פרשנות
אל תמהרו לרוץ לבג"ץ
לפני הזעם על המקום שממנו באה בר לתפקיד, חשוב להתחשב בזכות הציבור למפקח ראוי
הכי קל היה לפסול את המועמדות של חדוה בר לתפקיד המפקחת על הבנקים. מיד עם היוודע דבר מועמדותה לפני כחודשיים התרומם צונאמי של ביקורת מארגוניים חברתיים נגד מינויה האפשרי בטענה שנותנים ל"חתול לשמור על השמנת" ושמדובר ב"פגיעה באינטרס הציבורי שבפיקוח יעיל ואפקטיבי על המערכת הבנקאית".
החתול שיודע הכל על השמנת
הקולות הזועמים יצאו מתוך הנחה, לכאורה ברורה מאליה, שגם לאחר שתעזוב בר את תפקידה הנוכחי בבנק לאומי היא תמשיך לשרת את הבנקים הגדולים. את מי בדיוק? את בעלי המניות בבנק לאומי שהם הציבור? את מנכ"לית הבנק רקפת רוסק־עמינח שקיבלה אותה בירושה מהמנכ"לית הקודמת גליה מאור? או אולי את הקולגות שלה, שהיו אחראים ישירים לפרשת הלבנת ההון? אם בר היתה באמת רוצה לשרת את האינטרסים של הבנק, היה לה הרבה יותר קל להישאר בתפקידה הנוכחי, המתגמל והמפנק יותר.
בר. אולי דווקא הבנקים צריכים לחשוש ממפקחת שאי אפשר להאכיל בלוקשים צילום: רון קדמי
ולמה בדיוק שתרצה לפעול לשביעות רצונם של חבריה למקום עבודתה הנוכחי יותר מאשר לשביעות רצונם של מנהליה בתפקידה החדש? אם לדבוק בפרטים הטכניים, הרזומה של בר כולל 12 שנים בבנק ישראל לעומת קצת יותר משש שנים בלאומי. אז כלפי מי תחושת הנאמנות שלה תהיה חזקה יותר?
אבל הרבה יותר חשוב מכך: ראוי לתת לבר את הזכות להוכיח שהיא תבחר להיות נאמנה לעצמה, לערכיה, לשאיפותיה המקצועיות ולדרישות התפקיד החדש. אולי דווקא בנק לאומי ושאר הבנקים הגדולים במערכת צריכים להיות אלה שמודאגים מ"החתול", שיודע לא מעט דברים על "השמנת" שבקערה שלהם ואי אפשר יהיה להאכיל אותו בלוקשים על טיבה ואופייה של המערכת הבנקאית בישראל. אולי מינויה של בר הוא בבחינת בשורות מעודדות דווקא עבור הציבור, שרוצה וצריך מפקח שיידע להגן על זכויותיו.
"צינון" ו"ניגוד עניינים" ככלי ניגוח אוטומטיים
בר תמכה בעבר בהפרדת קופות הגמל מהבנקים והאמינה שיש להגביר את התחרות במערכת הבנקאית. זה כמובן לא מבטיח שזו גם תפיסתה הנוכחית ואין ודאות שאלה יהיו עמדותיה בנוגע לתוכניות העומדות היום על הפרק: הפרדת כרטיסי האשראי מהבנקים והגברת התחרות באמצעות מערכות לדירוג לקוחות - שני מהלכים ששר האוצר הנוכחי משה כחלון מבקש להוציא לפועל.
אבל לא ראוי שדרישות ל"צינון" והימנעות מ"ניגוד עניינים" יהפכו מכלי שנועד להבטיח מינהל תקין לכזה שנחשב כמעט עבירה פלילית. אם מבקשים להביא אנשים מוכשרים לשירות הציבורי, לא ראוי שכל מי שמגיע מהמגזר הפרטי ייתפס בחזקת עבריין. ממש רגע לפני שמישהו מתיישב לכתוב את הפנייה לבג"ץ, אולי כדאי לתת לאנשים שישבו בוועדת האיתור ליהנות מההנחה שהם עשו דווקא את הבחירה הפחות קלה ומהשיקולים המקצועיים הנכונים, והעדיפו את בר על פני מועמדים אחרים, חלקם לא פחות ראויים. ואולי הבחירה של בר לחזור למסדרונות בנק ישראל חרף כל המגבלות שיתלוו לכך היא דווקא הדבר הנכון עבור מערכת הבנקאות בישראל, ועבור הציבור.
