המדינה לא תגמיש את מתווה הפיצויים בשל חשש מתביעות

מתווה הפיצויים לתושבי הדרום שאישר שר האוצר יאיר לפיד יונח מחר על שולחן ועדת הכספים. טענות רבות נשמעו לגבי המתווה, והטעונה ביותר שבהן היא טווח הזכאות לפיצויים, שעומד כרגע על מרחק של 40 קילומטר מרצועת עזה, בעוד בעלי עסקים דורשים להעלות אותו ל־60 קילומטר לפחות.

רשות המסים והממשלה דבקות בטווח ה־40 קילומטר, משום שזהו הטווח שקבע פיקוד העורף להגדרת "מצב מיוחד". החלטה זו מפקיעה חלק מהסמכויות של הרשויות לטובת פיקוד העורף, ועל כן נוצר מצב שבו המדינה אחראית על הפגיעה בהכנסות העסקים באזור.

כל חריגה מהטווח שקבע פיקוד העורף עלולה לחשוף את רשות המסים ואת המדינה לתביעות עתידיות או לעתירות לבג"צ בשל אפליה, ויהיה עליה להצדיק מדוע דווקא נס ציונה זכאית לפיצויים ולא ראשון לציון. ואם ראשון לציון, אז למה לא תל אביב.

עסקים סגורים בשדרות במהלך צוק איתן צילום: שאול גולן

כל עוד תישמר ההיצמדות לקריטריון הנוקשה והברור שקבע פיקוד העורף, יהיה קשה יותר להאשים את המדינה באפליה. בעלי עסקים בטווח זה זכאים לפיצויים עקיפים על פי שלושה מסלולים שונים לבחירתם, והעסקים שבטווח של עד 7 קילומטר מהרצועה זכאים למסלול פיצויים נוסף על פי אופי העסק והנזק הספציפי שנגרם לו.

כל הפיצויים ניתנים מתוך קרן הפיצויים של מס רכוש, שכיום צבורים בה 5.5 מיליארד שקל כתוצאה מהפרשה של 25% ממס רכישה. אמנם מדובר בסכום גבוה בהרבה מזה שיידרש לפיצויים בעקבות המבצע, אך בישראל האיום במלחמה נוספת קיים תמיד. מבצעים קודמים בעזה, לדוגמה, גררו פיצויים של 300–400 מיליון שקל ומלחמת לבנון השנייה גררה פיצויים של 3.5 מיליארד שקל.

בנוסף, הקרן לא פועלת רק לאחר מבצעים צבאיים רחבי היקף, ויש לה שימוש גם בימי שגרה יחסית - היא מפצה את תושבי עוטף עזה על נזקים שנגרמים להם כבר שנים.

נושא נוסף שזכה לביקורת היא הנחת העבודה של משרד האוצר, שלפיה העסקים חוסכים בהוצאות במהלך המבצע, בשל הירידה בהיקף העסקים. חנות מכולת שהיקף המכירות שלה ירד בימי המבצע הראשונים, לדוגמה, תצמצם את ההזמנות שלה בהמשכו. לכן הנוסחה לחישוב הפיצוי על פי מסלול ההוצאות במתווה קובעת שכל עסק יזכה לקבל רק 85% מתוך ההפסדים שלו ביחס לחודש המקביל אשתקד.

מרשות המסים נמסר כי הנוסחה לקביעת הפיצויים משקפת באופן מיטבי את ההוצאות שנחסכו.