ביהמ"ש העליון קבע: שוחד לא יכול להיות נושא להסכם בוררות

"ספק אם העניינים עליהם נסבה התביעה, ושמקורם בעבירות פליליות של מתן שוחד וכו', יכולים לשמש כנושא להסכם בוררות", כתב שופט בית המשפט העליון יצחק עמית שדחה לאחרונה את בקשתה של חברת סימנס להעביר לבוררות תביעה כספית שחברת החשמל הגישה נגדה על נזקים שנגרמו לה כתוצאה מההתקשרות ביניהן.

למוסד הבוררות יתרונות שכולם מברכים עליהם. הצדדים מקבלים הליך מהיר, מקצועי ובעיקר חסוי מעיני התקשורת. בתי המשפט מצדם מקבלים "פטור" מתיקים שמטבעם הם גדולים, מורכבים ועתירי מסמכים ששואבים זמן שיפוטי ניכר.

השופט יצחק עמית צילום: עטא עוויסאת

סימנס (גרמניה וישראל) ביקשה להשתמש במוסד הבוררות, אלא שכל מערכת יחסיה עם חברת החשמל זוהמה והוכתמה בפרשת שוחד ששלחה לשש שנות מאסר את דירקטור חברת החשמל, השופט לשעבר דן כהן, כאשר עד המדינה היה מנכ"ל סימנס ישראל לשעבר, אורן אהרונסון, שגיסו היה גם הצינור להזרמת הכספים לכהן ואולי גם לפרויקטים נוספים בישראל.

שלוש סיבות מצטברות

האינטרס של סימנס ברור: לכסות את המבוכה בשמיכת הסודיות של הבוררות במקום להאירה בזרקור הפומביות של ההליך המשפטי. אלא שבקשתה נדחתה במחוזי אצל השופט יעקב שינמן ובעליון אצל השופט עמית. בסיום החלטתו מנה השופט עמית שלוש סיבות מצטברות לדחייה: הראשונה טכנית (תחולת אמנת ניו יורק), השתיים האחרות מהותיות ועקרוניות למוסד הבוררות - האם פעילות פלילית יכולה לשמש בסיס לבוררות והאם ניתן לגרור לבוררות צדדים שאינם צד להסכם הבוררות המקורי?

"יש דברים שלא ניתן להסכים עליהם בבוררות, כמו הסכם בלתי חוקי שעושים שני גנבים לגבי רכוש גנוב", אומר נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב לשעבר והבורר אורי גורן. "מעבר לכך, כבורר אין לי בעיה לשמוע כל טענת מרמה ושום דבר לא פוסל אוטומטית בוררות. אלא אם, כמו במקרה הנוכחי, מבקש צד בהליך מקדמי לעכב את ההליכים המשפטיים כדי לקיים את הבוררות והצד השני מתנגד ומעורר טענה פלילית. ואז בית המשפט מחליט".

השופט עמירם בנימיני, גם הוא שופט מחוזי לשעבר ובורר, דיבר לפני כמה חודשים בכנס של המוסד לבוררות עסקית בלשכת עורכי הדין על הגמשה שחלה בנושאים שאינם יכולים להיות צד לבוררות, למשל עניינים פליליים או חוקתיים. "כשצד מעלה בסכסוך אזרחי טענה פלילית, מרמה למשל, עצם העלאת הטענה אינו שולל אוטומטית את סמכות הבורר. בפסיקה נקבע גם שאין מניעה שבורר ידון בהסדר כובל או ביחסי עובד־מעביד אם הצדדים המיוצגים הסכימו לכך".

הסיבה השנייה שעמית נימק בה את דחיית בקשת סימנס היא מניעת פיצול הדיון, שהרי הבוררות היא הסכמית ואין לגרור לתוכה צדדים שלישיים שלא חתמו מלכתחילה על הסכם הבוררות. ד"ר ישראל שמעוני, יו"ר "יתרו", מוסד לבירור סכסוכים מחוץ לכתלי בית המשפט, טוען שגם בעניין זה חלה התקדמות: "אף שאין מצרפים צד ללא הסכמתו, במקרים שאי אפשר לקיים את הבוררות ללא נוכחותם, נפתחה הדרך לבקש מבית המשפט לאכוף את צירופם. נניח ששני בעלי מניות חתמו על הסכם בוררות, אבל אי אפשר לקיימה ללא שהחברה, כצד ג', תצורף גם היא. וזאת כדי למנוע הסתתרות פסולה מאחורי מסך התאגדות. תיתכן כאן הרמת מסך בוררותית, כשברור שהצדדים התכוונו לסיים את המחלוקות ביניהם".

כאשר עמית מסכם את החלטתו בשלושה נימוקים מצטברים, נדמה שאף אחד מהם לבדו לא היה חזק מספיק, ורק המאסה המצטברת הכריעה נגד הבוררות. ובכל זאת, השיקול האמיתי של השופטים במחוזי ובעליון הוא הצורך לברר את הסיפור בבית המשפט מפאת העניין הציבורי שבפרשה.

חשיבות העניין הציבורי

"אין בכוונתי להכביר מילים על האינטרס הציבורי בבירור פומבי של פרשיות הנסבות על אישומים מסוג זה, והעובדה שאיננו מצויים במישור הפלילי אין בה כדי לאיין אינטרס זה", כותב השופט עמית ומוסיף במידה לא מבוטלת של אירוניה את האבחנה הבאה: "ההנחה כי בעת שהתקשרו הצדדים בחוזה ביניהם, הם הסכימו כי סכסוכים עתידיים אשר מקורם במעשי שוחד ומרמה יימסרו לבוררות, היא בעיניי הנחה שאינה חפה מקשיים".

עניינים שמקורם בעבירות פליליות יכולים לשמש נושא להסכם בוררות, אבל רק אצל בוררים כאלפרון או ברוך אסולין בגילומו של משה איבגי. אין להניח שהסכם הבוררות במקרה הזה התכוון להגיע לבוררים מהסוג הזה.

את סימנס ייצגו עוה"ד ישראל לשם ונדב ויסמן ממיתר, ליקוורניק גבע לשם טל. את חברת חשמל: יעקב שרביט, מורן ימיני ומאור רוט מ'הרצוג פוקס נאמן". דן כהן יוצג בידי עו"ד מיכאל שפיגלמן, אהרונסון על ידי עו"ד רובי בכר ודניאל על ידי עו"ד יצחק יערי.