פרויקט כלכליסט
החברות הממשלתיות רחוקות מהתייעלות אמיתית
2013 היתה שנה קשה לרשות החברות הממשלתיות עם הפסד מצרפי כולל של 418 מיליון שקל. תוכניות הבראה הוכרזו וב־2014 נדמה כי החלו לקצור את הפירות בחברות הגדולות. אך בחינה מעמיקה יותר של התוצאות הכספיות מלמדת כי בדרך כלל לא מדובר בשינוי תפעולי אמיתי אלא בלוליינות פיננסית
אחרי חג הפסח היתה אמורה רשות החברות הממשלתיות להתחיל לסכם את 2014. עבור הרשות, המנוהלת בידי אורי יוגב מספטמבר 2013, מדובר במבחן שבו יוכח אם התוכנית למהפך בחברות הממשלתיות נחלה הצלחה או כישלון.
החברות הממשלתיות: הפוטנציאל גבוה, המספרים נמוכים
הפורשים מחברת החשמל יקבלו מענק כפול מזה שלפיד רצה לתת
השרים מתקשים לעכל את נבחרת הדירקטורים העצמאית של יוגב
שווים יותר ופחות: הרכבת מדגימה את הרעות החולות במגזר הציבורי
האתגר של האוצר: להפוך את קצא"א לשקופה יותר
"בליכוד רוצים להכפיף את רשות החברות לרשות ני"ע"
נקודת הפתיחה של יוגב לא היתה טובה. 94 החברות הממשלתיות השיגו ב־2013 את הנתונים הבאים במצטבר: ההפסד הנקי המצרפי זינק ב־87.4% ל־809 מיליון שקל (לעומת הפסד של 102 מיליון שקל ב־2012) וההפסד הנקי הכולל עמד על 418 מיליון שקל; היקף ההכנסות לא השתנה כמעט (67.3 מיליארד שקל ב־2013, לעומת 67.5 מיליארד שקל ב־2012), היקף ההתחייבויות גדל מעט (כ־144.6 מיליארד שקל ב־2013, לעומת 144.2 מיליארד שקל ב־2012), ומספר העובדים גם הוא לא בדיוק הצטמצם — 58,817 ב־2013, לעומת 58,848 ב־2012. במילים אחרות, 2013 היתה שנה של חוסר התייעלות משווע.
ברשות השיקו שלוש תוכניות הבראה במטרה ליצור מהפך ולהביא את הרווח המצרפי של החברות ל־2 מיליארד שקל בתוך כשנתיים: גיבוש נבחרת מקצועית ועצמאית של דירקטורים, הכנסת שותף לחלק מהחברות באמצעות הנפקת מניות מיעוט (25%–49%) ושיפור התוצאות הכספיות של החברות.
התוכנית להנפקת מניות מיעוט נתקלה בסירוב עיקש של שרי הממשלה שפחדו לאבד את השפעתם. התוכנית ניסתה להיכנס "בדלת האחורית" כפרק בחוק ההסדרים האחרון, אולם עם התפרקות הממשלה היא נגנזה עד להודעה חדשה.
חלק אחד בתוכנית ההבראה הכוללת של החברות הממשלתיות כן החל לעבוד, לכאורה — זה שקשור להבראתן של החברות הממשלתיות הגדולות. חוסר יעילותן מתבטא בתוצאות הכספיות שלהן, והן שגוררות את הנתונים של כלל החברות הממשלתיות כלפי מטה.
צילום: ערן גרנות, בלומברג, אוראל כהן
מי שהובילה את המצעד הלא מחמיא היא חברת החשמל, שסיימה את 2013 בהפסד נקי של 940 מיליון שקל, לאחר שהפסידה כמיליארד שקל ב־2012. ברשות החברות אמרו בסוף 2013 שהחברה אחראית לבדה לכמחצית מההפסד של כלל החברות הממשלתיות. אחריה ניצבת תעש, שהפסידה 593 מיליון שקל ב־2013, לעומת 297 מיליון שקל ב־2012, ואחריה רכבת ישראל, שהפסידה 177 מיליון שקל ב־2013 — לא רחוק מההפסד הנקי ב־2012 שעמד על 156 מיליון שקל.
והנה, בשבועות האחרונים החלו להתפרסם הדו"חות הכספיים של החברות הגדולות ל־2014, והתוצאות של חלקן מעוררות השתאות. כדי להבין אם מדובר בשיפור אמיתי או שמא רק בתעלולים חשבונאיים שמייפים את המציאות, צריך לבחון מקרוב את הדו"חות של החברות.
תרגיל חשבונאי העביר את חברת החשמל לרווח נקי
הדו"חות הכספיים של חברת החשמל לסוף 2014 מצביעים על מהפך. החברה סיימה את השנה ברווח נקי של 151 מיליון שקל. זו השנה הראשונה מאז 2010 שהחברה מרוויחה בה.
את שלושת הרבעונים הראשונים של 2014 היא סיימה בהפסד נקי של 920 מיליון שקל. כלומר, ברבעון האחרון של השנה הרוויחה החברה כל כך הרבה עד כי הפסדי הרבעונים הקודמים נמחקו והיא סיימה את השנה כולה ברווח.
מה שמסביר את התוצאות הפנטסטיות של הרבעון האחרון, למרות ירידה של 8% בהכנסות השנה, הוא ירידה משמעותית בהוצאות בסעיף שמכונה "עלות הפעלת מערכת החשמל".
במספרים זה נראה כך: ברבעון האחרון של השנה, עלות הפעלת מערכת החשמל היתה כ־4 מיליארד שקל בלבד. זאת לעומת כ־6.1 מיליארד שקל ברבעון המקביל אשתקד. לא בטוח שניתן לזקוף זאת לזכות ניהול יעיל במיוחד, שכן ההישג נרשם גם בזכות הפחתה של כ־1.5 מיליארד שקל ב"הוצאות נכסי הפיקוח" — סעיף חשבונאי המבטא את הפער בין ההוצאות הגבוהות של החברה על דלקים בתחילת 2014 (שנרשמו כנכס בפיקוח) לבין תזרים ההכנסות ממכירת חשמל לאורך השנה.
צילום: אוראל כהן, סיון פרג' התוצאה של רישום חשבונאי זה היא שהרווח התפעולי של חברת החשמל ברבעון האחרון של השנה היה כ־1.4 מיליארד שקל, לא קרוב להפסד תפעולי של כ־431 מיליון שקל שנרשם ברבעון המקביל ב־2013. התוצאות הללו תרמו בסופו של יום לרישום רווח נקי רבעוני של כ־1.07 מיליארד שקל, וזה עבור חברה שלא רק איבדה 15% מנתח השוק שלה, אלא גם סוחבת על גבה התחייבויות כספיות של כ־71.5 מיליארד שקל. רווח רבעוני זה אחראי לשורת הרווח הנקי השנתי שהסתכמה ב־151 מיליון שקל.
נמל חיפה: בזכות הרישום המופחת ב"הוצאות האחרות"
חברת נמל חיפה סיימה את השנה החולפת ברווח נקי של כ־61 מיליון שקל, זאת לעומת רווח נקי של כ־34.5 מיליון שקל ב־2013. גם במקרה זה הזינוק בתוצאות אינו תוצאה של הגדלת נפח הפעילות השגרתי, שכן ההכנסות מאחסון, פריקה וטעינה של מכולות היו כ־741 מיליון שקל בשנה החולפת — ירידה של פחות מ־1% לעומת 2013.
הנתון שמסביר את הזינוק ברווח מתחבא בשורת "הוצאות אחרות" בדו"ח הרווח וההפסד: סעיף ההוצאות האחרות הסתכם ב־2014 ב־2.3 מיליון שקל, ירידה חדה לעומת 24.7 מיליון בשנה הקודמת. ב־2013 נרשמה בסעיף זה ירידת ערך חד־פעמית של המנופים והעגורנים ברשות הנמל, מה שהזניק את הוצאות החברה וחתך את הרווח התפעולי שלה. מאחר שהכל נרשם בשנה הקודמת, ב־2014 לא היו לנמל הוצאות ירידת ערך משמעותיות, כך שנוצר פער של כ־22.4 מיליון שקל בין השנים. בעקבות כך רשם הנמל רווח תפעולי של 36.4 מיליון שקל ב־2014, מה שעזר לו להציג רווח נקי של 61 מיליון שקל.
רכבת ישראל: שינויים בדיעבד אחראיים לרווח הנקי
לאחר שנים של הפסדים סיימה רכבת ישראל את 2014 ברווח נקי מזהיר של 1.53 מיליארד שקל. הנתון תמוה, כיוון שבמהלך השנה מספר הנוסעים ברכבת עלה בכ־8% בלבד.
אורי יוגב צילום: נמרוד גליקמן
דו"חות הרכבת מגלים כי המדינה סייעה לעליית הרווח הנקי של החברה באמצעות שלושה מהלכים חשבונאיים: עדכון בדיעבד של הסכם הסובסידיה של החברה שבגינו היא מקבלת החזר כספי מהמדינה עבור הסעת חיילים, סטודנטים וניצולי שואה (שנהנים מתעריף נסיעה נמוך) מתחילת 2013 — מהלך שהניב לה הכנסה חד־פעמית של 900 מיליון שקל; חישוב מחדש של פחת על רכוש קבוע שברשותה, כגון קרונות, מה שהניב הכנסה חשבונאית חריגה של כחצי מיליארד שקל; ומחילה על הלוואה של כחצי מיליארד שקל שנטלה הרכבת מהמדינה; כלומר, תספורת על חשבון הציבור.
בנטרול הסעיפים החד־פעמיים האלו, הרווח הנקי של הרכבת ב־2014 אמור היה להיות 147 מיליון שקל ולא 1.53 מיליארד שקל.
למרות המדיניות שנקבעה: החברות ממעטות בחלוקת דיבידנדים
2 מיליארד שקל — זה סכום הדיבידנד ששילמו החברות הממשלתיות למדינה ב־2009–2013, כך עולה מעיון בדו"ח החברות הממשלתיות שמוגש בכל אביב לשר האוצר. לכאורה מדובר בסכום נמוך: 400 מיליון שקל בממוצע לכל שנה שהתקבלו מכמעט מאה חברות ממשלתיות. ואולם, ב־2011 רק חמש חברות חילקו דיבידנדים, ב־2012 עשו זאת שבע חברות וב־2013 עשו זאת שוב חמש חברות בלבד.
רשות החברות הממשלתיות קבעה מדיניות שלפיה שיעור חלוקת הדיבידנדים הוא 50%–60% מהרווח הנקי השנתי. חברות שצוברות הפסדים לא מחלקות דיבידנד, ונוסף על כך, המדינה יכולה לתת את הכסף בחזרה לחברה (כלומר, לא למשוך) לשם השקעה בציוד או השבחה של הנכס.
למרות המדיניות הזאת הדירקטוריונים של חלק מהחברות מחליטים, בגיבוי הרשות, לא לחלק דיבידנדים או לחלק אותם בשיעור נמוך מזה שקבעה הרשות, אף שהחברה עומדת בתקן שנקבע. כך למשל, בתעשייה האווירית הוחלט כי ב־2011–2013 תחלק החברה דיבידנד בשיעור של 25% מהרווח הנקי. הנימוק הוא שיתרת הרווחים תושקע במחקר ופיתוח.
בשל כך במקרים רבים הדיבידנדים המגיעים לקופת המדינה מתקבלים ממספר נמוך של חברות או מחברה אחת בלבד; וחוץ מרפאל, שמחלקת דיבידנדים די בקביעות (החברה חילקה כמעט מיליארד שקל מאז 2011), כמעט שום חברה אינה מופיעה תמיד ברשימה: ב־2010, למשל, חילקה רפאל למדינה דיבידנד של 303 מיליון שקל, שהיווה יותר מ־80% מכלל הדיבידנדים שהתקבלו באותה השנה.
