הורדת הריבית: בבנק ישראל נהנים להמציא בעיה ולפתור אותה
הורדת הריבית לרמה של 0.5%, עליה הכריז הבנק היום, היא מכה נוספת לכלכלה הישראלית שדוחפת את הציבור להשקעות ספקולטיביות ושופכת דלק על מחירי הנדל"ן
18:2928.07.14
הורדת הריבית עליה הכריז בנק ישראל היום (ב') היא עוד מכה לציבור הישראלי ולכלכלה הישראלית. הבנק מתעקש לשפוך שמן על מדורת הנדל"ן ויוקר המחיה, דוחף את הציבור להשקעות ספקולטיביות ומסיח את תשומת הלב מהבעיות האמיתיות של הכלכלה.
המחירים יורדים? בבנק ישראל דווקא מודאגים
הורדת הריבית אמורה להתמודד עם שתי בעיות שהן לחלוטין פרי דמיונם של כלכלני הבנק. בעיה אחת היא האינפלציה הנמוכה. משום מה בנק ישראל מאמין שכאשר המחירים עולים לאט מדי או אפילו יורדים (דיפלציה), הדבר מסכן את הצמיחה הכלכלית. אבל ירידת מחירים יכולה להיות תוצאה או סימפטום של מיתון, לעולם לא הגורם למיתון. בנק ישראל אמור לנסות להילחם במה שגורם לחולשה הכלכלית, לא בסימפטום. ובעצם, ירידת מחירים לא רק שאינה גורמת למיתון, היא דווקא מקלה על הציבור בכך שהיא מורידה את יוקר המחיה בתקופה קשה.
יותר מכך, ירידת מחירים יכולה להיות במקרים רבים תוצאה של גידול בייצור, שיפורים טכנולוגיים, מטבע מקומי חזק, והיא דווקא מעודדת ביקושים וצמיחה. הרי ביקושים למוצרי צריכה עולים ככל שהמחירים יורדים, כפי שיעיד סקטור האלקטרוניקה בעשורים האחרונים. אבל על פי ההיגיון של הבנק, ירידה במחירים היא תופעה בעייתית. כנראה שהמחאה החברתית של 2011 בכלל פספסה את המטרה ובמקום למחות על יוקר המחיה, היו צריכים להתרעם שהחיים בארץ אינם יקרים מספיק.
גם בתי עסק פורחים בסביבה של ירידת מחירים. ההלוואות אמנם לא נשחקות כפי שקורה בסביבה אינפלציונית אבל שאר העלויות של העסק יורדות עם רמת המחירים הכללית. בנוסף, העסק מוכר יותר בגלל הירידה במחירים. אין זה מקרה שתקופת הצמיחה האגדית של ארה"ב עד מלחה"ע הראשונה קרתה על רקע של תקופות דיפלציה ממושכות.
הפגנות המחאה החברתית בקיץ 2011. לפי בנק ישראל יש למחות דווקא על ירידת המחירים צילום: אדם קפלן
החלשת השקל משולה למלחמה בטחנות רוח
הבעיה השנייה שבנק ישראל רואה לנגד עיניו היא התחזקות השקל אל מול הדולר. התחזקות השקל מייקרת את הייצוא ובכך פוגעת במנוע הצמיחה של מדינת ישראל, ולפיכך, אומר ההיגיון של בנק ישראל, יש להחליש את השקל. במובן מסוים זוהי מלחמה בטחנות רוח. הדולר נחלש גם מסיבות הקשורות לכלכלת ארה"ב, בעיקר למדיניות המוניטארית הסופר מרחיבה של הפד והחוב הלאומי האמריקאי. מי אנחנו שנילחם במגמה הזו?
אבל אפילו אם בנק ישראל כן היה מסוגל להילחם בהתחזקות השקל, זוהי המלחמה הלא נכונה. צריך לזכור שהשקל החזק עוזר לכולנו. מדינת ישראל מייבאת נפט גולמי, מכוניות, מוצרי אלקטרוניקה, רהיטים, ביגוד, מזון חומרי גלם, תיירות חוץ ועוד. במדינה שבה הכעס על יוקר המחיה הוא כה נפוץ וכה מוצדק, בנק ישראל היה אמור להבין את הערך העצום של השקל החזק להקלה על הציבור הרחב. אם באמת בנק ישראל יצליח סוף סוף להפיל את השקל, הייצוא אולי יגדל, אך מנגד הייבוא ייהפך ליקר מאוד, המאזן המסחרי יתערער, כוח הקנייה שלנו יקטן וכולנו נהיה עניים יותר.
עדיף שבנק ישראל יפסיק לתת פתרונות רעים לבעיות מדומיינות, ובמקום זאת ייעץ לממשלה איך אפשר באמת לעודד את הצמיחה. הבעיות האמיתיות שלנו הן מסים גבוהים שמשתקים את המגזר הפרטי, שליטת המדינה על הקרקעות, קרטלים בחסות ממשלתית, רגולציה מכבידה, ומגזר ציבורי שחי על חשבון כולנו. דווקא השקל החזק שמקל על יוקר המחיה זה המעט שפועל לטובתנו. ההתעקשות של בנק ישראל לפגוע במעט הזה היא טרגית.
