לא איראן ולא מר"ן

הבחירות האלה הן לא על השאלה איזה מנהיג שיגר את הסינק הרהוט ביותר לטלוויזיה. אלה בחירות על מרחב הנשימה הכלכלי, על תגמול המוצלחים ועל יצירת מוטיבציה לכל היתר להיות כמותם. אלה צריכים לדעת שכשהם עושים את מה שהם עושים הכי טוב, הם יכולים גם להשתכר בכבוד, גם לדאוג לעתיד ילדיהם וגם להזדקן בכבוד. וכן, גם פעם בשנה להקדיש את עצמם למשפחה בחופשה, רחמנא ליצלן. כלכלה וחברה. חברה וכלכלה. חיים.

האיום האיראני והחיים המורכבים לצד הפלסטינים יישארו איתנו גם אחרי שתושבע הממשלה החדשה, ולא משנה מי יאחז בהגה. במקרה הטוב נמצא את עצמנו פחות או יותר באותו המצב.

הקמפיין של ש"ס

מה מעסיק אתכם יותר בחיי היום־יום - היכן יעבור קו הגבול שישורטט בינינו לבין הפלסטינים או למה לעזאזל צריך להוציא אלפי שקלים בחודש על תחבורה ולמה אין כאן רכבת תחתית כמו בכל מדינות המערב? למה כתב מי שכתב את דברי האיוולת על אלמנתו של חלל בצוק איתן או איך זה שבמשך העשור אחרון אף אחד בשום ממשלה לא באמת רצה לטפל בבועת הדיור המתנפחת ובייאוש שמכרסם בזוגות הצעירים?

בקלפי צריך לשים את הפתק למי שיש לו התוכנית הטובה ביותר לטיפול בבעיית הדיור, מי שיכול להוציא אותה לפועל ולהיות בעל הבית של בעלי הבית. כלכלה וחברה. חברה וכלכלה. החיים.

הבחירות האלה הן על השאלה אם יהיה כאן רצון אמיתי להכניס תחרות לעולם הבנקאות ולא להישאר ברובד השטחי של רפורמה בעמלות שחוסכת כמה שקלים בשנה. הן על השאלה אם שר האוצר והמפקח על הבנקים הבאים יצליחו לייצר כאן תשתית שעליה תצמח תחרות אשר תתמודד עם בור השומן האמיתי של הבנקים (המרווח בין ההלוואות לפיקדונות). הן על השאלה אם שר האוצר הבא יטפל בחוליים שמייצר שוק ההון המקומי - במשכורות המנופחות ובעושק בעלי מניות המיעוט.

הבחירות האלה הן על שבירת הפרדיגמה הגורסת שסך הכל שוק העבודה בסדר. כי הוא לא: המגזר הציבורי מתנפח בקצב גבוה מהמגזר העסקי, ומתחת לפני השטח מתפתחת כאן אבטלה של אלה הרשומים כעובדים אבל לא מרוויחים מספיק לפרנס את משפחותיהם. הבחירות האלה הן על איך מתמרצים את המעסיקים להכשיר מחדש את מי שבן 40 במקום לפלוט אותו החוצה.

הבחירות האלה הן על הזכות לנהל כאן חיים כלכליים בריאים, חיים שבהם מי שלא פועל לפי החוק נענש בחומרה ומי שמכבד אותו מקבל את הזכות לחיות את חייו מבלי שיפריעו לו. הבחירות הן לא על איראן ולא על מר"ן.