מינץ פסק לשפירא שליש ממה שהיה מקבל כשכר מימוש על הקרקע שהם 306 אלף שקל לפני מע"מ שיופחתו משכר הנאמנים. מינץ קבע עוד שהנושים הרגילים ישאו לכל היותר ב־5 מיליון שקל מתוך שכרי הטרחה וש־25% מהשכר ישולמו רק עם סיום כל ההליכים בתיק ולא כעת.