איך הרמזור יודע שיש מולו מכונית?

גיל היקר,

אני יכול לדמיין את זה. מסירים חתיכה גדולה מהכביש, חופרים תחתיה בור גדול ומניחים בו מערכת מחוכמת של מנופים שמתחברים לבסוף למאזני משקל. ואז מחזירים את חתיכת הכביש למקום כך שכל לחץ שיופעל עליו יעבור דרך המנופים למאזניים. ואתה יודע מה? זה לא לגמרי דמיוני. פעם, כשהיו רוצים לשקול משאית טעונה (לדוגמה, כדי לדעת אם מותר לה לעלות על גשר), היו עושים ממש את זה.

כיום, כשרוצים לדעת כמה משאית שוקלת, משתמשים ברכיבים אלקטרוניים שמודדים את העיוות שהמשקל יוצר בהם, או תנועה של בוכנות הידראוליות, אבל כפי שהבנת בעצמך, להחביא מתחת לכביש מדי משקל - משוכללים ככל שיהיו - זה סיפור מסובך, קשה לתחזוקה, ויקר. אז בחיישנים של הרמזור משתמשים בטריק אחר לגמרי.

מבחוץ, כל מה שרואים זה חריץ צר באספלט, קצת לפני הרמזור. אם תביט מקרוב אולי תבחין שבחריץ מושחל חוט חשמל שמקיף בלולאה מקטע מהכביש, קרוב לצומת.

עוצרים באדום

אם שקדת על לימודי הפיזיקה בתיכון, אתה בטח זוכר שזרמים חשמליים אינם מוגבלים לכבל שבו הם זורמים - הם יוצרים סביבו שדה אלקטרומגנטי. ודברים שזזים בתוך השדה הזה משפיעים על זרימת החשמל בכבל. דוגמה מפורסמת היא הדינמו של האופניים, שממיר סיבוב של מגנט לזרם חשמלי בחוט המוליך שלידו.

אז בכבל בכביש מזרימים חשמל שיוצר סביבו שדה אלקטרומגנטי, וכשחפצים מתכתיים נכנסים לשדה הזה הם גורמים לשינויים קלים בזרם החשמל, כמו מערבולות קטנות בזרם מים. כל מה שהחיישן צריך לעשות זה למדוד את השינויים האלה. בקיצור, זה לא מד משקל. זה גלאי מתכות.

לגלאי המתכות הזה יש רמת רגישות קבועה. כמות מספיק גדולה של מתכת גורמת להפעלה. כמות קטנה יותר, לא בהכרח. ולכן הרמזור מתעלם מהאופנוע שלך. אז או שתעמיס עליו גוש ברזל גדול שיפעיל את החיישן, או שתפנה לרשות האחראית על הרמזור ותבקש להגביר את הרגישות. גם אופנועים הם בני אדם.

זה המקום לציין כי במקומות רבים בעולם כבר לא משתמשים בחיישנים שדורשים חיתוך של הכביש. מכשירי מכ"ם, מיקרופונים מיוחדים ואפילו סתם מצלמות - כולם מגלים כלי רכב בהשקעה קטנה יותר, וסביר שהם יתמודדו טוב יותר עם רכב דו־גלגלי. אז אם מישהו מהרשות האחראית על הרמזור ממש מתייחס אליך, אולי תשאל אותו מתי כבר עוברים לחיישנים מהדור החדש. ויפה שעה אחת קודם.

שאלות לבלדד השוחי: askbildad@calcalist.co.il