חקר ביצועים: השבוע של יוסי בכר, עדנה ארבל ומחיר החלב

השופטת פורשת

השבוע, בחגיגת הפרישה של עדנה ארבל מבית המשפט העליון, צוטטה המחמאה שחלק לה אהרן ברק: "משפטנית עם נשמה". מי שמכיר את ברק יודע שלא מדובר באחד השבחים המובילים ברפרטואר שלו, אבל למה להתקטנן. כפרקליטת מדינה ארבל אכן השקיעה את הנשמה בציד פוליטיקאים והעמדתם לדין - אהוד אולמרט, יעקב נאמן, רפאל איתן, אביגדור קהלני, מאיר שטרית, שמחה דיניץ, גיורא לב, רפי הוכמן. הבעיה היתה שכולם זוכו, ולא ברור אם הכשל היה בלהט של ארבל או בסלחנות השופטים. מה שבטוח, אצל שופטים כדוד רוזן זה לא היה קורה: ייתכן מאוד שחלק גדול מהנכללים ברשימה הזאת היו מגיעים לכלא, וארבל היתה מדליקה משואה ביום העצמאות.

משה גורלי

עדנה ארבל צילום: יריב כץ

אובמה מטפטף מהפכה

נשיא ארצות הברית ברק אובמה אירח השבוע בבית הלבן פסגה בנושא מדיניות התעסוקה, בהשתתפות בכירי אינטל, ג'ונסון אנד ג'ונסון וענקיות נוספות. אחד הנושאים על סדר היום היה חופשות הלידה - ארצות הברית היא המדינה התעשייתית היחידה בעולם שלא מחייבת מעסיקים לתת חופשת לידה בתשלום, והממשל מבקש לשנות זאת, לאט אבל בטוח, מצויד בטיעונים ומחקרים על האופן שבו חופשות לידה, מחלה או סיוע לבן משפחה מגדילות את הפריון ומיטיבות עם הכלכלה. אובמה עדיין לא הופך את ארצות הברית למדינת רווחה, ומה שהוא מטפטף לתוך המערכת נראה בעיניים ישראליות כתנאים לגמרי בסיסיים (ביטוח בריאות, חופשת לידה). אבל הטפטוף הזה משנה את יסודות הקפיטליזם האמריקאי, זה שמותיר כל אדם לעצמו, ליוזמתו, לחלומו, לאסונו.

תמר טוניק

גט טקסי בהתקף חרדה

UBER היא אפליקציית ההסעות המדוברת בעולם, ששווה 18 מיליארד דולר. גט טקסי היא אפליקציית ההסעות המצליחה בישראל, עם מאות נהגי מוניות בשירותה. עד היום רוב הנהגים האלה לא שמעו על אובר, או על הכניסה המתוכננת שלה לישראל. הכניסה הזאת הסתכמה בינתיים בשכירת מנהל ומשרדים, אבל מישהו בגט טקסי כבר נלחץ, והחברה שלחה לכל מאות נהגיה מכתב שבו היא מסבירה למה לא כדאי להם לעבור לאובר. במילים אחרות, בהלת התחרות שלחה את גט טקסי לבשר לכל עובדיה שיש תחרות, שתכף תצוץ פה חברה שתחזר אחריהם, וציידה אותם בלא מעט אינפורמציה נדרשת לקראת משא ומתן עתידי עם המעסיק הפוטנציאלי החדש. ככה לא ממש מנהלים מלחמה.

מאיר אורבך

משרדי גט טקסי צילום: אוראל כהן

בכר חושב קדימה

יו"ר בנק דיסקונט יוסי בכר הודיע השבוע כי הוא מוותר על הבונוס שביקש על 2013. אין כאן רגישות למצב או נכונות להנהיג סטנדרטים חדשים של תגמול, אלא ראייה מחושבת של מצבו והאינטרסים שלו. בלי גרעין שליטה, בעלי המניות הפרטיים ובהם המוסדיים הם כרגע קובעי הטון בדיסקונט. בתחילת 2015 בכר יבקש מהם לאשר את תוכנית התגמול החדשה שלו. אחר כך, אם יתמודד על קדנציה נוספת בראשות הבנק - גם יזדקק לקולם. כך שבכר חושב קדימה: לא כדאי לו לבדוק את גבולות הסבלנות שלהם עם הבונוס, שזוכה לכותרות וביקורת ציבורית. הוא צריך אותם טובים אליו בכל הנוגע למספרים הגדולים יותר, של תוכנית התגמול הבאה. בכר בעצם ויתר השבוע על קרב כדי לנצח במערכה. אסטרטגית, זה נשמע נכון. אלא שלנוכח מצבו הלא מזהיר של הבנק שסיבך את הבונוס הנוכחי, לא בטוח שזה יעבוד.

אתי אפללו

אנשי ברייטפוד הסינית לא צריכים לדעת עברית כדי להבין את המסר ששלח להם השבוע יאיר לפיד: זה שלא הצלחנו לסכל לכם את העסקה לפני החתימה לא אומר שלא ננסה לסמן לכם את הדרך החוצה אחרי. הממשלה כבר הכניסה מוצרי חלב נוספים לפיקוח, רעננה את החקירה בעניין תנובה, והשבוע הודיע שר האוצר כי אף שמחירי החלב הגולמי עלו, המוצרים שבפיקוח לא יתייקרו. מבחינת תנובה, המשמעות עשויה להיות אובדן הכנסות של עשרות מיליוני שקלים. בהסכם המכירה של תנובה יש סעיף סטנדרטי ומקובל, שלפיו אם בתוך שלושה חודשים תחול הרעה משמעותית במצב החברה, הרוכשת תוכל לבטל את העסקה או להוריד את המחיר. כך כל הצעדים הנ"ל סיפקו לברייטפוד פתח יציאה, אבל עד כה היא הוכיחה שהיא לא מתקפלת בקלות בקרב הזה. ייתכן שלפיד יידרש לאיתותים יותר בוטים.

נעמה סיקולר

יו"ר סקיילקס הודח

נדרשו אמנם ארבעה הסדרי חוב, אבל השבוע בעלי האג"ח של אילן בן־דב הצליחו להבין שיש להם עסק עם שומט סדרתי והדיחו אותו מכיסא היו"ר. "תחשבו חיובי", אמר להם באחת האסיפות של טאו והצליח להטיל עליהם איזה כישוף שסוף סוף פג. אבל לא בטוח שכל הכישופים פגו. כשנוחי דנקנר איבד את המקור העיקרי שממנו אמור היה להחזיר חובותיו, הוא נלחם עד כלות האפשרויות. בן־דב, לעומתו, איבד את השליטה בשניים מהנכסים המרכזיים שלו, פרטנר וסמסונג ישראל, בשקט שמעורר חשד, כאילו הוא מסתיר משהו. הניסיון עד כה מראה שהוא תמיד נופל על הרגליים, ולכן יכול להיות שאחרי ההספדים ומאחורי השקט, בן־דב ימצא שוב דרך לגרום לכולם לחשוב חיובי. וזה, למעשה, עניין שלילי.

גולן פרידנפלד

אילן בן דב צילום: אוראל כהן

הדפסת כסף פתרון אפשרי

מה עושים כשהכלכלה קורסת, החוב הלאומי חונק את התקציב והריבית תקועה באפס? אולי זה הזמן לשקול את האופציה הגרעינית: אם כל האפשרויות מוצו, ייתכן שהבנק המרכזי צריך להדפיס כסף ולהעביר אותו לממשלה כדי להמריץ את הכלכלה. את ההצעה הזאת השמיע השבוע הכלכלן הספרדי המוביל פרופ' ג'ורדי גלי בכנס של פורום ספיר. בימים כתיקונם הדפסת כסף היא טאבו, אבל הימים כתיקונם עברו מן העולם. אפילו אנשי בנק ישראל שישבו בקהל, כולל רבים מחברי הוועדה המוניטרית, לא נרעשו מההצעה של גלי. ואם תיבת המילים האסורות של הכלכלנים הבכירים כבר נפתחה, יייתכן שיישלפו משם עוד פתרונות שעד כה נראו לגמרי מופרכים.

אורי פסובסקי

אלאלוף זה לא יקרה

אחת ההמלצות של ועדת אלאלוף שפורסמו השבוע היא להקים 110 מרכזי מיצוי זכויות, שיסייעו לאנשים להבין מה מגיע להם ואיך לקבל את זה. כל כך בסיסי, כל כך לא קיים. זו ההמלצה החשובה ביותר של הוועדה: היא משנה את המיקוד של הטיפול בנזקקים. לא רק סיוע מוגבל במקרי חירום, אלא הנעה לפעולה, מתן כלים שיאפשרו להם לקבל יותר. העלות של הפעלת המרכזים האלו מסתכמת ב־70 מיליון שקל בשנה. זה הכל, פסיק מתקציב המדינה (כ־400 מיליארד שקל). ובכל זאת, אפשר להמר שאף מרכז לא יקום. כי לאוצר, שרואה בשירותים החברתיים תמרוץ לעוני, אין שום אינטרס שאנשים ימצו את הזכויות שלהם - זה עולה הרבה כסף. כל מי שלא מנצלים את הבטחת ההכנסה שמגיעה להם, למשל, חוסכים למדינה חצי מיליארד שקל בשנה. ואם לסעיף קטן ופשוט מהמלצות הוועדה אין סיכוי, על הסעיפים הגדולים יותר אין בכלל מה לדבר.

מיקי פלד