45 מיליארד שקל

השבוע פרסם בנק ישראל לראשונה דו"ח על היציבות של הגופים הפיננסיים. הוא הציע הרבה חדשות ישנות בעטיפה מאוד יפה ונוצצת, והרבה שאלות מעניינות דווקא נשארו בחוץ. אחד הלקחים מהמשבר הפיננסי של 2008, היה הצורך בפיקוח יציבות הוליסטי לכל המערכת הפיננסית.

הצורך נולד לאור הפיכתה של פעילות הגופים הפיננסיים ליותר ויותר מתוחכמת, ונוכח ההשפעה ההדדית הגוברת ביניהם. מגמה זו תלך ותתעצם בישראל, בשל זרימת הכספים הפנסיוניים האינטנסיבית לגופים המוסדיים - 6.35 מיליארד שקל מדי חודש. זרימה זו מובילה את המוסדיים אט אט לפעילויות שבעבר היו נחלת הבנקים.

הסיכונים הגדולים שמפרט הדו"ח כבר ידועים. על בועת האג"ח קיים דיון ער בשוק ההון, עוד בעקבות הפרסום ב"כלכליסט" ב־12.12.13; על עליית הסיכונים בתיקי הנוסטרו של חברות הביטוח כתבנו בדיוק לפני שבוע; ועל בעיית המשכנתאות? היא מלווה את השוק כבר מספר שנים, ולמרות צעדים רבים לטיפול בה — היקף המשכנתאות נותר גבוה, חודש אחרי חודש.

דווקא ההשפעות המסקרנות יותר, שמקורן בקשר שבין הגופים הפיננסיים בשוק, לא באו לידי ביטוי בדו"ח. כך למשל, הוצגו אזהרות מפני הגידול המהיר בהלוואות החוץ בנקאיות שהגיעו בינואר 2014 ל־45 מיליארד שקל; וגם מפני חוסר יכולת המוסדיים לעקוב אחרי הלקוח באופן הדוק כמו הבנקים.

אולם, פעילות ההלוואות הזו, כמו גיוסי אג"ח מתווספת לרוב לחוב הבנקאי. והיא יכולה לסכן את לא רק את המוסדיים, אלא גם את הבנקים עצמם. לדוגמא: במקרים שבהם, בשל תמחור סיכון מסויים, בנק מסרב לתת הלוואה נוספת לחברה במחיר ובתנאים שביקשה, ומנגד המוסדי - בשל תמחור סיכון מוטעה, שנובע בין היתר מעודף כסף - מעניק אותה. עוד נותר באפלה הסיכון האורב למערכת הפיננסית מכך ש־22.3% מהחשיפה המנייתית והאג"חית של הגופים הפנסיוניים היא לחמשת הבנקים הגדולים. האם יש בכך סיכון לחוסכים? ואם כן, מדוע עדיין מחפשים הרגולטורים דרכים להגדלת החשיפה הזאת?

הגופים המוסדיים ימשיכו ויכנסו לתחומים נוספים שבהם הבנקים שולטים. אחת הפעילויות המרכזיות ‑ איגוח הלוואות, שמשמעותה העברת סיכונים בין הבנקים והמוסדיים - אוטוטו מקבלת גושפנקה רגולטורית. יהיה זה נכון מצד בנק ישראל, בסקירות הבאות, להתייחס גם לסיכונים שנוצרים מההשפעה ההדדית של פעילות הגופים הפיננסיים.

צילום: שאטרסטוק