מתמקדים בגני הילדים, מפחדים להרגיז את החרדים

מצעים שחושבים בקטן סייעת שלישית? צעד קל מדי במקום להבטיח עוד סייעות צריך להתעמת עם מוקדי כוח גדולים בדרך לרפורמה אמיתית בחינוך מיקי פלד, תגובה אחת לכתבה המלאה 

כל מפלגה שרוצה להשתלט על המיינסטרים הישראלי - זוגות צעירים ממעמד הביניים - צריכה לגעת במקומות הרגישים לו. חינוך הוא נקודה מרכזית כזו, ואת השיעור הזה המפלגות למדו היטב בשנים האחרונות. אחרי שמפלגות המחנה הציוני וכולנו פרסמו את המצעים שלהן בתחום החינוך, השבוע צפוי גם שר החינוך לשעבר שי פירון לפרסם את מצע יש עתיד, ועיקריו צפויים להסתמך פחות או יותר על מה שפירון החל לעשות, או נמנע מלעשות, בכהונתו.

ניתוח "כלכליסט" של מצעי שלוש המפלגות מעלה כי ככלל, אין הבדל אידיאולוגי ברור בין המצעים, ובכל הנוגע לסוגיות שמטרידות את ציבור הבוחרים שעוד מתנדנד יש הסכמה – הוספת תקציב לגיל הרך וצמצום פערים בחינוך, גם אם אופן הביצוע מעט שונה. עם זאת, רק יש עתיד מתייחסת באופן ברור ללימודי ליבה במגזר החרדי, אחד הנושאים החשובים ביותר לשילוב חרדים בתעסוקה והוצאתם מעוני. אולם גם המפלגה של יאיר לפיד לא יכולה לרשום לעצמה הצלחות גדולות בתחום בתקופה שאנשיה עמדו בראש משרדי האוצר והחינוך. מנגד, רק במחנה הציוני מתייחסים לקליטת 20 אלף מורי קבלן, ומשה כחלון ממפלגת כולנו הוא היחיד שמדבר על צמצום פערים גם במערך החינוכי התומך ולא רק בשעות הוראה.

שי פירון, משה כחלון ומנואל טרכטנברג צילום: עמית שאבי, צביקה טישלר, אלכס קולומויסקי

אחד ההישגים הגדולים של מחאת קיץ 2011 - החלת חוק חינוך חובה חינם מגיל 3 - הביא גם לא מעט ביקורת. הורים לילדים מגיל 3 אמנם יחסכו אלפי שקלים בשנה בשל הסבסוד הציבורי לגני הטרום־חובה, אך הם מודאגים מאיכות החינוך וההשגחה שילדיהם יקבלו. הסיבה היא התקן שקבע משרד האוצר לגנים, שעומד בפועל על גננת אחת וסייעת אחת לכל 35 ילדים. בנוסף, כ־900 בנות שירות לאומי משרתות בגנים שבהם לפחות 20 ילדים בגיל 3 כחלק ממה שהוגדר כ"עזרה ראשונה סניטרית" – החלפת חיתול, האכלה וכדומה. אפשר רק לתאר עד כמה קשה לשלוט בילדים ולדאוג לשלומם כאשר חלקם אינם גמולים מחיתול ואחרים דורשים תשומת לב מיוחדת. כעס ההורים הגיע עד כדי השבתה של גני הילדים בתל אביב לפני שבועיים, בדרישה מהעירייה לממן סייעת נוספת.

אולי בשל האקטואליות ואולי בשל הרצון לפנות לקולות המיינסטרים, הסעיף המרכזי במצע החינוך של המחנה הציוני נוגע בדיוק בנקודה הזו. כשפרופ' מנואל טרכטנברג הציג את המצע הכלכלי־חברתי של המפלגה, הוא מיקד את תשומת הלב בגיל הרך והבטיח הוספת סייעת שנייה בגני הטרום־חובה. בירור עם אנשי טרכטנברג מעלה כי בעזרת תקצוב של כ־500 מיליון שקל בשנה הוא מקווה להביא עוד אלפי סייעות מקצועיות לגנים במקום בנות השירות הלאומי ולכלל הגנים, לא רק כאלו שכיום נמצאים בהם הרבה ילדים לא גמולים. גם ביש עתיד מבטיחים לבצע מהלך דומה אם יחזרו למשרד החינוך.

טרכטנברג מוסיף הבטחה לסבסוד גדול יותר של הצהרונים לגילי 3–9, כך שברשויות מקומיות חלשות לא ישלמו כלל ובשאר הארץ הסבסוד יותאם לגובה ההכנסה של ההורים. העלות המוערכת של צעד זה היא כ־1.2 מיליארד שקל בשנה לתפעול שוטף, לא כולל הקמת צהרונים נוספים במקרה הצורך.

במקרה של מפלגת כולנו, אין התחייבות להוספת סייעת אלא אמירה כללית על בחינה של מערך כוח האדם והתקינה בגני הילדים בגילי 3–6.

איך להקטין את האי-שוויון?

עם כל הכבוד לגני הילדים, אחד הנושאים הבעייתיים והקשים לטיפול במערכת החינוך הוא הפערים בהשקעה בתלמיד בין מגזרים ובין רשויות מקומיות עשירות לעניות. דווקא המערכת שאמונה על מתן הזדמנות שווה לכל הילדים בישראל יוצרת באופן מובנה פערים, כאשר תלמיד בבית ספר ממלכתי דתי מתוקצב ב־50%–80% יותר מתלמיד בבית ספר ממלכתי ערבי וב־30% –60% יותר מתלמיד בחינוך ממלכתי־עברי.

בשנת הלימודים הנוכחית מקבלים התלמידים ברשויות המקומיות החלשות תקצוב גבוה יותר מבשנים קודמות, בגובה של כמיליארד שקל או כ־150 אלף שעות הוראה, לדברי שר החינוך לשעבר פירון. זה צעד מבורך כשלעצמו, אולם הוא עדיין לא פותר את בעיית התקצוב שנעשה על בסיס כיתה, ומכאן נותן העדפה לתלמידים במגזר הדתי שבו יותר כיתות קטנות. תוספת התקצוב גם לא פותרת את בעיית הפער בין יכולתם של רשויות חזקות ושל הורים עשירים לממן שיעורי העשרה, ציוד וכדומה, ליכולתם של רשויות והורים חלשים כלכלית. כדי להסיט תקציבים מהרשויות החזקות לחלשות תצטרך יש עתיד להתעמת עם כמה ממרכזי הכוח שלה, ואולי בשל כך הבחירה היתה לשים דגש על תוספת לחלשים ולא על הסטת משאבים מהעשירים לחלשים.

במחנה הציוני, המצע מדבר על הסטת משאבים של ממש ושינוי בסיס התקצוב. גם במצע של כולנו יש התייחסות מפורטת לצמצום הפערים, אם כי אין פירוט של האופן שבו זה ייעשה. עם זאת, במפלגה של משה כחלון מוסיפים גם התייחסות לצורך לתת העדפה תקציבית לרשויות החלשות למימון המערך התומך, כולל כוח אדם מינהלי ואף הסעות לבתי הספר.

כל המפלגות מדברות גם על שינוי התקצוב כך שיותאם לפרופיל התלמיד, בהתאם ליכולותיו וצרכיו - כמו במקרה של תלמידים מחוננים - הכנסת הוריו והכנסות הרשות המקומית שלו. במקרה של המחנה הציוני וכולנו אין פירוט של העלות התקציבית, משום שלדבריהן מדובר בהסטת משאבים.

איפה הליבה?

במצע של המחנה הציוני וכולנו בולט בחסרונו סעיף אחד - לימודי ליבה בבתי הספר החרדיים, או תוכנית אחרת שתאפשר לבוגרי הישיבות והסמינרים להשתלב בשוק העבודה. זה מפתיע במיוחד במקרה של המחנה הציוני, כי טרכטנברג, שכתב את המצע, הצהיר שוב ושוב עוד כשעמד בראש המועצה הלאומית לכלכלה בתקופת ממשלת אולמרט, שהתפתחות המשק יכולה לבוא אך ורק משילוב של יותר ערבים וחרדים בשוק התעסוקה. עד כדי כך הנושא נעדר ממצגת המצע של המחנה הציוני, עד שאפילו בשקפים המוקדשים לתעסוקה אין מילה על הנושא. נותר רק לנחש שאיש לא רצה להכעיס את המפלגות החרדיות שעשויות להיות שותפות לקואליציה בראשות הרצוג ולבני.

כשר החינוך, פירון החל בהסדרה ראשונית מאוד של לימודי הליבה. הוא הקים אגף לחינוך ממלכתי־חרדי במשרד, הוסיף פקחים רבים לתחום וחתם הסכם עם רשת אל המעיין של ש"ס שתחייב אותה בלימודי ליבה מלאים עד כיתה ח'. בחינוך העצמאי של הזרם הליטאי, מערכות החינוך המוכר שאינו רשמי ומוסדות הפטור, אין התקדמות כלל.

יש עתיד מבטיחה להגביר את הפיקוח ולחתור לחתימה על הסכמים כמו זה שנחתם עם אל המעיין, עם רשתות חינוך חרדיות נוספות, שבתמורה לקבלת מימון מלא מהמדינה, בדומה לבתי ספר ממלכתיים, יתחילו ללמד אנגלית, הבנת הנקרא ומתמטיקה. צעד שביש עתיד מבטיחים להשלים הוא החתימה על התקנות שמאפשרות לשר החינוך לקזז כספים מבתי ספר חרדיים שלא עומדים בתוכנית. השאלה, כמובן, היא האם בסופו של דבר התלמידים החרדיים, מכיתה א' עד י"ב, ילמדו לימודי ליבה כמו שאר התלמידים ואולי אפילו באותה מתכונת כמו בבתי הספר הדתיים, כלומר לימודים כלליים יחד עם לימודי קודש מתוגברים. ביש עתיד לא מדברים על מה שנראה כרגע כחלום רחוק.

כמה מורי קבלן יש במערכת החינוך? איש אינו יודע. חלק מדברים על כ־17 אלף ויש שאומרים 23 אלף. גם במשרד החינוך לא יודעים, כי המשרד רק קונה שירותים (המורים עובדים עבור חברות ועמותות) ולא משלם למורים. אפשר למצוא את מורי הקבלן לא רק בפינות החשוכות של מערכת החינוך כמו כיתות ייעודיות לנוער שנשר מהחינוך הרגיל, אלא גם בקרב אלפי המדריכים של תוכנית "קרב" שמפעילה החברה למתנ"סים בבתי הספר.

כשפירון נכנס לתפקיד, הוא הבטיח להעביר כמה שיותר מורי קבלן להעסקה ישירה, אך הדבר לא נעשה. עתה במחנה הציוני מבטיחים זאת גם, וזהו כנראה אחד הסעיפים האהובים ביותר על חברי הכנסת החברתיים של המפלגה.

אבל על מנת שתהיה העסקה ישירה בבתי הספר רמז טרכטנברג כי ירצה לראות את הסתדרות המורים וארגון המורים מאפשרים למנהלי בתי הספר לתמרץ מורים, או בשפה ברורה - להעניק בונוסים למורים טובים ובמקרים חריגים לפטר מורים לא טובים. טרכטנברג למעשה יוצר משוואה שבה הפסקת התופעה הבעייתית של מורי הקבלן תיעשה רק אם ראשי ארגוני העובדים יסכימו לביטול מוסד הקביעות והשוויון בשכר במגזר הציבורי. אפשר רק לתאר את תגובת ראשי ארגוני המורים כשההצעה תונח על שולחנם, והיא לא תהיה חיובית. אפילו אם באורח פלא יייעתרו לדרישה, הטלפון מלשכת יו"ר ההסתדרות, אבי ניסנקורן, יגיע במהרה, כי המורים עלולים ליצור תקדים שעוד עלול לחול על כל עובדי המגזר הציבורי (אגב, זה בדיוק מה שטרכטנברג היה רוצה לראות). לכן, קשה מאוד לראות איך יצליחו במחנה הציוני ליישם את שני חלקי המשוואה.

במקרה של כולנו אין התייחסות במצע למורי קבלן או עובדי קבלן בכלל, אך כן מופיעה התייחסות לאותה גמישות שתינתן למנהלי בתי הספר. פירון עשוי להבטיח השבוע שוב כי יקלוט מורים להעסקה ישירה, אולי בהסתייגויות כאלו ואחרות, כדי לא לחזור על אי־קיום ההבטחה בקדנציה שהסתיימה לאחרונה.