הון אנושי: לא מקום לזוגות צעירים

עמדתי שם לרגע לראות במה יבחרו. הזוגות הצעירים סימנו כי אפשר, מה שגרם לי לתהות: אם הם כל כך סומכים על כך שאפשר להוריד את מחירי הדירות, מה הם בעצם עושים פה? אולי הם הגיעו לכאן רק כדי לדמיין מה הם היו יכולים לעשות אילו היה להם הכסף, להרגיש לרגע כאילו הפנטזיה שלהם מתגשמת. אלה שבאו לחפש דירות להשקעה, שברובם הגיעו לבדם, סימנו באדישות כי מחירי הדירות לא יירדו.

יש נוף. אין חינוך. הילה ואריאל שקד צילום: עמית שעל

כדי להיכנס ליריד נידבו הבאים את פרטיהם האישיים, ואת כספם הם כילו במזנון שגבה מחירים מופקעים: 15 שקל לכוס קפה ו־30 שקל לסנדביצ'ים עייפים וקפואים. משום שהיה זה המזנון היחיד, אנשים עמדו בשורה וחיכו לתורם. כשהבינו כי המחיר מופקע לא היו להם סבלנות או כוח למחות או פשוט לסרב למחיר השערורייתי. הם היו עייפים מהסיבוב ביריד, שהציף אותם בהבטחות לחיים מאושרים במתחמי דירות חדשים המוקפים בפארקים מוריקים ומבודדים מכל מרקם עירוני. מותשים, מורעבים ומתוסכלים מהידיעה שידם אינה משגת לקנות דירה גם בסבב הנוכחי, אחרי שהתפוגגה לה אשליית חוק מע"מ 0%.

נשכור כל החיים. שרית ועומר אזולאי צילום: עמית שעל

בתוך הביתן הפרסומים של הקבלנים לצד הדוכנים ניסו להחדיר בקונים היסטריה ובהלה: אם לא תקנו עכשיו תפסידו עוד זמן והמחירים יעלו עוד. הם עשו זאת באמצעות תמונות של בניינים ("הפרויקטים", כך קוראים היום לשכונות) שעליהם הודבקו מדבקות אדומות שהכריזו כי הדירות נמכרו, וכמעט שלא נותר. מי שלא יזדרז - יישאר בחוץ. אבל שלא כבשנים קודמות, שבהן בירידים דומים קנה ההמון המבוהל דירות כאילו הן לחמניות טריות שתכף נגמרות, הפעם הציבור נשאר אדיש. ברוב הדוכנים המתינו סוכני דירות משועממים לקליינטים שלא באו, בעיקר בפרויקטים באזורים מרוחקים מהמרכז, כמו אשקלון ועפולה.

חיכינו לירידה במחירים. שמעון סבח ולימור יששכרוב צילום: עמית שעל

בין הדוכנים אני פוגש זוג חביב, לימור יששכרוב (38) ושמעון סבח (34). הם גרים בתל אביב בשכונת ביצרון, בדירה בת שלושה חדרים, משלמים 5,000 שקל שכר דירה ומודים לאלוהים שבעל הדירה לא מעלה אותו. "המתנו וחיכינו להורדת המחירים, והאמנו שזה מה שעומד לקרות בעקבות מע"מ 0%. עכשיו החלטנו שוב לחפש אבל לא נראה לנו שנמצא משהו כאן", אומר סבח. את החלום לגור בתל אביב הם נטשו כבר מזמן, והם מחפשים דירה ליד העבודה וההורים. סבח עובד במכירות בתל אביב ולימור בחברת הייטק באזור רחובות. לכן הם מחפשים בסביבות נס ציונה־ראשון לציון־רחובות. "ההורים שלי גרים בירושלים ושלה באזור שבו אנחנו מחפשים", מסביר שמעון. "חשוב לנו להיות קרובים להורים, אבל לפי המחירים כרגע לא נראה שנוכל לקנות". לימור מוסיפה: "אנחנו לא מאוכזבים מיאיר לפיד. לא נתנו לו מספיק זמן ואי אפשר לשפוט אותו. הוא לפחות ניסה, דבר שאחרים לא עשו".

לעומתם, אריאל (31) והילה (28) שקד, שסוחבים איתם עגלה שבה זאטוטה שטרם מלאה לה שנה, לא מסתירים את אכזבתם משר האוצר היוצא. "אתה לא תגיד לי במי לבחור בבחירות האלה", הילה צועקת על בעלה, והוא מקניט אותה בחזרה: "הנה מה שקרה אחרי שבחרת בלפיד. אלו מחירי הדירות". לסוכנת המכירות היא אומרת: "אני לא מתכוונת לבחור שוב בלפיד גם אם ישלמו לי". הם גרים עכשיו בחולון, בשכונה לא ממש טובה לדעתה של הילה, אף על פי שאם תשאלו את אריאל הוא די מרוצה מפני שיש להם פנטהאוז עם נוף. הם מחפשים מקום שבו יהיה חינוך טוב יותר לילדיהם.

באחד הדוכנים מתנוסס שלט המציע דירה במחיר פנטסטי של 690 אלף שקל. מדובר בפרויקט לצעירים ברחוב אחד העם בשכונת הדר בחיפה, שאיך לומר בעדינות, לא נחשבת אחד המקומות הכי נעימים בעיר. אבל הברושורים השיווקיים מציגים את חיפה כעיר מתחדשת, עיר שצעירים באים לגור בה. הם מציגים את מתחם הנמל בעיר התחתית כמקום שוקק לצעירים שאוטוטו עומדים להתעשר בהייטק, ושקופצים מהטכניון ישר לבית קפה במתחם מסדה בהדר.

במציאות, המגדל עצמו נמצא בלב שכונת מצוקה ונראה כמו מחדל תכנוני הפוצע את הנוף האורבני הרגיש. איש השיווק אומר כי הבניין נועד כולו למשקיעים, שמעוניינים להשכיר אותו לצעירים. "זה לא מקום לזוגות צעירים", הוא אומר. זוג צעיר ששומע את זה מתאכזב ממש: "סוף סוף ראינו בניין שהוא בתקציב שלנו, ואומרים לנו שהוא רק למשקיעים". בשולחן סמוך אני פוגש את צביקה קידר ובת זוגו, שמעדיפה לא למסור את שמה. הם נראים כמי שהגיעו לסוף שנות ה־50 לחייהם, ואני תופס אותם בדיוק ברגע שהאשה חותמת על צ'ק מקדמה. צביקה: "אני המלצתי לה להשקיע שם כי אני חיפאי לשעבר, ואני זוכר את שכונת הדר עוד משנות השבעים. עכשיו אני רואה לפי הברושורים שהמתחם מתעורר". אני שואל אותו אם לא כדאי להם לערוך סיבוב רגלי באזור, כי בפעם האחרונה שביקרתי שם התרשמתי שזה מקום שממנו אנשים מעדיפים לברוח יותר מאשר לגור בו, אבל האשה משיבה: "אני הבנתי שזה כמו פלורנטין, ועוד חמש שנים כל האזור יהיה מלא בצעירים".

רק היום, רק היום. יוצרים לחץ בפסטיבל הדירות צילום: עמית שעל

ליד ביתן של חברת אשדר אני מבחין בסוכנת מכירות שאיש לא ניגש אליה. אני מתיישב, והיא מנסה לעניין אותי בפרויקט מונוסון, שמוגדר בברושור "פרויקט היוקרה של קריית אונו". היא מציגה לי דירה בת חמישה חדרים במחיר של 2,130,000 שקל. ארבעה חדרי שינה, מרפסת יפה ושלושה חדרי שירותים ומקלחות. לא ברור לי למה צריך כל כך הרבה חדרי שירותים ומקלחות, ומה אני אמור לעשות בהם. היא אומרת לי: "זה הסטנדרט. לא מוכרים חמישה חדרים היום עם פחות מזה. אם אתה רוצה אתה מוזמן לשפץ בעצמך ולהפוך אותם למחסנים".

סוכנת המכירות מביטה בי ושואלת אם אני משקיע בעצם, ומנסה לשכנע אותי כי מדובר בהשקעה מעולה, וכי על דירה כזאת אוכל לקבל שכירות של 6,000 שקל בחודש ואף יותר, אם אתעקש. "זאת דירה נהדרת באזור שבו קיים יישוב קהילתי איכותי ומבוסס".

כמה דוכנים ממנה עומד סוכן מכירות שנושא נאום חוצב להבות על מתחם זהה ביהוד. המתחם נראה בדיוק כמו זה בנווה מונוסון. גם כאן מדובר בשכונה שנבנתה כל כולה בידי יזם, בתים רבי־קומות המוקפים במדשאות, שאותם משווקים כפארק מוריק. אך במקום חסר מתחם אורבני של חנויות וריבוי שימושים של מסחר ומגורים. הסוכן מדבר בהתלהבות, בין השאר, על כך שביהוד ישנו החינוך הטוב ביותר בבתי הספר האיכותיים ביותר, לצד מתנ"סים. לי הוא יאמר אחר כך כי גם לו היה דימוי שלילי על יהוד, אבל כשהוא הגיע לשם הוא מצא בני אדם טובים שמוכנים לעזור לך בכל עת. סביב הסוכן הכריזמטי מתגודדים כתריסר בני אדם, אך כשהוא נוקב במחיר דירה של ארבעה חדרים, כ־1,600,000 שקל, רוב האנשים נעלמים. הוא מזכיר שמדובר במבצע שמתקיים רק בשבועיים הקרובים ובו יגבו רק 9% מע"מ, כמחווה לחוק מע"מ 0% הגווע. זוג צעיר, עומר (33) ושרית (34) אזולאי, עוזבים את המקום. כשאני פונה אליהם הם אומרים: "זה ממש לא התקציב שלנו". גם הם, כמו כל הזוגות שפגשתי כאן, ישבו על הגדר בגלל המע"מ 0% של לפיד. "קיווינו שהמחירים יירדו אבל התבדינו. אין לנו מה לחפש פה אם אפילו בנהריה מציעים דירה של ארבעה חדרים ב־900 אלף שקל. אנחנו נמשיך כל יום בחיינו לגור בשכירות ונפסיד כסף. זה מה שיש".