הבסיס להפסקת אש: כלכלת עזה וביטחון ישראל

ההצעות התכופות להפסקת אש בין ישראל לחמאס עולות מדי כמה ימים, אך טרם נמצאו תנאים להסדר שמקובלים לחלוטין על שני הצדדים. האינטרסים הכלכליים־פוליטיים של חמאס מתנגשים באלו הביטחוניים של ישראל, וחוזר חלילה.

ישנן שלוש דרישות ישראליות לצורך גיבוש הסדר וכולן ביטחוניות: הרס המנהרות, חיסול מערך הטילים ובהמשך פירוז הרצועה. מנגד, מלבד דרישת חמאס לשחרר את עשרות האסירים ששוחררו בעסקת שליט וכבר הספיקו להיעצר שוב, רוב דרישות חמאס הן דרישות בעלות אופי כלכלי וכאלה שנועדו להסיר את המגבלות המוטלות על ההתנהלות ברצועה ובתנועה ממנה ואליה. אפשר לתמצת אותן במשפט אחד (שישראל מסתייגת מניסוחו): הסרת המצור מעל עזה. נראה כי זו הכותרת שחמאס מנסה לאחרונה לתת למאבק הצבאי המתחולל בשבועות האחרונים - הקרב לשחרור עזה מהמגבלות המוטלות עליה.

בית שנפגע מרקטה בשער הנגב, אתמול צילום: אימג'בנק, Gettyimages

יש לדרישות אלה, כמובן, רקע ומשמעות פוליטית וחברתית, אבל עיקרן של הדרישות הוא למתן אפשרות לניהול כלכלה סבירה במציאות הפוליטית הסבוכה. וזאת אחרי שקרוב ל־10 שנים - מאז ההתנתקות - חלה שם הידרדרות חריפה: אין כלל יצוא מעזה, שוררת בה אבטלה איומה (43%) והשירותים הציבוריים מתמוטטים; היבוא מסתכם בכ־800 משאיות שעוברות מדי שבוע מישראל במעבר כרם שלום; ההכנסה השנתית הממוצעת לנפש בעזה היא כאלף דולר, שזה בערך חצי מההכנסה השנתית בגדה.

כמה מדרישות חמאס אין שום סיכוי שישראל תוכל לקבל, בוודאי לא עכשיו, ובהן הדרישה לפתוח את שדה התעופה בדהנייה שבדרום הרצועה שנסגר בימי האינתיפאדה השנייה. וכך גם הדרישה לפתיחה ופיתוח של הנמל הימי בעזה, שגם היא חסרת סיכוי להסכמה ישראלית.

שכונת שג'אעיה ברצועת עזה במהלך מבצע צוק איתן צילום: אי פי איי

יש דרישות שישראל תוכל להסכים להן, בכפוף לרגיעה ולפיקוח ביטחוני, והן הרחבת זכויות הדיג למרחק של 12 מייל מחוף עזה, ומתן היתר לעיבוד שטחים חקלאיים סמוך לגדר הגבול. ישראל גם תסכים בוודאי להזרמה גדולה של סיוע כספי לשיקום הריסות המלחמה בשכונות שבהן פועל צה"ל בצפון, במרכז ובדרום הרצועה. אלא שהשיקום יצריך הכנסה לעזה של כמויות גדולות של חומרי בניין שישראל אוסרת להעביר מכיוון שנעשה בהם שימוש לבניין המנהרות. בשלב זה לא ברור כיצד הצורך והנכונות לשיקום השכונות ישתלב עם האיסורים מהצד הישראלי.

חומרי בניין הוברחו לעזה במשך יותר מחמש שנים דרך המנהרות מסיני לרפיח. בשנה האחרונה סגר והחריב השלטון הצבאי במצרים את המנהרות בגבול רפיח ושיבש את חפירת המנהרות לתקיפת ישראל, אולם עם זאת חיסל את ענף הבניין בעזה שהעסיק כ־18% מהעובדים ברצועה.

דרישה נוספת המופנית כלפי הממשלה ברמאללה היא תשלום המשכורות ל־40 אלף עובדי ממשלת חמאס שלא קיבלו שכר מאז אפריל. כסף לכך נמצא בקרן מיוחדת שהקימה נסיכות קטאר, ונראה שבימים האחרונים הסכימו הבנקים הפלסטיניים, על פי הנחיית היו"ר מחמוד עבאס (אבו מאזן), להעביר את הכסף לעזה. בהפסקת האש ההומניטרית השתרכו כבר תורים ארוכים לפני הכספומטים בעזה.

מי יפקח על מעבר רפיח, מצרים או הפלסטינים

סלע המחלוקת העיקרי הוא מעבר הגבול ברפיח. בשנים האחרונות המעבר פתוח באופן חלקי להולכי רגל בלבד, והמצרים סגרו ופתחו אותו ככל שעלה על רוחם. עכשיו חמאס דורש שהמעבר יהיה פתוח גם לסחורות, כלומר ליבוא וליצוא. זה נוגד את ההסכמים עם ישראל שלפיהם המעברים המסחריים עם עזה ייעשו אך ורק דרך ישראל. הממשל המצרי הקפיד לקיים זאת. עכשיו טוענים בחמאס שהשלטון הרשמי בעזה הוא של ממשלת המומחים מרמאללה, ממשלת "ההסכמה" (בין הרשות וחמאס), וממשלה זו תפקח על המעבר. במילים אחרות, הרשות מרמאללה בהנהגת אבו מאזן היא שתפקח על המעבר. ספק אם ישראל תסכים לכך.

שר החוץ המצרי, סאמח שוכרי צילום: אי פי איי

מי שנאלץ להתפשר בנושא זה, אולי בעל כורחו, היא הממשלה בקהיר. היוזמה המצרית מהשבוע שעבר גרסה שהפסקת האש בעזה תתבסס בראש ובראשונה על העיקרון של שקט תמורת שקט. לכך הסכימו מיד ישראל, ארה"ב ורוב מדינות ערב ואירופה. חמאס בתמיכת נסיכות קטאר וטורקיה התנגדו נחרצות. לחץ ציבורי, ערבי ופלסטיני, שכלל ביקורת חריפה בתקשורת הערבית על מצרים, והפגנות נגד אבו מאזן בגדה, הכריח את מצרים להתפשר. מצרים הסכימה לבסוף להעביר שיירה של אספקת חירום לעזה, שר החוץ סאמח שוכרי הכריז שיש לדון גם בהסרת המצור ואילו אבו מאזן התחיל, כאמור, להעביר את כספי המשכורות לעזה. גם שר החוץ האמריקאי ג'ון קרי ויתר בהקשר זה בכך שכלל בהסדר הפשרה שגיבש עם טורקיה וקטאר הסכמה להטבות במעברים לעזה. השינוי בעמדת קרי עורר רוגז בקבינט הישראלי שהביא להחלטה הישראלית להתנגד להסדר.

מבחינה מדינית נוצר ביומיים האחרונים קרע בין שני מסלולי ההצעות להסדר הפסקת האש. המסלול הראשון הוא של מצרים, שזוכה לתמיכה של יו"ר הרשות אבו מאזן והסכמה שקטה יותר של ערב הסעודית ונסיכויות המפרץ, למעט קטאר. גם לישראל נראה מסלול זה כאפשרי. לעומת זאת קיים המסלול הטורקי־קטארי שזוכה כעת לאהדה של ג'ון קרי ומדינות אירופה. הדברים הגיעו לידי כך שנציגי מצרים והרשות הפלסטינית לא הגיעו כלל לדיונים בהפסקת האש שניהלו ג'ון קרי והאירופים בפריז בסוף השבוע. אחרי שברמאללה פורסמו אתמול הודעות נרגזות נגד היוזמה שהתגבשה בפריז, יצא אמש אבו מאזן לעמאן ומשם לסעודיה, כדי לגייס תמיכה במסלול שהציעה מצרים.

הקרע בין שני מסלולי ההצעות חופף את הקרע שהחריף מאוד לאחרונה בין מצרים מצד אחד, ובין קטאר וטורקיה מצד שני. מצרים בהנהגת הגנרל סיסי שרודפת עד חורמה את פעילי האחים המוסלמים, מרבה לגנות בפומבי את מדיניות טורקיה ויותר מכך את קטאר שהגישה לפני כשנתיים סיוע כספי ניכר למשטר האחים המוסלמים ולנשיא המודח מוחמד מורסי. שלטונות מצרים אף עצרו ודנו למאסר את נציגי ערוץ אל־ג'זירה הקטארי. את מקומה של קטאר כמשענת כספית של מצרים ממלאת בשנה האחרונה ערב הסעודית, שאף יזמה לפני חודשים אחדים קואליציה של נסיכויות המפרץ נגד קטאר.

הצדדים ייאלצו להתפשר על דרישותיהם

כיצד אפוא ייגמר סיבוב הקרבות הנוכחי? ייתכן מאוד שבסופו של דבר שני הצדדים יבואו באופן חלקי על סיפוקם. ממשלת ישראל, הנתונה ללחץ פנימי קשה להחריף את המערכה בעזה, תהרוס את המנהרות (חלקן או רובן), וייגרם נזק קשה למערך הטילים, ואילו חמאס יקבל שורה של הקלות במעברים, כלומר הסרה חלקית של המצור.

חמאס נתון ללחץ פנימי פלסטיני קשה ביותר. הציבור הפלסטיני בעזה ומחוצה לה שואל מה התמורה שקיבלו אחרי יותר מאלף הרוגים והרס נורא בעזה. אם ההסדר יהיה חזרה למצב הקיים, המשמעות תהיה שכל הקורבנות היו לשווא. תהיה זו מכה קשה ליוקרה של חמאס שנהנה עכשיו מפופולריות רבה ברחוב הפלסטיני.

על רקע זה, שני הצדדים מבקשים להמשיך במערכה ולקבל הסדר נוח יותר. לישראל יהיו אולי הישגים ביטחוניים טובים יותר, ולחמאס יהיו הסדרים כלכליים נוחים יותר. מה שבטוח הוא שגם המחיר בשני הצדדים יהיה כבד יותר.