גם לביטחון צריך לשים גבולות

1. הגיע הזמן לפוליטיקה חדשה באמת, בלי שיקולים פוליטיים

יותר מהשיקולים הכלכליים או הביטחוניים, מה שעלול להכריע בסופו של דבר את שאלת תקציב הביטחון ל־2015 הם שיקולים פוליטיים צרים. יאיר מול ביבי, נתניהו מול לפיד. זו לא פוליטיקה חדשה, אפילו לא ישנה. סתם פוליטיקה בינונית.

נתניהו רוצה להגדיל את תקציב הביטחון. מבחינתו היה אפשר לקצץ את כל התקציבים החברתיים, אלא שהוא מבין היטב שתהיה לכך תגובה ציבורית נוקבת. מה עושים? לאחרונה התחיל ראש הממשלה לקדם את הרעיון של ביטול פטורים ממס. לעומת זאת, מבחינת שר האוצר מהלך כזה יפגע בו מול האלקטורט שלו כי בסופו של דבר היד של לפיד תהיה חתומה על ביטול פטורים, אחרי שבמשך זמן ארוך הוא התחייב שלא להעלות מסים. אז לפיד רצה להפוך את ה־win–win של נתניהו ל־lose–lose, הלך לערוץ 2 והודיע לראש הממשלה בפומבי מה יהיה מחיר ביטול פטורים - פירוק הקואליציה.

כך הגענו לנקודה העגומה שבה אנו נמצאים עכשיו: מחר צפויה להתקיים אצל נתניהו הפגישה המכרעת שבה יוחלט כמה לביטחון, כמה לכל היתר ואיך מממנים את כל העסק הזה. אם האינטרסים הפוליטיים ימשיכו להתוות את המציאות, התוצאה תהיה עגומה - הגדלה משמעותית של תקציב הביטחון, אי־העלאת מסים והימנעות מקיצוץ במקומות אחרים, וכתוצאה מכך הגדלה משמעותית של הגירעון. משהו כמו 10–15 מיליארד שקל מעבר למתוכנן. והגדלת גירעון, בניגוד לאופן שבו לפיד נוטה להציג זאת, פירושה העלאת מס עתידית, גבוהה אף מזו שתידרש עכשיו.

נתניהו ולפיד צריכים למהר ולקרוא את הראיון המאלף עם פרופ' חיים בן־שחר בעמודים הבאים. אחד הכלכלנים הישראלים החשובים והמנוסים ביותר מצביע על הסכנות הקיומיות לישראל אם מנהיגיה ימשיכו לחמוק מהתפקיד שלשמו נבחרו: להנהיג.

פוליטיקה בינונית מתאימה לפוליטיקאים בינוניים, לא לראש ממשלה מכהן ולמי שרוצה בעתיד להחליף אותו. נתניהו ולפיד הם מנהיגים. וממנהיגים מצופה להנהיג. לקבל החלטות קשות ושקולות, גם אל מול לחצים כבדים מאוד שמופעלים עליהם. נתניהו מתגאה שכך ניהל את המלחמה בעזה. הגיע הזמן שיגלה גם מנהיגות כלכלית וינהל את התקציב באותו אופן.

2. הגיע הזמן להעמיד את מערכת הביטחון במקומה

הדבר הראשון שנתניהו ולפיד צריכים לעשות הוא להעמיד את מערכת הביטחון במקומה. אחת הסיבות שמערכת הביטחון מרגישה בנוח לזרוק מספרים כה מוגזמים לאוויר (מתי בפעם האחרונה תקציב משרד ממשלתי כלשהו גדל ב־11 מיליארד שקל בשנה?) היא שלפיד נתן לה רוח גבית אדירה לאורך המלחמה, והיא נושבת מכיוונו עד היום.

נתניהו ולפיד צילום: אלכס קולומויסקי

במקום לתת קונטרה, להגיד למערכת הביטחון שתסתפק במה שיש כמו כולם ושתחשוב איך מתייעלים, שר האוצר נטש את העמדה ה"אוצרית" המרכזית, ואינו חדל מלדבר על כמה שהביטחון חשוב ולכן צריך לקבל. בינתיים, היחיד שהשכיל לשים את מערכת הביטחון במקומה הוא דווקא מי שלאורך כל המלחמה דחף את הצבא לכבוש עוד ועוד, שר הכלכלה נפתלי בנט. דווקא הוא עמד על הבמה בוועידת "כלכליסט" בשבוע שעבר ואמר: "צריך לבדוק לאן הולך הכסף, והאם אנחנו יכולים לומר בכנות שכל שקל מייצר עוד ביטחון?".

אין מה לבוא למערכת הביטחון בטענות. כל עוד שום מבוגר אחראי לא מראה לה איפה עובר הגבול, היא תמשיך למתוח אותו. עכשיו נישאים על גבי רוחות המלחמה, איבדו שם אפילו את הבושה. אם לפני שנה הרמטכ"ל עוד אמר שמערכת הביטחון צריכה לתת כתף, הרוח הזו נעלמה לגמרי. לעזאזל החינוך, הבריאות, התשתיות, המדען הראשי, מעונות היום, הסיוע לקשישים, הכבישים מלאי הבורות — אנחנו צריכים עוד.

3. הגיע הזמן לעצור את הטייס האוטומטי ולהתחיל להתייעל

מערכת הביטחון עושה עבודה קדושה, אבל היא אינה מקודשת. היא אינה חפה מביקורת ואינה חפה מהצורך לפעול בתוך מגבלות תקציביות, כמו כל מערכת אחרת. במצב הנוכחי הביטחון זוכה לנתח הגדול ביותר בתקציב המדינה. זה אומר שעל כל 100 שקל שאתם משלמים למס הכנסה, בערך 15.5 שקל מגיעים למערכת הביטחון. זו אחת הסיבות המרכזיות לכך שכלי הרכב עולים פה הרבה יותר מאשר במדינות אחרות, הבנזין יקר והמע"מ גבוה. אם מערכת הביטחון תקבל את מבוקשה, בשנה הבאה קרוב ל־20 שקל מתוך כל 100 שקל מס ילכו לביטחון. הציבור בישראל לא יכול להרשות לעצמו את המגמה הזו.

משרד האוצר טוען כי מערכת הביטחון אמורה לקבל בשנה הבאה תוספת של 2.5 מיליארד שקל. עם קצת רצון טוב, באוצר יצליחו למצוא עוד מיליארד וחצי, כלומר תוספת של 4 מיליארד שקל בסך הכל. למה מערכת הביטחון לא מוכנה להסתפק בתוספת הזו, שהיא גבוהה בהרבה מהתוספת שיקבל כל משרד ממשלתי אחר? בגלל הטייס האוטומטי. מכיוון שמחצית מתקציב הביטחון מיועדת לדברים שאינם ביטחון שוטף אלא ענייני כוח אדם: תשלומי משכורות, פנסיה תקציבית, קצבאות נכות דרך אגף השיקום ותשלומים למשפחות השכולות.

הסכומים האלה גדלים בקצב מהיר משנה לשנה. בשנה הבאה, למשל, תקציב הפנסיה הצבאית לבדו (אנשי הקבע, גמלאי משרד הביטחון וגמלאי המוסד והשב"כ) אמור לגדול במיליארד שקל. תקציב אגף השיקום יגדל בחצי מיליארד שקל נוספים בערך. כלומר, קרוב למחצית מהתוספת התקציבית שתינתן למערכת הביטחון לא תלך לביטחון שוטף, לא למיגון טנקים, לא לאימוני מילואים ולא לפיתוח מערכות לאיתור מנהרות, אלא לפנסיות וקצבאות.

מערכת הביטחון צריכה להתמודד עם הבעיה הזאת. אפשרות אחת היא לבצע שינויים פנימיים בתקציב ולהתייעל — בפנסיה, כמו גם בחלקים הצבאיים (למשל, למה צריך מטוסי F35 יקרים אם אפילו הצבא האמריקאי החליט להקטין את היקף ההצטיידות בהם?). אפשרות שנייה היא פשוט לדרוש תוספות מופלגות. כרגע, זאת האפשרות שנבחרה.