הסנקציות נשארו על הנייר

לפני חודש ימים, ב־24 באפריל, קיבלה ממשלת ישראל החלטה פה אחד שכעונש על הפיוס עם חמאס, ובמקביל להשהיית המשא ומתן, יוטלו על הרשות הפלסטינית סנקציות כלכליות. בדיקה קצרה של האירועים מאז ההחלטה מעלה את השאלה: האם אכן הוטלו סנקציות?

החוב העצום לחברת החשמל רחוק מקיזוז

הסנקציה המדוברת ביותר שישראל תכננה להטיל על הפלסטינים היא קיזוז כספי המסים שישראל מעבירה לממשלה ברמאללה לטובת חובות של הפלסטינים למוסדות ישראליים. מדובר בהעברה של כ־450 מיליון שקל שהאוצר הישראלי מעביר בכל חודש לממשלה הפלסטינית, שהם בעיקר תשלומי מכס ומע"מ של פלסטינים שנגבים בישראל, ואמורים להינתן לממשלה הפלסטינית. הסכום החודשי מהווה למעלה ממחצית ההכנסה של הממשלה ברמאללה, ומשמש אותה לתשלום המשכורות של עובדיה. אם הכסף מישראל לא עובר, אזי הממשלה הפלסטינית לא יכולה לממן את הוצאותיה. כבר היו דברים מעולם, ובתקופת כהונתו של שר האוצר יובל שטייניץ אכן הופסקו מדי פעם העברות הכספים.

אבו מאזן צילום: איי פי

קיזוז החובות הוא בעיקר לטובת חברת החשמל הישראלית, שמספקת חשמל לגדה ולעזה ולא מצליחה לקבל את התשלום תמורתו. חובות הפלסטינים לחברת החשמל מגיעים ליותר מ־1.5 מיליארד שקל. חוב עצום שגדל מדי חודש בערך ב־80 מיליון שקל.

סכום המסים שהיה אמור לעבור לפלסטינים עבור חודש אפריל היה גדול מהרגיל - 585 מיליון שקל. בפועל הועברו 465 מיליון שקל. כלומר ישראל קיזזה כ־120 מיליון שקל. אלא שזה שנים שישראל מקזזת באופן קבוע כ־100 מיליון שקל, שרובם נועדו לסילוק חוב החשמל וחובות למערכת הבריאות. במילים אחרות, הסנקציות הישראליות התבטאו בחודש האחרון בקיזוז של 20 מיליון שקל בלבד. קיזוז סמלי יחסית.

בישראל ערים לעובדה שבחברת החשמל המזרח־ירושלמית, שהחוב שלה הוא כ־900 מיליון שקל מתוך כלל החוב הפלסטיני, לא מצליחים לגבות את חובות החשמל מהצרכנים. מנכ"ל חברת החשמל במזרח ירושלים הישאם אל־עומרי הסביר בראיון ארוך בעיתון "אל־קודס" שהרשות הפלסטינית לבדה חייבת כ־250 מיליון שקל לחברה תמורת אספקת חשמל לבתי הספר, בתי החולים וכל המוסדות והמשרדים הממשלתיים. עוד חייבים מחנות הפליטים כ־350 מיליון שקל ונוסף לכך יש מכה אדירה של גניבות חשמל.

למרות החוב האדיר ממשלת ישראל נמנעת מלהפסיק את אספקת החשמל לפלסטינים מתוך החשש שזה יגרום לנזק מדיני גדול.

סנקציה אחרת שבה דובר היא לא לאפשר לבנקים הפלסטיניים להפקיד את השקלים שמצטברים אצלם בבנקים הישראליים. זוהי סנקציה לא פשוטה מפני שבבנקים הפלסטיניים מצטברים כל חודש מאות אלפי שקלים שמפקידים פלסטינים ממשכורות ותמורות לשירותים שהם מספקים לישראל. אם לבנקים הפלסטינים אין אפשרות להפקיד את הכסף בישראל הם נשארים תקועים עם סכומי עתק בשקלים שאין באפשרותם לעשות איתם מאומה. ישראל הגבילה החודש את הפקדת הכספים ל־300 מיליון שקל. כיוון שהבנקים הפלסטיניים מפקידים בישראל כ־350–400 מיליון שקל בחודש, הרי שגם כאן העונש הוא בכלל לא נורא. סנקציות אחרות הן הפסקת עבודות פיתוח בשטחים הפלסטיניים – בעיקר של גורמים בינלאומיים – וגם כאן לא נרשמו התפתחויות דרמטיות.

אם כן, נראה כי על השאלה אם היו סנקציות אפשר לענות: לא היו.

לכלכלנים הפלסטינים ההסבר הוא ברור

לדוברים ישראלים לא נוח להתייחס לנושא, אבל לפלסטינים ההסבר לכך ברור: ממשלת ישראל והעומד בראשה נבהלו.

תשובה זו עולה מדיון שערכו בשבוע שעבר ראשי הכלכלה הפלסטינית, אשר פורסם בביטאון הפלסטיני "אל־חדת'". בין משתתפי הדיון היו שר הכלכלה הלאומית ג'וואד נאג'י, ראש רשות המטבע (מקביל לנגיד הבנק) ג'יהאד אל־ווזיר ואחרים, ובו הם כינו את איומי הסנקציות בכינויים כמו "פירטיות", "שוד" ו"סחיטה". עם זאת הם ציינו כי אין הרבה ממה לפחד כי "הפסקת העברת כספי המסים תפגע בנתניהו יותר מאשר בפלסטינים, פגיעה במישור הפוליטי, משום שהקהילה הבינלאומית לא תקבל זאת", וכן משום ש"לחצים כלכליים עלולים למוטט את הרשות וישראל לא יכולה להרשות זאת לעצמה".

אבל מה עושים אם ישראל בכל זאת תעניש את הפלסטינים באמצעות העמקת קיזוז העברות המסים החודשיות? הרי לפלסטינים חובות כבדים, כאשר רק החוב לחברת החשמל מגיע, כאמור, ל־1.5 מיליארד שקל. בדיון שפורסם ב"אל־חדת'" עלו ההצעות הבאות: החוב של הממשלה הפלסטינית לבנקים המקומיים מגיע כבר עתה ל־1.3 מיליארד דולר, אך החוב הזה יכול לגדול כי הבנקים הפלסטיניים שמרניים ויציבים והם מסוגלים להלוות לממשלה יותר.

לדברי דובר נוסף, לממשלה הפלסטינית חובות גדולים לספקים, לקבלנים ולעובדים, וניתן לשלם להם באמצעות הנפקת אגרות חוב ממשלתיות, בערבות מדינות ערב.

מאהר אל־מצרי, שר בממשלה הפלסטינית לשעבר הציע להגביר את הלחץ על הקהילה הבינלאומית ועל מדינות ערב שהבטיחו, לדבריו, לעמוד לצד הפלסטינים, ואולי לבטל את הסכמי פריז (הנספח הכלכלי של אוסלו). שר הכלכלה הפלסטיני ג'וואד נאג'י טען כי יש לחשוב על ניתוק מלא של הסחר עם ישראל בעזרת המדינות הערביות.