בנק לאומי מגיב לתביעת יוסי שגב נגדו: "מסמך שטנה שאין בינו ובין המציאות ולא כלום"
עו"ד שגב המשמש כמנהל המיוחד של טאו ביקש לחייב את לאומי לשלם 1.2 מיליארד שקל בגלל מעשי מרמה חמורים לכאורה שביצע. בתגובה המשתרעת על 123 עמודים, מגיב בנק לאומי לכל אחת מהטענות ומאשים את שגב בשקרים, המצאות, בדיות ועיוות העובדות. דיון בנושא יערך באוקטובר
4.5 חודשים אחרי שעו"ד יוסי שגב בתפקידו כמנהל המיוחד של החברה הציבורית טאו, הגיש תביעת ענק נגד בנק לאומי בטענה למעשי מרמה חמורים – מגיעה תגובתו המפורטת של הבנק אשר מגיב בחריפות להאשמות שהטיח בו עו"ד שגב.
קראו עוד בכלכליסט:
- גליה מאור: לא סביר שמנכ"ל בנק יידע את פרטיה של כל עסקה
- תביעת ענק תקדימית נגד בנק לאומי: "גלגל הפסד על הציבור בניגוד לדין"
- בנק לאומי: להעביר את עו"ד יוסי שגב מתפקיד מפרק טאו
לטענת הבנק, התסקיר שהגיש שגב ועליו התבססה התביעה שהגיש הוא "מסמך שטנה נגד הבנק שאין בינו ובין המציאות ולא כלום", וכי עו"ד שגב "חפץ להטיל דופי בבנק ולמצוא פגמים בהתנהלותו, מתוך הנחה שהבנק הינו כיס עמוק שאינו חפץ בפרסום שלילי ואשר יסכים להתפשר אם יוטחו בו טענות חריפות. לפיכך החליט המנהל המיוחד למצוא מרמה במקום שאינה".
עו"ד שגב ביקש במסגרת בקשה למתן הוראות לחייב את הבנק לשלם 1.2 מיליארד שקל לקופתה של טאו ולנושיה, וכעת מבקש בנק לאומי להורות על העברת הבקשה שהגיש שגב למסלול של תביעה רגילה באופן בו גם ידרש תשלום אגרה בגובה 2.5% מסכום התביעה (30 מיליון שקל גובה האגרה לבדה) וכן לחייב את שגב בהוצאות.
עו"ד יוסי שגב צילום: אוראל כהן לטענת לאומי, שגב הגיש נגד הבנק בקשה למתן הוראות קצרה הכוללת ארבעה סעיפים וחצי עמוד בלבד, ובה עתר לחייב את הבנק לשלם את הסכום האסטרונומי, וזאת כשלדברי הבנק, "מיומו הראשון בתפקיד, ייחס המנהל המיוחד לבנק מרמות שונות ומשונות, ובכל פעם כשהתברר שהמרמה המיוחסת לא היתה ולא נבראה, מיהר המנהל המיוחד להמציא תיאוריית מרמה חדשה ולייחסה לבנק".
לפי בנק לאומי במסמך התגובה, התסקיר שהגיש שגב נראה אומנם כאילו הוא כולל עובדות "אך זוהי אחיזת עיניים", ובתור "דוגמה שערוריתית במיוחד" מציג הבנק את טענת שגב לפיה לאומי "עקץ" את הבנק לפיתוח תעשייה בסכום של 65 מיליון שקל, כשלדברי הבנק, רק עשרות עמודים אחר כך, בהמשך התסקיר, מתברר שאין מדובר בעובדה או בממצא אלא בהשערה וכי שגב כותב בהערת שוליים שאין בידו כל ראייה לכך שבנק לאומי היה מעונין שהאשראי האמור יעבור לבנק לפיתוח התעשיה וקל וחומר לא שבנק לאומי יזם או עודד את העברת האשראי לבנק לפיתוח תעשיה.
"היעלה על הדעת שמנהל מיוחד, הפועל כזרועו הארוכה של בית המשפט, יכתוב בתסקיר כדבר שבעובדה בלי כל ראיה כי בנק לאומי 'עקץ' את הבנק לפיתוח התעשיה, כשבהמשך הוא מודה בהערת שולים שאין לו ראיות לכך?", תוהה בנק לאומי ומיד מוסיף: "למרבה הצער, מתברר שכך פועל המנהל המיוחד".
הבנק ממשיך ותוקף את שגב וטוען שהוא עצם עינים מול שפע של מידע הסותר את התיאוריה המופרכת שהוא ניסה לייצר והוא אף מסתיר מבית המשפט שמינה אותו לשם חקר האמת, את כל אותן עובדות, מסמכים ותשובות שקיבל בחקירותיו ואשר אינם מתאימים למטרה שקבע לעצמו מראש.
טענותיו של עו"ד שגב כלפי לאומי, המתבססות על חקירה שערך, תחילתן בשנת 2000, אז היה הבנק המממן העיקרי והמרכזי של קבוצת גיבור שהיתה בשליטת איתן אלדר ורועי גיל. הבנק העניק אשראי של מאות מיליוני שקלים לקבוצה, מתוכם 280 מיליון שקל שנועדו למימון רכישת 21% ממניות הכשרת הישוב. שגב כתב שהתקווה היתה שההשקעה תניב רווחים גדולים, אך עד מהרה התקווה התבדתה ושווי המניות בבורסה הידרדר ל־190 מיליון שקל. לטענת שגב, בשלב זה נכנס לאומי לפעולה ובשלושה צעדים עיקריים "הציל את עצמו" והשליך את ההשקעה הכושלת על הציבור.
הצעד הראשון לפי שגב היה השתלטות על החברה הבורסאית טאו תשואות (בשמה הקודם ירדן השקעות) ו"גזילת 565 מיליון שקל שהיו בקופתה". הצעד השני, לפי שגב, היה "עקיצת" הבנק לפיתוח התעשייה בסכום של 65 מיליון שקל, שהיווה 60% מהחוב של קבוצת גבור כלפיו. הצעד השלישי היה "גלגול" ההשקעה המופסדת במניות הכשרת הישוב במורד הפירמידה: במקום שגבור, שבה לציבור היו רק 5%, תפרע את החוב, המניות הועברו לטאו תשואות, שהציבור מחזיק ב־35% ממניותיה.
לטענת שגב, הפעולות הללו נעשו בעידוד הגורמים הבכירים בבנק, ובראשם היו"ר דאז איתן רף והמנכ"לית גליה מאור.
לפי שגב, תביעתו מפרטת כיצד קרה ה"נס" לפיו בנק לאומי, המממן המרכזי והעיקרי של קבוצת גיבור, שזיהה כבר בשנת 2000 הידרדרות בקבוצה, יצא כשאינו נדרש למחוק חוב כלשהו, בעוד הציבור איבד 100% מהשקעתו בירדן (היום טאו), ובעלי האג"ח מהציבור של גבור נדרשו לתספורת של 60%–70%. לדברי שגב, המעשים שמפורטים בתביעה כה חמורים, עד שהוא "בדק וחזר ובדק" ונתן עדיפות למסמכים כתובים וחתומים מזמן אמת, רובם כאלה שערך לאומי עצמו
בנק לאומי מגיב לכל הטענות בפירוט וטוען כי אין כל יסוד לטענה שהבנק זיהה התדרדרות בעסקי גבור והתחיל בהקטנת האשראים אלא הבנק עשה דוקא את ההפך: הוא הגדיל את היקף האשראי לגבור. עוד נטען כי הבנק לא רימה את הדירקטורים הבלתי תלויים בירדן והסתיר מהם מידע, וכי הבנק לא הציג מצגי שווא לדירקטורים משום שכלל לא בא במגע עמם, תנאי העסקה לא הוסתרו והבנק לא העלה דרישות אסורות או לא חוקיות כתנאי להעמדת המימון.
את התגובה המפורטת המשתרעת על פני 123 עמודים מסיים הבנק בפרק שכותרתו "הילוכו הפסול של המנהל המיוחד בעת ביצוע תפקידו", ובו נטען כי שגב מטיל רפש בבנק ובאנשים שלא חטאו וממציא בדיות. כדוגמה מביא הבנק את עו"ד שלמה נס, שנחקר ע"י שגב כחבר בדירקטוריון טאו ודירקטור בירדן, ולטענת הבנק, עו"ד שגב ניסח את שאלותיו לנס באופן מטעה והוא ניסה "לשדל" את עו"ד נס לאשר לו כי טענות שונות שהעלה שגב והמציא גרסה, בתקווה שנס יאמץ אותה, לפיה עשו לנס "תרגיל" והחתימו אותו על החלטה מבלי ששם לב על מה הוא חותם.
דיון בבקשה ובתגובה יערך לאחר פגרת הקיץ של בית המשפט, בחודש אוקטובר.
