רוני צארום: "כשהטייקונים רצו והשקיעו ברוסיה הרגשתי שיש פה ניתוק מהמציאות"

בתחילת מבצע צוק איתן, רגע לפני שטילי החמאס חזרו לנחות במרכז, רוני צארום חזר לארץ. הוא, אשתו וארבעת ילדיהם שבו מ־12 שנות מגורים בניו יורק. צארום (53) עבר דירה ב־2002 לאחד מהמגדלים במנהטן אחרי האקזיט שעשה בשיא ימי הבועה של שנת 2000, כשמכר לקומברס את אקסלינק. זה החה סטארט־אפ בן שנתיים שעסק בשידור תוכני אינטרנט לטלפונים סלולריים, וגרף לכיסו 40% מחצי מליארד דולר שהתקבלו על המכירה.

לניו יורק הוא נסע לחפש הזדמנויות השקעה בהייטק, והמשפחה התאהבה בעיר. לדבריו הוא המשיך לבקר בארץ כמעט מדי חודש כדי לעקוב מקרוב אחר שני עסקים שהוא מחזיק כאן: דסימה ונצ'רס, קרן הון סיכון קטנטנה שמממנת ארבעה סטארט־אפים שהקים, ואספן גרופ, חברת ההשקעות בנדל"ן מניב שרכש מידי אליעזר פישמן לפני כעשור. אבל כשבנו רצה להתגייס לצה"ל הם החליטו לחזור, ועברו לרעננה. בפברואר הבן התייצב בבקו"ם.

"הגענו יום לפני הטילים, זה היה מטורף", הוא מספר בראיון ל"מוסף כלכליסט", "לא חשבנו לברוח בחזרה, אבל היינו צריכים לענות להרבה שאלות של הילדים, לדוגמה למה רוצים להרוג אותנו. לקטנים הסברנו שזה כמו סכסוך בין שני ילדים, רק שהוא פרץ בין מדינות. זה לא היה פשוט".

הוא החליט לשנות כמה דברים בחייו. למשל את רמת החיים. "בניו יורק זה טבעי לגור בדירה מפוארת ולנסוע ברכב מפואר. ניו יורק עצמה מפוארת. אבל בישראל הפער בין מגדלי צמרת לשכונה ברעננה עדיין בולט לעין, ולכן בחרנו לוותר על מגורים בחברת המעמד הכלכלי שאליו אני שייך. לא קנינו בית פרטי אלא דירה בבניין, בלי דורמֶן. בעיניי זו גם הסביבה הכי פורה שיכולה להיות לילדים שלי. חשוב לי לתת להם לגדול בצורה נורמלית ולא בבועת זכוכית שמושפעת מההישגים שאני חוויתי. אין לי דבר רע להגיד על פארק צמרת או מגדלי יו, אבל כשזה משפיע על הילדים זה בעייתי".

מסטודנט לאספן

בחזרה לשנות התשעים. צארום מתחיל את דרכו בעולם העסקים כמעט במקרה, כפסק זמן מהאקדמיה. "למדתי לתואר שני במחשבים בסיטי יוניברסיטי אוף ניו יורק על מלגה ממשרד הביטחון האמריקאי", הוא אומר, "הלימודים היו מרתקים, אבל כשהייתי צריך להמשיך לדוקטורט החלטתי שדי. אני אוהב את האקדמיה, אבל נראה לי שהגיע הזמן לעשות כסף. סיכמתי עם אשתי שאחרי המיליון הראשון שאעשה אחזור לאקדמיה. באמת האמנתי בזה. אבל אחרי זה העולם השתנה, כי לא עשיתי מיליון אחד אלא הרבה מיליונים. לחזור אחורה כבר נראה לא רלבנטי. נחשפתי לעולם יותר ריאלי, אינטנסיבי, מבוסס מעשים ותוצאות".

עבורו אספן גרופ היתה מקום להניח את הכסף. "יש לך סכום אדיר בבנק ואתה רוצה שהוא יעבוד בשבילך. לשים הכל בהון סיכון לא היה חכם, אז החלטתי להיכנס גם לנדל"ן. אספן נפלה טוב כי המחיר שלה היה סביר. היה בה קושי גדול, אבל האמנו שנתגבר על הבעיות". ב־2005 הוא חבר לשני שותפים, שמעיה רייכמן ואהוד עמיר, וקנה את גרעין השליטה מאליעזר פישמן. כעבור שנתיים הוא רכש גם את חלקם של שותפיו, וב־2007 הפך לבעל השליטה היחיד. אחד הצעדים שביצע היה למנות את גיא פרג, עד אז דירקטור בחברה, ליו"ר מטעמו.

"איחדתי את שלוש החברות הציבוריות שהרכיבו את אספן לחברה אחת, ואז עשינו את השינוי העיקרי, לעבור מ־100% השקעות בישראל ל־30% בישראל ו־70% במדינות החזקות באירופה, גרמניה, הולנד ושוויץ. זה עזר לנו לגדול. כשקנינו את אספן שווי הנכסים היה 400 מיליון שקל. כעת ההיקף הוא כ־2.5 מיליארד שקל. ביצענו קפיצה מחברה בהפסד תזרימי של כ־20 מיליון שקל בשנה לחברה שמרוויחה כ־50 מיליון שקל בשנה".

אליעזר פישמן. "היה באספן קושי" צילום: אוראל כהן

בין פטריוטיות לכינוס נכסים

את סיפור ההצלחה של מכירת אקסלינק צארום עוד לא הצליח לשחזר. אבל נראה שעיקר הסיבות לגאוותו מצויות כעת באספן גרופ.

יזם נדל"ן מוכר שפגש את צארום סיפר ל"מוסף כלכליסט" שצארום מוביל את החברה בעיקר במה שנוגע לאסטרטגיה ולהחלטות הגדולות: "ביומיום פרג הוא הדמות הדומיננטית, ודעתו מאוד נחשבת בעיני רוני. רוני הוא אדם שקט, אינטליגנטי מאוד, רציונלי, סובלני ולא מפגין רגשות בעסקים".

אספן לא גדולה. שווי השוק שלה עומד על כ־313 מיליון שקל, פחות מחמישית משווייה של אפריקה נכסים החבוטה. אך היא נחשבת יציבה, וזוכה לאמון רב מהמשקיעים. התשואות על איגרות החוב שלה, לדוגמה, מתקרבות לתשואות של חברות שנחשבות גדולות ויציבות ממנה. ההתמחות של אספן היא הזדמנויות נדירות במקומות שגרתיים. היא פועלת בעיקר במערב אירופה, ורוכשת שם נדל"ן מניב - קניונים, מגדלי משרדים ושטחים באזורי תעשייה - במחיר של עד 50 מיליון יורו, נהנית מדמי השכירות ומנסה למכור ברווח. לדוגמה, ב־2011 אספן רכשה בהולנד מבנה תעשייתי ב־23 מיליון יורו, השכירה אותו לחברת הביגוד טומי הילפיגר וכעבור שנתיים מכרה אותו במחיר גבוה בכמעט 20% - 27.4 מיליון יורו. "זאת דוגמה לכך שגם בזמנים בעייתיים מבחינת הכלכלה העולמית הצלחנו לרכוש במחיר טוב ולממש במחיר מעולה", צארום אומר.

עכשיו זה זמן טוב לרכוש נכסים באירופה?

"כן. אירופה עדיין למטה, המחירים בה משקפים את הירידה בכלכלה האירופית, ורמת הסיכון שם מאוד נמוכה. לכן הפוטנציאל מדהים. בשנה שעברה רכשנו שם נכסים ב־900 מיליון שקל עם תזרים מזומנים מדהים. 2015 תהיה יותר גדולה ומפתיעה".

מלבד המחירים, למה רוב הפעילות שלכם היא דווקא שם? מה היתרון?

"בישראל מבנה המימון לא סביר. הריבית על ההלוואות כאן גבוהה, וקשה לקבל ימי חסד על החזר הקרן וההלוואה. זה מביא לכך שרוב התזרים שלך מגיע לבנק לפני שאתה רואה משהו שעוזר לך לנהל את החברה. דמייני שקנית דירה להשקעה, וההחזר על המשכנתא גבוה יותר ממה שאת מקבלת על שכר הדירה. זה מה שקורה כאן. באירופה אפשר לעשות את זה אחרת, לשלם פחות ריבית ולקבל יותר ימי חסד לפירעון. באירופה אתה יכול ליהנות מהתזרים ולהמשיך להשקיע. לכן היה מאוד הגיוני לעבור לאירופה".

כלומר אתה לא קורא מכאן להשקיע בנכסים מניבים בישראל.

"ברור שיש הזדמנויות יפות בארץ. אבל המערכת הבנקאית לא סופר־ידידותית לחברות מהסוג שלנו, וזה לא מאפשר לצמוח ולגדול. אי אפשר שחברה תחשיב את עצמה פטריוטית ובסוף תגיע לכינוס נכסים. חברה יציבה מוכרחה להתבסס אך ורק על תפיסה מקצועית. לכן באספן החלטנו לממש נכסים בארץ ולהעביר את לב הפעילות לאירופה. מצד שני, אני מודה שמדהים לראות את תל אביב עולה ועולה במחירים, בלי שרואים איפה זה נעצר".

השתלטת על אספן ערב המשבר של 2008. איך שרדתם את השנה הקשה ההיא?

"בעיקר בזכות ההחלטה להתרכז ב־2007-2006 במדינות חזקות כמו גרמניה ושוויץ ולא להיכנס למזרח אירופה, אפילו שכל הישראלים רצו לשם. כשנסעתי לחפש שם נכסים נדהמתי מהפער בין כוח הקנייה המוגבל של האזרחים למחירים הגבוהים של הנכסים וכלי המשכנתא הלא משוכללים. הבנתי שהתושבים לא יצליחו לשלם בחנויות מחירים שיצדיקו את העלות שלנו למטר מרובע. ראיתי שם בועת נכסים, ולכן לא נכנסתי. ברוסיה לא הייתי אישית, אבל הצוות שנסע לבדוק את המצב באזור ראה שהעסקאות שם לא עולות בקנה אחד עם התפיסות שלנו. וכשראיתי טייקונים אחרים, בלי שמות, קונים שם הרבה נכסים, לא הבנתי למה".

דרושים אנשי עסקים רועדים

צארום לא צריך להסגיר שמות, כי אנשי העסקים שמלקקים את פצעי השקעותיהם במזרח אירופה ורוסיה מוכרים למדי. איש העסקים פושט הרגל מוטי זיסר נכנס לרוסיה ב־2008, עם זרוע הנדל"ן שלו פלאזה סנטרס, שבסוף 2014 נאלצה לבצע הסדר חובות. ההפסדים ברוסיה של אפי פיתוח, זרוע השקעות הנדל"ן של לב לבייב ברוסיה, יעברו ב־2014 את הרבע מיליארד דולר. גם חברת הנדל"ן של אליעזר פישמן מירלנד, שהשקיעה בשוק הרוסי, מנסה כיום לגבש הסדר חוב מול בעלי האג"ח שלה.

"לא הבנתי באיזה צידוק כולם קנו שם נכסים במחירים כל כך גבוהים", צארום אומר, "בכיר באחת החברות הסביר לי שהם מחכים למשקיעים מאנגליה שיבואו ויציפו את השוק. לי זה נשמע כמו ניתוק מהמציאות, אבל זאת היתה האווירה".

צארום (מימין) ויו"ר אספן גרופ גיא פרג. צארום: "להחשיב את עצמי איש נדל"ן זה לפגוע באלה שנמצאים יום יום בשטח ורואים מבנים" צילום: מורג ביטן

את החברה שלך קנית מפישמן. מה דעתך על הסיכון שהוא לקח ברוסיה?

"אני לא מבין בזה. לא הייתי בסיטואציה כזאת. אבל לקחת כסף של אחרים ולסכן אותו באופן כזה, זה משהו שלא מתאים לי. כשאת מקבלת אמון ממשקיעים את צריכה להבין שאת לא יכולה לעשות מה שאת רוצה בכסף שלהם, ובטח לא לסכן את יציבות החברה עבור מה שיכול להיראות לך כרווח מהיר מכספם של אחרים. אני מחזיק 52% באספן, אבל יוצא מנקודת הנחה שהכסף בחברה הוא לא שלי. אבל זה עניין אישי. אני איש עסקים פחות אגרסיבי במובן הזה. אם ההבנה שאתה עובד עם כסף של אחרים היתה גורמת ליותר אנשי עסקים פיק ברכיים, סכומים כאלה גדולים לא היו מגיעים לסיכון כזה ולאובדן".

המשקיעים שכספם הושקע ברוסיה ממתינים וחוששים לממש נכסים בשפל. מה יעשה מי שאין לו אורך הנשימה?

"אין מצב שהוא לא הפיך. הכל עניין של סייקלים, מחזורים. הבעיה היא מה אורך המחזורים, ואם למשקיע יש אורך נשימה. לדוגמה, אם הבעיות ברוסיה יימשכו אפשר יהיה למכור מהר כדי לחתוך בהפסדים, אבל אם זה כבר עבר את נקודת השפל אתה תהיה חייב לחכות לסוף הסייקל, ובשביל זה צריך לשכנע את בעלי החוב שסוף המשבר קרוב ושההתאוששות ממנו תהיה מהירה. היתרון שיש לטייקונים הוא שהבנקים שותפים להלוואה, ואז הבעיה היא משותפת ולא רק של היזם. והמשקיעים לא ירצו כל כך מהר למחוק את ההשקעות שלהם שם. אז אם יזם כריזמטי יציג תמונה שלפיה הם יתאוששו וההשקעות יוחזרו, הוא יקבל את אורך הנשימה".

הסיפור הרוסי יהיה עוד מסמר בארון של "מדיניות האשראי הנדיבה מדי" של הבנקים, או שהוא יגרום לירידה בהשקעות באזורים מסוכנים בעולם?

"אין נדיבות אצל בנקים. כל בנק מנתח את הסיכונים בעצמו. ולא בטוח שזה סוף ההשקעות באזורים מסוכנים. אם רוסיה תתאושש ותחווה תנופה כלכלית הבנקים ירצו להשתתף בחגיגה. זה טיבם של עסקים. ואותו משבר יכול לפרוץ גם באזור שבע. ניו יורק נראית כמו עיר שהנכסים בה לא יכולים לעבור זעזוע רציני מדי, אבל גם שם המחירים משקפים סיכון. הבנקים מממנים את הרוכשים מתוך הנחה שהערך ימשיך לעלות, וברגע שזה מתהפך זה מתהפך על שניהם. עד היום אספן לא קנתה נכסים במנהטן. חלק מתפיסת איזון הסיכונים הוא להבין מתי מקומות מדהימים וסקסיים הם מסוכנים בגלל תמחור יתר".

אז אולי כדאי להשקיע ברוסיה עכשיו, כשהמחירים בתחתית?

"זה עוד לא זמן טוב, זאת רק אשליה. הבנקים שעדיין מחזיקים שם נכסים עוד לא הגיעו להחלטה שמממשים, ולכן את עוד לא רואה את ההתמוטטות האמיתית שם. אם המשבר יתארך, אולי אז יצוצו הזדמנויות כי אנשים באמת כבר רוצים להנזיל, לדמם פחות, ואולי זה סוף סוף יבוא לידי ביטוי. זה בדיוק הקטע של מתי את מחליטה להיכנס, והתשובה היא, כשתראי את הגופים באים לממש".

מה אתה חושב על מי שבחרו לפעול ברוסיה בתקופה של כלכלה בעייתית?

"זה גם עניין של תפיסת עולם של יזם. יש יזמים שרוצים לקחת יותר סיכוי כדי להגדיל את התגמול, ויש לזה השלכות. אני יותר סולידי. אני בא מהדיסציפלינה של הייטק, שבה יש את הסיכון שלה".

אולגה ולב לבייב חונכים ב-2011 את קניון אפימול במוסקבה. המשבר הרוסי הצניח את ההכנסות. צארום: "כשהבנקים יממשו נכסים נדע שהגענו לתחתית" צילום: סיון פרג'

המספרה שנסגרה

בשלוש השנים האחרונות אספן החלה לפעול בתחום האנרגיה הסולארית: תחילה הוצבו פאנלים סולאריים על גגות מבני החברה בארץ ונרכשה חוות פאנלים סולאריים באיטליה. בהמשך החברה החלה לשכור עוד גגות, ולבסוף הפעילות אוגדה תחת חברה־בת בשם אספן סולר. מאז 2013 היא הוציאה כרבע מיליארד שקל על רכישת שלוש חברות אנרגיה סולארית, מילגם סולר, ברימאג סולר ומיה סול. כיום אספן מחזיקה יותר מ־300 מתקנים סולאריים ברחבי הארץ, ומוכרת לחברת החשמל כ־15 מגה־ואט - אנרגיה שיכולה לספק את צורכי החשמל של 5,000 משקי בית. "אנחנו בהחלט מתכוונים להרחיב את הפעילות הזאת", אומר צארום.

אבל מדובר בענף האנרגיה הסכיזופרני. כשמחירי הנפט גבוהים האנרגיה החלופית נעשית אטרקטיבית. כשהם צונחים זה מתהפך.

"גם הירידה במחירי הנפט היא מלאכותית. זה לא יישאר לאורך זמן, כי הוצאות הייצור של הנפט עדיין בעייתיות, ולא ישתנו הרבה. אנרגיה נקייה בהחלט מעניינת אותנו, והתשואות שם מדהימות אם עושים עבודה נכונה. אני רוצה להיות שחקן מוביל בתחום הזה, ויש פרויקטים מעניינים שנרצה להיות בהם ב־2015. באנרגיה ישנם המרכיבים שאנחנו מחפשים בנכסים מניבים, תשואה שנתית, תזרים, רווחים. בעצם את צריכה לנהל את זה פחות או יותר כמו נכס, מיומנויות שכבר נמצאות בארגון. והיתרון של הנכס המניב הזה הוא ביציבות שלו. השמש לא תיעלם מחר. לכן הסיכון מאוד נמוך".

עוד צעד צמיחה של אספן היה ניסיונה לפני כשנתיים להשתלט באגרסיביות על חברת הנדלן חבס השקעות. אספן הציעה לקבל את השליטה בחברה

תמורת החזר של כ־40% מהחוב לבעלי האג"ח, חוב שעמד אז על 450 מיליון שקל. מחזיקי האג"ח דחו את הצעת התספורת הזאת לטובת הצעה דומה של קרן דואט האירופית. גם ההצעה הזאת לא מומשה, והחברה עברה לפירוק.

"זה לא היה ניסיון להשתלט על חבס כמו שזה היה רצון לרכוש את קרן הנדל"ן NSI שבשליטתם, שנסחרה במחיר שנראה כהזדמנות מעניינת. חבס נכנס לחברה כשהמניה היתה מאוד למעלה. אנחנו לא היינו נכנסים לסיטואציה כזאת. אבל כשהמניה ירדה והמחיר הגיע לדיסקאונט גדול על ההון העצמי היה הגיוני להגיש הצעת רכש. נתנו הצעה הרבה יותר מהוגנת. כנראה הנושים חשבו שיוכלו לקבל הצעה נדיבה יותר ממישהו אחר. אבל זה כבר מאחורינו. רצנו קדימה. אני בעולם העסקים יודע שני דברים: אסור להיות גרידי ואסור להיכנס לפאניקה. כשאני בודק הזדמנויות עסקיות אני לא מנסה לקנות דווקא בשפל ההיסטורי ולא מתאמץ לצאת דווקא בשיא כל השיאים, כי לעולם לא תוכלי למצוא את שתי הנקודות האלה. ב־2008 אנשים מכרו את מניות אפל בגלל פאניקה, והיו הרבה סטארט־אפים שדחו הצעות לאקזיט כי חשבו שיקבלו יותר, ואז הכלכלה השתנתה והם נסגרו. צריך לפעול בלי פאניקה ובלי חמדנות. הן מזיקות".

את ההצעה שלך להשתלטות על חבס הגדירו בשעתו "הצעה אופורטוניסטית שאיננה יותר מירייה באפלה".

"לא היה לי ספק שזאת הצעה טובה", הוא אומר על התספורת שהציע למשקיעי חבס, "יותר מזה כבר היה מסוכן מדי לנו. ההתנהלות של בעלי החוב אופיינית למי שמנותקים מהתעשייה וממוקדים במה שטוב להם. ואז, כשמישהו בא ומציע לך משהו שנשמע טוב יותר אבל אין לו היתכנות עסקית, זה יכול להטעות. זה לא תהליך נעים, קבוצת אנשים מאבדת חלק מהנכסים שלה ומרגישה מאוד לא טוב. אבל עולם העסקים הוא עולם העסקים. ראינו הזדמנות עם NSI, לא הלך, יש כל כך הרבה אחרות, זאת לא היחידה. אני לא מרגיש החמצה".

חבס. "לא הייתי נכנס למצב הזה" צילום: אוראל כהן

אחריי לגרמניה

איזו מדינה אירופית הכי אטרקטיבית להשקעה?

"גרמניה אטרקטיבית, יש בה איזשהו פאול טכני שבגללו המחירים שם עדיין נמוכים. זה בגלל החששות ממה שקורה ביוון, ספרד ואיטליה. אלה דברים שמשפיעים על גרמניה, אבל זו מדינה חזקה וזה בדיוק הזמן לקנות בה נכסים, כשהם עדיין בנקודת השפל ולפני הרנסנס הנדל"ני. כשהענן האפור מעל אירופה יתפזר אולי יגיע הזמן לממש".

כל הנכסים שלכם מושכרים. איזה סוג נכסים הכי אטרקטיבי עבורכם להשכרה היום? חנויות? בנייני משרדים? מחסנים לוגיסטיים?

"לוגיסטיקה. טימברלנד, אופיס דיפו וטומי הילפיגר שוכרים מאיתנו מבני לוגיסטיקה, והעולם של שירות לוגיסטי למותגים גדולים מתרחב עם המותגים והכלכלה באירופה. בנוסף ישנו עולם הריטייל, שבו צריך לדעת איך לאזן בין מותגים שונים. אבל העיקר הוא שזה הזמן לקנות במחיר אטרקטיבי. זאת נקודת השפל, שוק שבו אתה רוצה לרכוש, פחות לממש. יש הזדמנויות מדהימות. קחי את הקמעונאות, יש שם מחזורים ענקיים ורווחיות אפסית, אולי 1%. אצלנו הרווח התפעולי מגיע ל־76% מההכנסה לפני הוצאות מימון. התזרים הזה נותן יציבות, וכשתנאי השוק ישתפרו ערך הנכס יעלה".

מתי בונים ומתי קונים?

"אנחנו יותר קונים, אבל אם נבנה נכס זה יהיה כדי להחזיק בו. אנחנו רוצים פורטפוליו גדול של נכסים מניבים, לרבות כאלה שהיינו מעורבים גם בשלבים המוקדמים של הבנייה שלהם. אנחנו רוצים להשפיע גם על הארכיטקטורה, המיקום, הנוף, ולתת כך ערך מוסף לשוכרים".

אתה מחשיב את עצמך איש נדל"ן? לא צמחת שם.

"להחשיב את עצמי איש נדל"ן זה לפגוע באנשי נדל"ן שנמצאים יום יום בשטח ורואים מבנים. את מרבית זמני אני עדיין מבלה בעולם הטכנולוגיה. איך אני מגדיר את עצמי? איש עסקים שהכישרון שלו זה לדעת לאילו עסקאות לא להיכנס. בשביל אנשי נדל"ן יש לנו צוות מדהים, כמו היו"ר גיא פרג, המנכ"ל הנכנס תמיר פוליקר שאני בטוח שיצליח, ועוד רבים".

רוצה להשלים את התואר

צארום בוחר בקפידה על מה לדבר ועל מה לא. על ילדותו ונעוריו ברמלה תמיד מיעט לדבר. "זו עיר מדהימה אבל לא עטופה בהזדמנויות עסקיות", הוא אומר, "הייתי הצעיר בין שבעה אחים, בן לאם שהכרתי כבודדה כל חייה. את אבי לא הכרתי. הוא נפטר. אמא היתה מטפלת סיעודית בתחום החינוך המיוחד. מה שהיא נתנה לי היה אהבה ללא תנאי, שבסוף זה הדבר שהכי צריך. זה ההארד דיסק. מכאן ואילך הכל מסתדר. בדיעבד אני רואה את המקום שממנו הגעתי כיתרון. מי שלא חווה את זה, לדעתי חסר לו משהו. התמודדות כזאת נותנת לך ראייה עם יתרונות ביחס למי שחווה רק בית מושלם, יפה ועשיר. זה נותן מקום לשאיפות, והדבר הכי גרוע שיכול לקרות לבן אדם זה כשאין לו למה לשאוף.

"הייתי גיק, חריג בבית ובמשפחה. אהבתי מחשבים, מדע בדיוני, הייתי מקבל עשר בשיעור חשמל ובורח לספרייה בשיעורי לשון ותנ"ך. בגיל 17-16, כשהחלטתי לעבוד ברמת גן, גיליתי עולם אחר. מכרתי אנציקלופדיות מדלת לדלת דרך המרכז להעשרה, יצאתי עם צוותים, קיבלתי אחוזים, והרגשתי שסוף סוף אפשר לעשות כסף. אהבתי את שיחות המכירה. כשהרווחתי מספיק כסף קניתי לי מחשב אישי קטן, ZX81, ותכנתתי עליו משחקים, על זיכרון של 1KB. אהבתי מאוד טכנולוגיה. זה היה גם המזל שלי".

ב־1994 הוא לקח פסק זמן מהמסלול האקדמי של למידת מדעי המחשב כדי לצאת לכמה הרפתקאות עסקיות שהסתיימו באקזיט המדובר. אלה היו ימי התנפחות בועת ההייטק, וצארום הצטרף לאלרון כ"יזם הבית". "חוויה לא נורמלית", הוא מספר, "אבל שם עוד לא הגעתי למיליון הראשון". הוא הקים את אלרונט שמוזגה עם נטוויז'ן, והפכה לספקית האינטרנט הגדולה הראשונה. הוא היה מעורב במיזמים נוספים, ולבסוף עזב אותם כדי להקים את אקסלינק, יצרנית נתבי תקשורת סלולרית שמאפשרים לחבר טלפונים לאינטרנט, שהיתה המיזם השלישי שלו, וההצלחה הגדולה.

"מיד אחר כך הקמתי את עמותת יוניסטרים. רציתי לראות איך אנחנו מאתרים צעירים מוכשרים בפריפריה ומעודדים אותם ליזמות. הרגשתי שקיבלתי המון, ובדקתי איך אפשר להחזיר. נראה לי הגיוני לעשות את מה שעזר לי, לתת הזדמנות לאנשים טובים שגדלו בפריפריה כדי שכאשר הם יגדלו הם יוכלו להשפיע על עוד מעגלים, וכך ליצור מעגל רחב של השפעה שיביא לשיפור ברמה החברתית. כחלק מהתוכנית נערים ונערות בתוכנית עורכים מצגות למיזמים טכנולוגיים שלהם, ומנסים לשכנע בכירים במשק כמו אבי כץ או נעם לאוטמן להשקיע בהם. לפעמים יש כישלונות, שגם איתם צריך להתמודד. כמו בחיים".

בני נוער בתחרות יזמים צעירים של עמותת יוניסטרים ב-2011. "לומדים שם להתמודד עם כשלונות. כמו בחיים" צילום: אריאל בשור

מה תעשה כשתגדל?

"אם אצא לפנסיה אז החלום שלי יהיה לחזור לשורשים, לתזה שלי מהאוניברסיטה. להציג על מחשב רשתות נוירונים שמדמות תודעה, ומבוססות על מה שקורה אצלנו במוח. מחשב לא יוכל לחקות מבנה שמורכב מ־100 מיליארד נוירונים עם טריליונים על גבי טריליונים של קשרים. אבל אפשר להגיע למערכת שמדמה את איך שמוח האדם חושב ומתקשר. הייתי רוצה לחזור לשם, לחלק הזה בתזה שלי, ולנסות לקחת אותו קדימה".

לחקור מודלים ממוחשבים של מוח? זה החלום? לא מתעשרים כדי לפרוש ולקנות חכת דיג?

"לנקודה הזאת עוד לא הגעתי. עוד לא החלטתי אם להיכנס לדיג".

סייע בהכנת הכתבה: אורן פרוינד