הרגולציה רק מזיקה. האם הגיע הזמן לבטל אותה?
פרופסור יקר, איך מי שעקב אחרי הכלכלה העולמית בעשורים האחרונים יכול לפקפק בכך שרק השוק החופשי הוא הדרך לצמיחה? יכול להיות שהגיע הזמן ללמוד את הלקח ולבטל את כל הרגולציה האנטי־תחרותית?ניקי
ניקי היקר,
אני לא בטוח שאני מסכים עם הקביעה שלך. מה דעתך שנדמיין לרגע תעשייה מוכת רגולציה, שהפיקוח בה מונע כל תחרות? בוא נגיד שהיא תפעל לפי שמונה עקרונות:
ראשית, יש גבול עליון ותחתון למשכורות העובדים, ויש גבול למשך ההעסקה. גם הבונוסים מוגבלים, בגובה ובסוג.
שנית, יש גבול עליון לכלל הסכום שלחברה מותר להוציא בכל שנה על משכורות. חברה שתשלם יותר מדי לעובדיה תיקנס.
שלישית, עובדים חדשים לא יכולים לבחור היכן לעבוד. הם מגויסים ומוקצים למקומות העבודה שלהם בידי מנהל מרכזי. ובוא נגיד שהמנהל מקצה את העובדים הכי מבטיחים דווקא לחברות שבשנה הקודמת רשמו ביצועים גרועים.
רביעית, אם בעלי החברה רוצים למכור אותה, הקונה החדש צריך לקבל אישור מבעלי הון של כל שאר החברות בענף.
עיקרון חמישי: כמחצית מההכנסות של כל חברה מוזרמות למאגר מס כללי, שכספיו מחולקים בקרב כל החברות בשוק.
עיקרון שישי: לעובדים נערכות בדיקות פתע לסמים, והם מחויבים לעבור אותן.
העיקרון השביעי: כל עוד החוזה של העובדים בתוקף, הם אינם מורשים לנהל משא ומתן עם חברות אחרות.
והשמיני: מותר למכור עובדים לחברות אחרות, גם בלי לקבל את הסכמתם.
מה דעתך? כעת תחליף את המילה "חברה" במילה "קבוצה" ואת המילה "עובד" ב"שחקן", ותגלה שציטטתי לך את מרבית החוקים שמפקחים על התנהלות ה־NBA, ליגת הכדורסל המצליחה והעשירה בעולם, ותעשייה שנחשבת לאחת המצליחות באמריקה. אני לא אומר שכל כלכלה צריכה להתנהל בדיוק כמו ה־NBA, אבל יש פה דוגמה חיה, מהעשורים האחרונים, גם לכמה מהתוצאות הטובות שאפשר לקבל מרגולציה.
צילום: שאטרסטוק
