הסיפור שלא ייאמן על קובי מימון, ההכחשות, הדיווחים לבורסה וחיים צוף
קובי מימון חוזר וטוען כבר 5 שנים שאין לו כל קשר לישראמקו, נצבא והחברות מקבוצת אקוויטל. ההודעה של חברו הטוב משה כחלון לא מסתדרת עם ההכחשה העיקשת של מימון ועם הדיווחים של החברות השונות לבורסה ולרשות ני"ע
בדיוק לפני 5 שנים, במאי 2010, הודיע במפתיע איש העסקים קובי מימון שהוא מתפטר מתפקידו כיו"ר קבוצת אקוויטל ועוזב לפיתוח עסקים בחו"ל. הסיבה לפרישה המפתיעה לא היתה לגמרי ברורה, אך מימון התפטר אז מתפקידיו כיו"ר דירקטוריון נצבא, אירפורט סיטי ונפטא וכן התפטר מתפקידו כדירקטור בישראמרקו. מי שהחליף אותו היה חיים צוף, שותפו העסקי ובעל השליטה המוצהר באקוויטל, שחזר לצורך כך מעשר שנות שהייה בחו"ל.
- החברות בין משה כחלון וקובי מימון נמשכת כבר שנים ארוכות
- משרד האוצר מציג: החבר משה והשר כחלון
- האם כחלון חשף את מבנה הבעלות שקובי מימון מנסה להסתיר כבר שנים?
מאז ועד היום פעל מימון להרחיק את עצמו בכל דרך מאחזקות או שליטה בקבוצה או במי מהחברות המשויכות אליה. מי שטען שמימון הוא בעל השליטה בחברה זו או אחרת בקבוצה, גם אם הטענה הועלתה בבית המשפט, נענה מיד בהכחשה חד־משמעית, לעתים אפילו מגובה בתצהיר של מימון.
גם פרסומים בעיתונות על השליטה שלו בנצבא או בישראמקו נענו בדרך כלל במכתבים ששיגרו עורכי הדין שלו או של צוף שהודיעו כי מדובר בטעות וביקשו שלא לחזור עליה. גם בת זוגו לשעבר, כרמלה וילנסקי מימון, נתקלה באותה טענה בדיוק ונאלצה לנסות ולהוכיח שמימון הוא הבעלים האמיתי שעומד מאחורי האימפריה.
כל ההכחשות הללו קיבלו שלשום נופך תמוה למדי כשדווקא חברו של מימון, שר האוצר משה כחלון, הרים לכאורה בהודעה קצרה לעיתונות את המסך מעל עסקיו של מימון, כשהודיע שלא יטפל במונופול הגז בגלל יחסי החברות שלו עם מימון, "שהינו אחד מראשי הקבוצות שלהן אחזקות בתחום", לפי הודעתו.
ההודעה של כחלון נוסחה אמנם בזהירות, אך קשה מאוד לפרש אותה באופן שלא סותר חזיתית את ההתנערות של מימון מהחברות.
צילום: אוראל כהן
גם ההצהרה של כחלון לא גרמה למימון לשנות את גרסתו, ופרקליטיו שבו והכחישו אתמול שהוא בעל השליטה בישראמקו, השותפה במאגר תמר.
כחלון סירב להגיב אתמול לדברים.
מימון מקפיד להכחיש את הטענות לשליטה בחברה
קבוצת החברות נשלטת על ידי אקוויטל, בעלת השליטה בחברת י.ו.א.ל, שעוסקת בתחום האנרגיה באמצעות ישראמקו ונפטא, ובנדל"ן באמצעות נצבא ואיירפורט סיטי.
קשה לספור את כמות הפעמים שבהן הכחישו מימון או החברות שהוא בעל השליטה בהן. גם במערכת "כלכליסט" נחתו כמה מכתבים שביקשו להבהיר שלמימון אין קשר לתאגידים הללו. האחרון שבהם נשלח רק בתחילת חודש זה, בשמו של חיים צוף ובאמצעות משרד גורניצקי, המייצג גם את מימון עצמו. במכתב נטען ש"נצבא החזקות או איירפורט סיטי או נפטא חברה ישראלית לנפט אינן נשלטות או מוחזקות במשותף על ידי מר קובי מימון ומר חיים צוף", אלא "מר חיים צוף הינו בעל השליטה היחיד בחברות". המכתב אף הפנה לדיווחים הפומביים של החברות ומערכת "כלכליסט" התבקשה "להימנע מטעות זו בעתיד".
גם אשתו לשעבר לא הוכיחה קשר בין מימון לחברה
מי שהחליטה לנסות ולהוכיח שמימון הוא בעל השליטה בנצבא היתה כאמור אשתו לשעבר, כרמלה וילנסקי מימון שפנתה בדצמבר 2013 לבית המשפט המחוזי מרכז וביקשה שיתאפשר לה לעיין בתיק הקפאת ההליכים של התחנה המרכזית החדשה בתל אביב (התמח"ת). התחנה נשלטה על ידי נצבא, פנתה לפני 3.5 שנים להקפאת הליכים עקב חובות של מאות מיליוני שקלים, ובשבועות האחרונים נמכרה בחזרה לנצבא תמורת 320 מיליון שקל. בתיק זה עלה שמו של מימון מספר פעמים ונקשר להיותו בעל השליטה בנצבא, טענה שהוכחשה לעתים על ידי נצבא ולעתים זו התעלמה ממנה.
בפנייתה לבית המשפט טענה וילנסקי־מימון כי בהליך שמתנהל בינה לבין מימון בבית המשפט למשפחה טען מימון טענות שונות וכוזבות ובין היתר אף טען שהיקף פעילותו העסקית קטן משמעותית מהנטען על ידה, וטען כי היא קושרת לו "כתרים לא לו" ובכלל זה בעלות בחברות מחברות שונות שלטענתו אינן בבעלותו.
היא הוסיפה כי במסגרת הליכים שונים עלו טענות וממצאים וכן הודאות של מימון עצמו, שמהם עולה כי הוא "בעל השליטה האמיתי בנצבא" ולכן היא ביקשה שיתאפשר לה לעיין במסמכי התיק, על מנת לשפוך אור על היקף פעילות העסקית של בן זוגה לשעבר והכל במטרה לסייע לה "לקבל את המגיע לה ולהוציא משפט צדק".
במענה לבקשה הזו הזדרזו חברות מקבוצת נצבא והגישו הודעה שבה נכתב כי אין כל ממש בטענתה של וילנסקי־מימון. לפי התגובה, זהות בעל השליטה בנצבא כלל אינה רלבנטית ואף אינה נידונה בהליך ולכן וילנסקי־מימון עותרת למעשה לאפשר לה לעיין בתיק בית המשפט שאינו נוגע לה.
השופט בנימין ארנון החליט להתיר את העיון, תוך שהזכיר כי מבלי להכריע לגופו של עניין, הטענה שמימון הוא בעל השליטה בקבוצה כבר עלתה בפניו במספר הזדמנויות, ויש בכך להצדיק את האינטרס הלגיטימי העומד לבת הזוג לעיין בתיק. עוד הוסיף השופט כי קבוצת נצבא לא פירטה כיצד תיפגע אם הבקשה תיענה.
ואכן בתיק זה חזרו על עצמן ההכחשות שמימון הוא בעל השליטה בנצבא, לעתים בצורה מפורשת ולעתים במרומז. הפעם האחרונה היתה רק לפני חודש וחצי, אז הגיבה נצבא להודעה שהגיש עמרם אברהם, שהתמודד על התמח"ת, ויצא נגד הזכייה של נצבא, שאותה הגדיר "תאגיד הקשור לקובי מימון". נצבא הגיבה באומרה שלא ברור לה על סמך מה כותבת המציעה ש"נצבא 'קשורה' כביכול לקובי מימון".
בית הדין מתח ביקורת אבל קיבל את ההכחשה
בחודש מרץ 2013 הגיע מימון לארץ במיוחד לצורך חקירתו בתביעה שהגיש המנכ"ל לשעבר של התמח"ת, רו"ח חיים אביגל, נגד החברה בטענה לחוב כספי. מימון טען באותה חקירה כי הוא אינו בעל עניין ולא בעל שליטה בתמח"ת ואף גיבה את טענותיו בתצהיר. כשנשאל בחקירתו מכוח מה היה יו"ר הדירקטוריון השיב "שמינו אותי".
בפסק הדין קיבלו חברי בית הדין את הטענה של מימון שלא הוכח שהיה בעל שליטה, אך לא חסכו בביקורת עליו: "מר מימון העיד כי לא היו לו זכויות חתימה עד לרכישת השליטה בתחנה על ידי נצבא — עדות הסותרת מסמכים כתובים. כשעומת עם הסתירה הצליח לשכוח מתי, באילו פעולות, נדרשה חתימתו".
הם הוסיפו כי כשעומת מימון עם העובדה שתשובתו אינה מתאימה לעובדות הוא השיב כי אינו זוכר, והגדירו את תשובותיו כלא סבירות "שכן הן מציירות את מר מימון, יו"ר דירקטוריון נצבא המחזיקה ב־35% ממניות הנתבעת, כחותמת גומי, חסר דעה, עמדה או יכולת להשפיע על הוצאה בסך 200 אלף שקל בחברה שלטענתו עמדה על סף קריסה".
עם זאת בית הדין קיבל את הטענה שמימון אינו בעל שליטה: "לא הוכח כי מר מימון היה בעלים של הנתבעת ואף לא של נצבא שהחזיקה במניות הנתבעת". לפיכך התביעה האישית נגדו נדחתה אך נקבע שעלה מהעדויות כי מימון היא מעורב מעורבות אישית בניהול התמח"ת.
"כלכליסט" פנה לרשות ניירות ערך בשאלה כיצד בכוונתם לפעול לנוכח ההצהרה של כחלון שסותרת את דו"חות הקבוצה, והרשות הגיבה כי "פעילותנו מול התאגידים המפוקחים מפורסמת דרך דיווחי החברות, ככל שיש בכך צורך, ובהתאם לסמכויות הנתונות לנו בחוק".
מעורכי הדין פנחס רובין וירון אלכאוי ממשרד גורניצקי ושות' המייצגים את מימון נמסר: "כפי שהודע לא פעם בעבר, קובי מימון אינו בעל שליטה בישראמקו. מר מימון משמש כיום יועץ לחלק מהחברות בקבוצה. מבנה השליטה בחברה הינו מידע פומבי המפורסם על ידי החברות הציבוריות בקבוצה במשך שנים ארוכות. מרשינו מתקשים להניח שמר כחלון אמר דברים שונים בנוגע לנ"ל, ומכל מקום הדרך הראויה לברר את כוונתו של מר כחלון היא לפנות למר כחלון ולבקש את התייחסותו".
כחלון ויתר על הטיפול בגז ללא חוות דעת משפטית
ההחלטה של שר האוצר משה כחלון שלא לעסוק בשוק הגז לא לוותה בחוות דעת משפטית, אף שהסדרי ניגוד עניינים הם מסמכים משפטיים. החלטה זו התקבלה לפני יותר משבוע, וכחלון ביקש להתייעץ עם יואל בריס, היועץ המשפטי של המשרד.
מניעת ניגודי עניינים של שרים וסגני שרים מוסדרת באחריות מבקר המדינה והיועץ המשפטי לממשלה. מבקר המדינה אמור לקבל את החומרים הרלבנטיים מהשרים בתוך 60 יום, ואם הוא מזהה חשש לניגוד עניינים הוא פועל להסדיר אותו בתיאום עם היועץ המשפטי. לפי גורמים במשרד המשפטים, היועץ לא התחיל לעסוק כלל בניגודי העניינים של כחלון, וככל הנראה מבקר המדינה טרם פנה אליו, שכן הוא עוד בשלב איסוף החומרים.
נוסף על כך, לא ברור מדוע דין עסקיו של קובי מימון, חברו של כחלון, בתחום הנדל"ן שונה מדין עסקיו במשק הגז. ייתכן שכחלון יידרש בהמשך להצהיר כי לא יעסוק בנושאים הקשורים נקודתית לעסקיו של מימון בתחום הנדל"ן.
ממשרד האוצר נמסר: "הליך ההסדרה צפוי להיערך בתקופה הקרובה. מכל מקום, שר האוצר הודיע כבר בשלב זה ולמען הסדר הטוב כי אין בכוונתו לטפל בנושא הגז הטבעי".
גם בתפקידו הקודם כשר התקשורת חתם כחלון על הסכם ניגוד עניינים: עם כניסתו לתפקיד ב־2009 דיווח כחלון למשנה ליועץ המשפטי לממשלה דאז מייק בלס כי אחותו עמליה זרקא היא סמנכ"לית משאבי האנוש של HOT. בעקבות זאת הוחלט כי כחלון יהיה מנוע מלטפל בעניינים שעשויים להשפיע על זרקא באופן אישי.
באוגוסט 2012, לקראת סוף הקדנציה של כחלון, הוחלט להעביר באופן רשמי את כל הסמכויות הנוגעות ל־HOT לידיו של השר יולי אדלשטיין. הסיבה שהממשלה החליטה על כך לא הובהרה, וחברי הכנסת שהשתתפו בדיון העריכו כי השינוי נובע מתלונה מצד גורמים בשוק התקשורת.
עמרי מילמן ואופיר דור
החברה היחידה שאליה קשור מימון היא בכלל חברת הנדל"ן פוליגון
ניסיון להתחקות אחר מעורבותו של קובי מימון בתחום הגז מעלה יותר שאלות מתשובות – מימון לא מוזכר כלל בדו"חות של ישראמקו וגם לא בדו"חות של החברות ששולטות בה.
החברה היחידה שבה כן מוזכר שמו של מימון היא פוליגון, וספק אם היא מוכרת למשקיעים בחברות הגז ולפעילים בתחום. על פי הדיווחים שלה לבורסה, מימון הוא יו"ר הדירקטוריון של החברה, שעוסקת בנדל"ן מניב ונסחרת בשווי שוק של 86 מיליון שקל.
למרות שהוא מכהן כיו"ר הדירקטוריון, מימון כלל לא מופיע בטבלת מקבלי השכר של פוליגון, כך שלא ניתן לדעת איזה שכר הוא מקבל עבור תפקיד זה.
בדו"ח של פוליגון מוזכר שמימון כיהן עד 15 ביוני 2010 כיו"ר הדירקטוריון וכדירקטור בחברות של קבוצת האם אקויטל: נפטא, יואל וירושלים אויל אקספלוריישין.
דו"חות פוליגון מגלים גם שמימון מחזיק ברשותו אזרחות ישראלית והולנדית, וכתובת המגורים הרשמית שלו היא בנסיכות אנדורה שבאזור ספרד.
עוד צוין בדו"חות החברה כי "על פי הסכם בעלי מניות שנחתם בין Embrava Technology Inc, חברה בבעלותו ובשליטתו המלאה של יעקב מימון, לבין הוד גיל (המנכ"ל, ל"ג) ב־1 במאי 2013, מימון והוד נחשבים למחזיקים יחד בשיעור של 45.54% מהון המניות ומזכויות ההצבעה של החברה, ובהתאם לכך הם בעלי השליטה בחברה. בהסכם בעלי המניות נקבע הסדר הצבעה בכל הקשור למינוי ופיטורין של דירקטורים בחברה, וכן הוקנו זכות סירוב ראשונה וזכות הצטרפות למי מהצדדים במקרה של העברת מניות על יד הצד האחר".
ליאור גוטמן
ישראמקו עשויה להפוך לשחקנית הראשית בתמר
ההסדר שהתגבש במסגרת פירוק דואופול הגז עשוי להשפיע על מעמדה של ישראמקו, המחזיקה כיום ב־28.75% ממאגר תמר. קיימים שני תרחישים אפשריים שבהם יציאתה של דלק ממאגר תמר (31.25%) או דילולה של נובל אנרג'י (מ־36% כיום ל־25%) ישפיעו עליה, ובמיוחד אם נובל אנרג'י נשארת קבלנית הקידוח.
בתרחיש הראשון ישראמקו תרכוש חלק מהאחזקה של דלק במאגר או את כולה. כל רכישה שגדולה מ־3% מנתח המאגר תציב את ישראמקו כבעלת האחזקות העיקרית.
אפשרות אחרת היא שחלקה של דלק לא יימכר כנתח בודד אלא בחלקים, כלומר הנתח של דלק קידוחים (15.62%) בנפרד וחלקה של אבנר (15.62%) בנפרד. במקרה כזה ישראמקו תהפוך לבעלת האחזקות העיקריות במאגר, גם בלי שעשתה דבר. אם ישראמקו תהפוך לבעלת האחזקות הגדולה במאגר, תגדל האחריות שלה על מתווה הפיתוח של המאגר וביחס לצורכי המשק, שכן כל פיתוח או הרחבה ימומנו בעיקר מכיסה של החברה.
ליאור גוטמן
