בתום המבצע יגיע המבחן הכלכלי של בנימין נתניהו

1. כמה תעלה ההרחבה של מבצע צוק איתן?

החלטת הקבינט הביטחוני להרחיב את מבצע צוק איתן לכדי פעולה קרקעית הגדילה בבת אחת את העלויות שלו. כעת בסיס ההשוואה לשם אומדן עלות המבצע והשפעותיו על התקציב כבר אינו מבצע עמוד ענן (שנמשך שמונה ימים ולא כלל פעולה קרקעית), אלא עופרת יצוקה.

עדין מחכים לפיצויים מלבנון הזנייה מנגנון הפיצוי האוטומטי פחות יעיל משנדמה תשלום הפיצויים על נזקים ישירים בעתות מתיחות ביטחונית נראה מהצד כאילו הוא תמיד מתקתק כמו שעון. הנזק מוערך כמעט מיידית ברשות המסים, והפיצוי ניתן בתוך כמה שבועות. אך בפועל הפיצויים לא תמיד מגיעים כל כך מהר, ולא בהכרח במלואם עמרי מילמן לכתבה המלאה 

עופרת יצוקה נמשך כשלושה שבועות (22 ימים) וכלל כניסה קרקעית נרחבת לרצועת עזה. על פי משרד הביטחון, העלות הישירה של המבצע (לא כולל נזקים עקיפים למשק, אובדן ימי עבודה וכיוצא באלה) הסתכמה אז ב־3.8 מיליארד שקל.

בתום המבצע, כשמשרד הביטחון הגיש למשרד האוצר את החשבון, סירב האוצר לשלם. "שמשרד הביטחון יספוג את העלות. אחרי הכל התפקיד שלו הוא להיערך למלחמה", אמרו אז באוצר. שר האוצר דאז רוני בר־און תמך בפקידים והוביל את הקו הבלתי מתפשר הזה, אבל בסופו של דבר, אחרי ארבעה דיונים, ראש הממשלה דאז אהוד אולמרט הכריע — משרד הביטחון קיבל מתקציב המדינה תוספת של 2.45 מיליארד שקל. כלומר, תוספת חלקית לכיסוי עלות המבצע. יתר הכסף הגיע מתקציב משרד הביטחון עצמו, שכולל 800 מיליון שקל לצורך מימון מבצעים בלתי צפויים כלקח ממלחמת לבנון השנייה.

בעיקרון אין סיבה שתסריט 2009 לא יחזור על עצמו השנה אחרי סיום המבצע. בהנחה שגם הפעם המבצע יארך כשלושה שבועות, ויכלול פעולה קרקעית מוגבלת בהיקפה (כלומר, מבלי לכבוש את כל הרצועה ומבלי להישאר בה לאחר תום המבצע), העלות אמורה להיות דומה.

אם שני המבצעים דומים זה לזה מבחינה צבאית, גם העלות שלהם אמורה להיות דומה וכך גם מימון העלות שלהם. מכאן עולה שבמידת הצורך משרד הביטחון יקבל תוספת של כ־3 מיליארד שקל בשנת 2014, משרדי הממשלה האחרים יספגו קיצוץ רוחבי לא גדול מדי, ומשרד האוצר ייאלץ להשתמש בקצת מהרזרבות שעומדות לרשותו אף שלא תכנן לעשות זאת.

ספיגת עלות לא מתוכננת של 3 מיליארד שקל בשנה היא לא משימה קלה, אך תקציב המדינה אמור להיות מסוגל לעמוד בה. בשביל זה יש רזרבות וניהול סיכונים שמרני באוצר מלכתחילה.

וזו הנקודה שבה מגיע אבל.

2.מה זה אומר לגבי תקציב 2015?

צורכים חטיפים, אוגרים מים מינרליים יישובי הדרום אחראים לעלייה של 70% בהזמנות מזון ברשת השהות הממושכת בבתים נוכח איום הרקטות ממשיכה לתרום לעלייה במכירות מזון ובהזמנות מאתרי המכירות של רשתות המזון. מרבוע כחול נמסר כי העלייה המשמעותית והגבוהה ביותר נרשמה במגה באינטרנט, אתר הקניות המקוון של הרשת, בשיעור של 40% נורית קדוש, 2 תגובות לכתבה המלאה 

למרות הדמיון ישנן כמה נקודות שוני מהותיות בין שני המבצעים שיכולות להשפיע לא רק על העלות הישירה של מבצע צוק איתן, אלא גם על ההשלכות שלו על תקציב המדינה.

ראשית, מבצע עופרת יצוקה נערך ערב הבחירות ב־2009 מבלי שלמדינת ישראל היה תקציב מאושר. בהיעדר תקציב ומבלי שהמסגרות נידונו ואושרו לראש הממשלה היה קל יחסית להכריע בעניין ולהשאיר את כאב הראש של סידור המספרים לזה שיבוא אחריו.

שנית, לפחות על פי הדיווחים, במבצע הנוכחי משתתפים הרבה יותר חיילי מילואים מאשר בעופרת יצוקה. גיוס של 40 אלף אנשי מילואים, כפי שאירע בעופרת יצוקה, לפי דיווחים, עולה 20 מיליון שקל ליום. גיוס של 70 אלף אנשי מילואים, כפי שמוערך כיום בצוק איתן, עולה 35 מיליון שקל ליום (והעלות היומית עולה ככל שהגיוס מתארך). אם כך, מבצע צבאי שאורכו כשל עופרת יצוקה אבל היקף גיוס המילואים בו כשל צוק איתן יעלה כמעט 800 מיליון שקל רק מבחינת גיוס המילואים — וזה כבר הבדל ניכר.

בוגי יעלון ובנימין נתניהו צילום: אריאל חרמוני

שלישית, בלי קשר לצוק איתן, משרד הביטחון ממילא בעיצומו של קרב תקציבי מול משרד האוצר. ממילא הדרישות התקציביות שלו לשנת 2015 מופלגות (במקור הוא דורש תוספת של 8 מיליארד שקל. בפועל סביר להניח שהדרישה התקציבית שלו תרד ל־4–5 מיליארד שקל).

הטיעון המרכזי של האוצר צפוי להיות שמבצע צוק איתן לא אמור להגדיל את העלויות של תקציב הביטחון באופן קבוע, אלא מצדיק תוספת תקציב חד־פעמית ב־2014 בלבד. מדוע? משום שגיוס מילואים, חידוש מלאי תחמושת ומימון שעות טיסה וטנקים לא משנה את הרכב העלויות הקבוע של הצבא. זה לא שפתאום צריך להמציא איזו מערכת כיפת ברזל או לערוך רפורמה כוללת במחסני החירום (כפי שקרה אחרי לבנון השנייה).

גם בלי מבצע צבאי ברקע משרד האוצר לרוב מפסיד בקרב הזה. כשיש מבצע צבאי ברקע משרד האוצר צריך לעשות שמיניות באוויר בשביל לשכנע את ראש הממשלה לא לתת לביטחון תוספות נדיבות ב־2015.

3.מה יקרה לתקציב המדינה ולגירעון?

תוספת של 4–5 מיליארד שקל לתקציב הביטחון בשנה הבאה, אם תינתן כזו בסופו של דבר, היא עניין לא פשוט. מדוע? משום שמשרד האוצר סנדל את עצמו מכמה כיוונים עוד לפני מבצע צוק איתן. שר האוצר וראש הממשלה סנדלו את האוצר מכיוון נוסף.

כך זה עובד: תקציב המדינה לשנת 2015 היה אמור לגדול ב־12 מיליארד שקל. אלא שבדצמבר האחרון החליט שר האוצר בעצת פקידיו הבכירים להקטין את הגידול הזה. כעת תקציב המדינה אמור לגדול ב־8 מיליארד שקל. נוסף על כך, ראש הממשלה ושר האוצר חזרו כמה פעמים בשנה האחרונה, גם לאחרונה, על כוונתם לא להעלות מסים בשנה הבאה.

כל זה יוצר מצב שבו למשרד האוצר גם ככה אין ממש יכולת לתת למשרד הביטחון תוספת תקציבית גדולה מדי (תוספת של 5 מיליארד שקל היא יותר ממחצית מכל הגידול בתקציב המדינה. מה בדיוק אמורים לעשות כל משרדי הממשלה האחרים?), וגם ככה אינו יכול לעמוד בתקרת הגירעון שקבע לעצמו.

הגירעון — הוצאות הממשלה פחות ההכנסות שלה — היה אמור להיות השנה 2.5% מהתוצר לכל היותר (כלומר, 25 מיליארד שקל). עוד לפני מבצע צוק איתן החליט שר האוצר להגדיל את הגירעון הזה ב־4 מיליארד שקל נוספים. אם בסופו של דבר יוחלט להעניק תוספות נדיבות למשרד הביטחון בגלל המבצע, תיאלץ הממשלה לנקוט אחת משתי פעולות משלימות: או לקצץ מאוד בתקציבי משרדי הממשלה האחרים (מבלי להזכיר את ההסתדרות שממתינה לתוספת של מיליארד שקל לשכר עובדי המגזר הציבורי בשנה הבאה) או להגדיל את הגירעון עוד יותר. בכמה? למשל בעוד 10 מיליארד שקל, שיהפכו את הגירעון ל־3.5% מהתוצר.

פקידי האוצר יילחמו בצעד הזה בכל כוחם. ואולם, כשהדרג הפוליטי לא מוכן להעלות מסים בשום אופן ולציבור לא באמת אכפת מגירעון גבוה יחסית (כי למי יש זמן להתעסק במונחים ערטילאיים כמו גירעון כשאתה מנסה לברוח מרקטות מצד אחד ומההחזר החודשי של המשכנתא מצד שני), הגדלת הגירעון היא פתרון קסם נוח לפוליטיקאים.

4.איך כל זה אמור להשפיע על הצמיחה?

הגדלת הגירעון ליותר מ־3% מהתוצר (כלומר, ליותר מ־30 מיליארד שקל) בעת הנוכחית היא צעד כלכלי מסוכן. זו הנקודה שבה הנתונים המאקרו־כלכליים נכנסים לתמונה.

גם למלחמת לבנון השנייה וגם למבצע עופרת יצוקה היתה השפעה מוגבלת על הפעילות הכלכלית של המשק. בזמן לבנון השנייה, שנמשכה יותר מחודש וכללה גיוס מילואים נרחב בדומה לצוק איתן, התוצר של המשק כולו התכווץ בכ־1.6%. אבל מיד לאחר מכן, בתחילת 2007, זינקה הצמיחה שוב, והנזק הכלכלי של המלחמה נמחק כלא היה.

בזמן עופרת יצוקה התכווץ התוצר של המשק בשיעור חד של 2.9%. אלא שקשה להפריד בין ההשפעה של המבצע על המשק לבין ההשפעה של המשבר הכלכלי העולמי, שהיה אז ממש בעיצומו. בכל מקרה, בשורה התחתונה, שנת 2009 הסתיימה בזינוק מחדש של המשק ובצמיחה של 1.2%.

בקיצור, המשק הישראלי חזק דיו לספוג מבצעי לחימה בקנה מידה כזה, בהנחה שהם לא נערכים בלב הפעילות הכלכלית של המשק. אמנם התיירות נפגעת, אבל היא לא קטר הצמיחה של המשק. מה שמושך את המשק הישראלי קדימה הוא הצריכה הפרטית והיצוא. כל עוד הישראלים לא מקטינים משמעותית את היקף הצריכה שלהם, וכל עוד מפעלים כמו אינטל, מפעלי ים המלח ומכתשים אגן ממשיכים לתפקד (ובינתיים הם עושים כן), וכל עוד אין משבר כלכלי עולמי, המשק אמור להתמודד עם עלויות המבצע.

ההבדל העיקרי בין התקופות של המערכות הקודמות לבין 2014 הוא שעוד לפני צוק איתן המשק סימן האטה. עוד לפני שהתחילו הרקטות, קצב הצמיחה של המשק ירד, ובהתאמה התחזיות של משרד האוצר לשנה הבאה הפכו פסימיות יותר. עוד לפני המבצע תחזית הצמיחה של האוצר לשנת 2015 היתה כ־2.9%, נתון נמוך הרבה יותר מקצב הצמיחה לפני חמש שנים. וכשהמשק מצוי ממילא בהאטה, הפגיעה של מבצע צבאי צפויה להיות משמעותית יותר.

כשהמשק נכנס להאטה גם ההכנסות ממסים יורדות והגירעון גדל באופן טבעי. כלומר, עוד לפני הגדלת הגירעון באופן מלאכותי בשביל לממן תוספות אדירות לביטחון (ואסור לשכוח גם את תוכנית 0% מע"מ, שצפויה להקטין את ההכנסות ב־2 מיליארד שקל או יותר) הגירעון הטבעי עלול לגדול אם הצמיחה אכן תרד.

במצב כזה לקחת סיכון ולהגדיל את הגירעון במכוון עוד יותר זה צעד שעלול להוביל את ישראל לגירעון של 5% מהתוצר ואף יותר בשנת 2015.

5. אז מה יכול להיות הפתרון למצב?

התשובה לשאלה הזאת תלויה בסופו של דבר במנהיגות הכלכלית של ראש הממשלה בנימין נתניהו. האם הוא יפגין איפוק כלכלי או ייגרר אחר לחצים פוליטיים לפתרונות בסגנון דאוס אקס מכינה כמו הגדלת הגירעון?

ביולי 2011 הודיע נתניהו כי הוא החליט להעלות את תקרת הגירעון לשנת 2012 מ־2.5% ל־3%. נגיד בנק ישראל דאז סטנלי פישר כעס. אחרי שניסה לשכנע את ראש הממשלה לנהוג אחרת ולא הצליח, הוא נתן ביטוי פומבי לכעס שלו בנאום שנשא בכנס קיסריה.

"מצב התקציב שלנו היום פחות טוב מאשר ב־2008, ומה ששמענו על תוכניות הממשלה אינו מספיק להתמודד עם האתגר", הוא אמר. "הגירעון בשנת 2013 עלול להיות בין 3.5% ל־4%, וזה עוד במצב של תעסוקה מלאה. להזכיר לכם שבין 2007 ל־2009 עלה הגירעון מ־0% ליותר מ־5% מהתוצר, מבלי שהממשלה נקטה צעדים בצד המסים או ההוצאות. נגיד שדבר כזה יקרה הפעם, כבר נדבר על גירעון של 7%–8% מהתוצר. זה לא משהו שנוכל להתמודד איתו. בפעם האחרונה שזה קרה (ב־2003 — ש"א) נאלצנו ללכת לדוד העשיר (ארה"ב — ש"א) ולבקש ממנו ערבויות. לא כל כך טוב למדינה שגאה בריבונות שלה לרוץ למדינה אחרת בכל פעם שיש בעיה. עדיף שהיא תוכל לעמוד על הרגליים שלה".

נאום התוכחה ההוא של פישר תקף גם היום, וההכרעה רובצת על הכתפיים של נתניהו היום כפי שרבצה אז, וביתר שאת אחרי שמבצע צוק איתן יסתיים. אם נתניהו רוצה להתייעץ, הוא מוזמן לפנות לאיזה כלכלן ישראלי שהוא ירצה. בישראל קשה למצוא כלכלנים שאינם שמרנים מבחינה תקציבית, אפילו אם הם נמצאים בקצה השמאלי של הסקאלה הכלכלית מבחינת תפיסת העולם שלהם. כלומר, גם הכלכלנים שתומכים בהגדלת התקציב ובהרחבת ההוצאות של הממשלה על שירותים ציבוריים (בניגוד לנתניהו) סבורים שיש ללוות מהלך כזה בהעלאת מסים מתאימה. אחרת הגירעון יגדל, ואת המחיר ישלמו הילדים שלנו, או אנחנו, כשמשהו רע יקרה למשק.