הפרקליטות עלולה לשלם מחיר יקר על החשדות נגד רות דוד

עד כה ידועים שני מקרים דומים: ב־1962 הוגש כתב אישום נגד יעקב בר־אור, גם הוא פרקליט מחוז תל אביב, על קבלת דבר במרמה — תוספת שכר אקדמי שלא היה זכאי לה. נגזרו עליו שלושה חודשי מאסר לאחר שהודה והשיב את הכסף. ב־2003 הורשעה הפרקליטה עו"ד ליאורה גלט־ברקוביץ' בהדלפת פרטי חקירת הכספים שקיבל ראש הממשלה אריאל שרון מסיריל קרן. היא הורשעה במסגרת עסקת טיעון ונידונה לשמונה חודשי מאסר על תנאי.

ערעור האתוס

למעט הסיפור מ־1962 לא נחקר עד היום שום פרקליט בחשד לשחיתות. ההלם כה גדול בגלל ערעור האתוס שהפרקליטות מבקשת לשכנע בו: אפשר להגיד עלינו הכל — שאנו נחושים מדי ולהוטים מדי להרשיע, אבל אנחנו לא מושחתים.

וברקע הסיפור הזה ישנו המאבק המסלים של פרקליטי המדינה בנציבות הביקורת עליהם, שהוקמה לא מזמן בראשות השופטת בדימוס הילה גרסטל. כשנחשפו קשריה של דוד עם רונאל פישר, פנתה גרסטל לפרקליטות וביקשה לבדוק את הסדרי הטיעון שדוד חתמה עליהם כפרקליטת מחוז. ניצן סירב, ועתה על הפרקליטות להתמודד עם הסירוב הזה. "החשדות בנוגע לדוד פליליים, והם צריכים להתברר על ידי המשטרה", הגיב ארגון הפרקליטים השובת. נכון שגרסטל לא אמורה לבחון חשדות פליליים, אבל תפקידה הוא לאתר מחדלים של הפרקליטות ולסווגם להמשך טיפול בהתאם לחומרתם. סירוב הפרקליטים לביקורת ספג מכה קשה על רקע הפרשה הנוכחית.

רות דוד, רונאל פישר צילם: עמית שאבי

מה שמיוחס לדוד הוא לא פחות מרעידת אדמה. בינתיים הכל לכאורה, אבל גם הלכאורה הזה דרמטי: חשד שפרקליט קיבל שוחד מעורך דין תמורת מידע, סגירת תיק או הסדר טיעון נוח. עדיין לא ברור אם החשדות נוגעים לתקופת שירותה הציבורי של דוד כעובדת מדינה. בפרקליטות ינשמו לרווחה אם העניין יתמצה בעבירות שעברה כעורכת דין פרטית — הנזק יהיה קטן יותר, ויזכיר את סיפור השופט דן כהן שנטל שוחד כדירקטור בחברת חשמל, למרות שהתקשורת מתעקשת על השוחד שנטל “השופט” כהן. בהתאם, גם אם דוד תורשע כעורכת דין פרטית, משהו ידבק גם בפרקליטות.

שחיתות פלילית אכן לא מוכרת בפרקליטות. הטענות המוכרות הן בעיקר על שחיתות כדוגמת "סימון המטרות", בו האשים בזמנו היועץ המשפטי לממשלה לשעבר מני מזוז את פרקליטת המדינה עדנה ארבל בעניין כתב האישום שהחליטה להגיש בפרשת האי היווני. טענה זו נוגעת לאכיפה סלקטיבית־פוליטית: ישנם חשודים שלגביהם רוח המפקד היא "לתת גז"; למשל, אנשי ש"ס ופוליטיקאים כיעקב נאמן, אביגדור קהלני, רפול וחיים רמון.

טענת אחרת בנוגע לשחיתות היא אחריות הפרקליטות לעיוותי דין באמצעות זיהומי ראיות ופרוצדורות חקירתיות במשטרה. "התנהלות הפרקליטות בתיק זדורוב מפחידה", אמר פרופ' מרדכי קרמניצר, "לא כך מתנהגת פרקליטות שרוצה לדעת את האמת".

דוד נקשרה לשתי פרשות המדגימות בעיות אלה כפרקליטת מחוז תל אביב. כאחראית להעמדתו של שר המשפטים לשעבר חיים רמון לדין מצאו מבקר המדינה ושני שופטים בדימוס, שבדקו את הפרשה, "התרשלות רבתי" בטיפולה בפרשת האזנות הסתר. ובפרשת החקירה שהובילה להתאבדותו של עו"ד דיוויד וינר הובילה דוד את הלחץ החקירתי והמשפטי שהופעל עליו בחשד לשיתוף פעולה עם לקוח שלו שיזם את רצח השופט עדי אזר. "רותי חברתי הטובה שלחה אותי לתופת שוב ושוב", כתב וינר במכתב שהותיר אחריו.

כל האמצעים כשרים

המקרים האלה מלמדים על הדנ"א של הפרקליטות: כל האמצעים, או לפחות רובם, כשרים בדרך למטרה. הפרקליטות והמשטרה הן הגופים החזקים בישראל. בכוחן להעביר כל אחד בתופת ייסורי הגיהינום של ההליך הפלילי שבסופו נאבד את כל עולמנו: את הרכוש, את השם הטוב, את הקריירה ואפילו את החיים עצמם. ניקיון הכפיים של הגופים האלה הוא צורך קיומי. בלעדיו אין חברה ומדינה שאפשר לחיות בהן. הפרשה הנוכחית מקיזה מוגלה מטרידה, כשמדובר במעורבות בכירי השוטרים, נדמה שהתדהמה קצת התקהתה — מי שדבקו בו חשדות להטרדות מיניות, גם שוחד מסוגל לדבוק בו. כשהחשד הנורא הזה נוגע בשולי גלימתה של פרקליטה בכירה, אכן השמים נופלים, ובצדק.