תעודת עניות: גילה התפטר במקום להחליט

מילא שהפוליטיקאים לא מתפקדים, לזה איכשהו התרגלנו. אבל בעקביות גם הפקידים, אנשי המקצוע, לא מצליחים לעשות את העבודה שלהם, וזה אומר שכבר יש לנו בעיה רצינית. הודעתו של הממונה על הגבלים עסקיים פרופ' דיויד גילה אתמול שיפנה את כיסאו בתוך שלושה חודשים בגלל אי־יכולת להגיע להסכמה בעניין פירוק מונופול הגז, היא הודאה בדיוק בזה - שהפקידים לא מצליחים לתפקד.

גם בשנה שעברה היה פקיד שהתפטר בקולניות - מיכאל שראל, שהיה הכלכלן הראשי במשרד האוצר בתקופתו של יאיר לפיד, אשר יום אחד קם, הודיע שאינו יכול לקחת אחריות מקצועית לתוכנית 0% מע"מ על דירות חדשות של לפיד ועזב את תפקידו.

התפטרות תדמיתית

המקרה של גילה שונה. לגילה יש תפקיד ביצועי - הוא הממונה על הגבלים עסקיים. השר הממונה עליו, שר הכלכלה, יכול לעקוף את סמכותו רק אם מדובר בעניין שיש לו השפעה על ביטחון המדינה או יחסי החוץ שלה. התפקיד של גילה מחייב אותו למלא את אחריותו עד הסוף. אם הוא סבור שההצעה שהפקידים האחרים גיבשו - אנשי המועצה הלאומית לכלכלה ואנשי אגף התקציבים באוצר - היא הצעה רעה, הוא יכול להכריז על הסדר כובל במאגרי הגז ולגרור את העניין לבית הדין להגבלים עסקיים. לחלופין, הוא יכול להחליט שמדובר ברע במיעוטו ולהודיע שתחרות בכל מקרה לא תתפתח במצב הנוכחי כי הממשלה עשתה את כל הטעויות האפשריות מאז ועדת ששינסקי, ולכן עדיף חוסר תחרות בפיקוח יחסי מאשר כלום.

גילה בחר באפשרות השלישית. הוא הודיע שהוא לא מסוגל לחיות עם המתווה הזה ולכן הוא מתפטר. ואולם, אם הוא מאמין בכל לבו שהמתווה לא טוב, למה תורמת ההתפטרות שלו? אם זה רק בשביל למרק את המצפון, זה נחמד, אבל זה לא עוזר לציבור. אמנם צריך להעריך את היושרה שלו, אך הוא מונה לתפקידו לא בשביל להיות שלם עם עצמו, אלא בשביל לשרת את הציבור, כלומר, לקבל החלטה גם אם היא לא נוחה.

אם גילה מאמין שזה מתווה רע ושאפשר ליצור תחרות ממתווה אחר, שילך לבית המשפט - והוא שיחליט. אמנם זו תהיה תעודת עניות מוחלטת לממשלה (כי אם בית הדין נדרש בשביל לגבש מדיניות ממשלתית, אז אין צורך בפקידים), אבל היי, כל הסיפור הזה הוא תעודת עניות גדולה. ואם גילה סבור שהליכה לבית המשפט היא פתרון רע בשל משך הזמן הארוך שההליך דורש, אז אולי הגיע הזמן להבין שמנהיגות פירושה שאין החלטות מושלמות ושתמיד יהיה מי שיכעס.

כל נבחרי הציבור הקשורים לעניין הזה נהנו בחודשים האחרונים מהעובדה שיש מערכת בחירות להתעסק בה במקום לצלול לבוץ הטובעני הזה. עכשיו אין להם יותר תירוצים. הפוליטיקאים צריכים לעשות משהו - להתוות מדיניות ולסמן לפקידים לאן הולכים, למשל.

דיויד גילה. למה תורמת ההתפטרות שלו? צילום: עומר מסינגר

נתניהו צריך לקבל החלטות

בסיפור הזה ישנם שלושה פוליטיקאים רלבנטיים: ראש הממשלה בנימין נתניהו, שר האוצר משה כחלון ושר האנרגיה יובל שטייניץ. זה הזמן של נתניהו לקבל החלטות והוא אותת על כך אתמול, כשהתבטא לראשונה בעניין הגז לאחר חודשים: "במדינות אחרות נקטו קו שהיה פופולרי בעבר ולאחר שנים התברר שהגז נשאר מתחת לאדמה. זה לא יקרה פה". מבחינתו העסק סגור - רוב גורמי המקצוע (כלומר, יועצו יוג'ין קנדל והממונה על התקציבים אמיר לוי) תומכים במתווה (שהם עצמם יצרו) וגילה היחידי שהתנגד. בדמוקרטיה הרוב קובע ולכן נתניהו יתמוך במתווה.

זה תפקידם של מנהיגים - לקבל החלטות. ואם זו החלטה רעה מבחינה ציבורית, הציבור צריך להשמיע את קולו. אבל העיקר לגמור את גרירת הרגליים הזאת. חבל שנתניהו לא גילה את המנהיגות הזאת מזמן.