איך משקיעים עם משמעת עצמית?

ג' היקר,

אתה מתאר תופעה אנושית נפוצה שמכונה "פער האמפתיה בין מצב חם וקר". אנשים אומרים לעצמם: "אני יכול להתמודד עם רמת סיכון שבה ההחזרים שלי יעמדו על 15% וההפסדים על עד 10%". ואז, כשהם מפסידים 5% מתיק ההשקעות, הם נלחצים ומבצעים החלטה של הרגע, לדוגמה מוכרים הכל. במקרים כאלה אנחנו לרוב מניחים שהקול הרגוע יותר בראש שלנו, זה שהציב את רמת הסיכון המקורית וקבע איך ייראה תיק ההשקעות, הוא הצודק, והקול שנלחץ מהתנודות קצרות הטווח בשוק עלול להזיק לנו.

איך גורמים לאנשים לדבוק בתוכנית שהם קבעו צילום: אי פי איי

מנקודת המבט הזאת אפשר לחשוב על שני סוגי פתרונות. האחד הוא מלכתחילה ליצור תיק השקעות שקשה לבטל או לשנות אותו בלהט הרגע. כלומר, כשאנחנו רגועים ומצויים במצב ה"קר", אנחנו יכולים לבקש מהיועץ לבצע שינויים רק בתוך 72 שעות מהרגע שנתנו את ההוראה. או אולי אפילו, דמיין את האפשרות, לקבוע שחברת ניהול ההשקעות תעניש אותנו אוטומטית בכל פעם שננסה למכור לאחר ירידה בשווקים. הרעיונות האלה יכולים להישמע משונים, כי הם כביכול מגבילים את חופש הפעולה וההחלטה שלנו, אבל מאחוריהם נמצאת ההכרה בכך שהרגשות שלנו יכולים להתלהט ולהזיק לנו. מנגנון שמקשה לפעול לפי גחמה רגעית יכול להגן עלינו.

הפתרון השני: אפשר לתת לרגשות לישון, לדוגמה על ידי זה שלא נסתכל לעתים קרובות בתיק ההשקעות, או שנבקש מבן או בת הזוג, או מהיועץ הפיננסי, לדווח לנו רק כאשר תיק ההשקעות הגיע לגבול ההפסד שעליו הודענו מראש.

כך או אחרת, החופש לעשות מה שאנחנו רוצים ולשנות את הדעה שלנו בכל רגע הוא ככל הנראה הדרך הבדוקה והיעילה ביותר לקבל החלטות גרועות. הגבלת החירות שלנו נוגדת את האידאולוגיה הדמוקרטית ואת האמונה שלנו במין האנושי, אבל בגלל החולשות שמובנות בנו, לעתים טקטיקות מהסוג הזה הן הדרך הטובה ביותר להבטיח שנדבק בנתיב ארוך הטווח.

שאלות לדן אריאלי: askdan@calcalist.co.il