הגלגול השלישי
היציאה לפנסיה כבר לא מסמלת עבור רבים את סוף הקריירה, אלא את תחילתה של קריירה חדשה; שלושה פנסיונרים שפרשו מהעבודה והתחילו לעסוק במה שהם אוהבים מספרים על החיים בפנסיה ועל הגשמה עצמית
בבית הורי יש ארגזים שלמים של תמונות מפוזרות, מהתקופה שלפני הסמארטפונים שאינן מאורגנות לפי נושאים או תאריכים. במשך שנים אמי הייתה אומרת שכאשר תצא לפנסיה היא תסדר את התמונות באלבומים. היא לא יצאה לפנסיה, וגם אין לה תוכניות לשבת ולסדר אלבומים כשיום אחד תחליט לעשות זאת. היציאה לפנסיה שהיא דמיינה כל השנים שונה מאוד מהמציאות של פנסיונרים רבים.
קראו עוד בכלכליסט:
- שלוש שנות עבודה עד גיל 70 שוות עוד 19% לפנסיה החודשית
- דורית סלינגר: "הבטחת הכנסה בגיל פרישה הופכת מאתגרת"
- טפלו בפורשים ורק אז בגיל הפרישה
התוכניות לפנסיה שהיו קיימות בעבר, לטייל בעולם או להקדיש זמן לתחביבים - כבר לא ממש קיימות. הפרישה מעבודה כבר לא מסמלת עבור רבים את סוף הקריירה, אלא במקרים רבים את תחילתה של קריירה חדשה. ה-60 הוא ה-50 החדש, וההגעה לגיל הפנסיה היא משבר אמצע החיים החדש, אותו מנצלים חלק מהפנסיונרים להגשמה עצמית.
"אנשים בגיל הפנסיה היום מרגישים שהם יכולים לתרום עוד לפחות 20 שנה. שהידע והניסיון שלהם זה משהו שהם יכולים לחלוק עם הרבה אחרים. הם לא יכולים לראות את עצמם רק יושבים בבית", אומר דורון ליבשטיין, יו"ר מיזם ריסטארט העוסק בקידום פתרונות תעסוקה וניהול קריירה לבני 40 ומעלה. "הצורך להמשיך לייצר ולעשות גם אחרי גיל 67 מתחזק והולך גם מכיוון שהמצב הבריאותי מאפשר לאנשים את זה. הנוסחה לחיים מאושרים היא לא בהכרח להפסיק לעבודה אלא להמשיך לתרום. אולי כן להוריד עומס אבל להמשיך לתרום ולפרנס", הוא אומר. עם זאת, עבור אנשים בגילאי הפנסיה, היכולת למצוא עבודה בשוק של היום היא כמעט אפסית. "אם הם לא מתנדבים או יוצרים לעצמם את האפשרות לעבוד, הסיכוי שמישהו יעסיק אותם שואף לאפס", אומר ליבשטיין.
יש אנשים שהיציאה לפנסיה הייתה עבורם התחלה של קריירה חדשה והזדמנות להגשמה עצמית, לעיסוק שקרוב יותר לתחביב, לעבודה בתחום שלגביו יש להם תשוקה.
ממפקחת במשרד החינוך ליועצת זוגית
ביישוב הקהילתי בו גרה זוהר חג'בי יש גם הרבה זוגות צעירים, שהרבה מהם התגרשו לאחר חמש-שש שנים. חג'בי, שעבדה במשך 28 שנה במשרד החינוך, בהתחלה כמורה למדעים ובהמשך כמפקחת על לימודי המדעים החליטה ללמוד ייעוץ זוגי ולעזור לשפר את הסטטיסטיקה של הגירושים בקרב הצעירים.
זוהר חג'בי "אני תמיד אומרת, בגלל שאני כבר ותיקה, שבדור שלי היו מתקנים ובדור הצעיר מחליפים הרבה יותר מהר. אני חושבת שזוגיות טובה צריכה השקעה, אולי היום פחות משקיעים", היא אומרת.
במהלך עבודתה במשרד החינוך השלימה זוהר לימודי ייעוץ ארגוני וייעצה למנהלי בתי ספר. "בעבודה שלי לאורך השנים עם מורים ומנהלים הרבה פעמים הייתי צריכה להביא את פן המגשרת. יש אינטריגות וחיכוכים וראיתי שזה מצליח", היא אומרת. העבודה כיועצת למנהלים בשילוב עם הגירושים הרבים שראתה מסביבה בקרב הזוגות הצעירים הובילה אותה ללמוד ייעוץ זוגי.
העיסוק של זוהר היום, הייעוץ לזוגות, ממלא את זוהר בתחושת שליחות ונתינה. הפוקוס בקריירה החדשה הוא כבר לא על פרנסה, קידום או אחריות. "לא היה לי רע בעבודה. אבל התחלתי להסתכל על השליש השלישי ואמרתי לעצמי 'יהיה עוד מאותו הדבר'. אני יודעת שאני מרוויחה פחות היום אבל זה לא מה שעושה את האדם מאושר. הנתינה עושה לי טוב", היא אומרת.
ההתמקדות בתחושת השליחות מאפשרת לזוהר להגדיר את עצמה 'יועצת זוגית קהילתית' בעת שפרידות רבות מתרחשות על רקע כלכלי. "גם אם זוג במצב כלכלי קשה אני הרבה פעמים מורידה במחיר. זה ממש בנפשי להחזיר אותם לחיי זוגיות נורמאליים, זה בנפשי", היא אומרת.
ממעצב גרפי למומחה לבריאות כף הרגל
בגיל 52 יוסי טוינה התחיל לרוץ ריצות ארוכות, מרתונים והתאהב בספורט. באותה תקופה היה לו עסק משלו של עיצוב וייצור שילוט פנים, אבל התחביב שלו, עתיד היה להוביל אותו למקצוע אחר לגמרי. לפני מספר שנים בעקבות הריצות יוסי נפצע באופן שהוא לא יכול היה לדרוך על כף הרגל. "הלכתי לאורתופדים וכל מני מומחים אבל אף אחד לא הצליח לפתור לי את הבעיה. זה מה שהביא אותי למצב שהייתי חייב לעשות את זה בעצמי", הוא אומר.
יוסי טוינה צילום: אוראל כהן בעקבות הפציעה יוסי התחיל ללמוד באוניברסיטת תל אביב רפואת כף הרגל ובניית מדרסים, והפך את התאמת וייצור המדרסים למקצוע. "היום דרך מדרס אני פותר לאנשים בעיות דומות לזו שהייתה לי בכמה דקות", הוא אומר. את המדרסים הוא מייצר באופן ידני, בעבודה שמשלבת את הידע המקצועי, הידע הרפואי שרכש והתחביב – ריצות למרחקים ארוכים.
החרטה היחידה של יוסי לגבי המעבר מעבודה בגרפיקה לייצור מדרסים היא שהוא לא התחיל לעסוק בזה קודם. "ההנאה הגדולה ביותר שלי היום היא כשאנשים באים אלי עם בעיות בכף הרגל ואני פותר להם את זה. השמחה וההנאה הכי גדולה שלי זה לקבל טלפון ממישהו שצריך את שירותיי. לצד זה יש גם כסף, אבל אני בכלל לא חושב בכיוון הזה", הוא אומר.
משירות המדינה להדרכת תיירים
כשדני, שהיום הוא מעל גיל שישים, פרש בגיל 49 לפנסיה מעבודתו בשירות המדינה הוא פצח בקריירה שנייה של מדריך תיירים זרים בישראל. "כל חיי טיילתי הרבה בארץ גם ככה. חיפשתי שוק שישלב עבודה בחוץ, עיסוק שלא יהיו עיסוק מלא, משהו שמדבר אלי ואני אוהב אותו, שישאיר לי זמן חופשי וגם שוק משתלם מבחינת הזמן שאני משקיע בעבודה", הוא אומר. העבודה בתיירות היא עונתית כך שבחודשי הקיץ יש לו פנאי לנסוע לחו"ל בעצמו. בחודשים אוקטובר עד אפריל דני מלווה קבוצות תיירים שמגיעות לישראל לתקופות של שבוע עד עשרה ימים, במשך כל שהייתם. "יכולה להיות לי קבוצה או שתיים בחודש ואז יוצא לי להיות מעט בבית. מאידך, יכול להיות שלא תהיה לי אף קבוצה. העסק הזה מאוד רגיש לנושאי ביטחון. אם יש מתיחות בטחונית או פיגועים אז מבטלים. לפני שנה וחצי דיברו על אפשרות למלחמה עם איראן אז הרבה קבוצות בוטלו", הוא אומר.
מדריך תיירים, רוב העוסקים במקצוע הם מעל גיל 50 צילום: שאטרסטוק
מצד אחד העונתיות שבעבודה עם תיירים מאפשרת זמן פנוי, מצד שני זוהי עבודה שקשה להתפרנס ממנה כמקור עיקרי. "הדרכת תיירים זה לא ענף שאפשר להתפרנס ממנו כענף עיקרי, זו עבודה נוספת. רוב מדריכי הטיולים מתאפיינים בכך שהם בגילים מבוגרים, מעל חמישים ויש גם כאלו מעל שבעים", הוא אומר.
העבודה עם תיירים מאפשרת לדני לעסוק במשהו שהוא אוהב, שהתמורה שלו אינה רק כלכלית. "אני אוהב את העבודה עם התיירים. חשוב לי להראות את הארץ ולהסביר את המציאות שלנו לתיירים שבאים מחו"ל שחלקם מאוד מתעניינים ומאוד מעורים במה שקורה פה", הוא אומר.
