השוק חופשי, החוב לא: יוון התפרקה מול המערכת הגלובלית

במהלך סוף השבוע שהסתיים בהצבעה נדמה היה שיוון ניצבת על פני תהום של כאוס. ייתכן שזה עוד יקרה. המשבר הזה חושף עד כמה המדינה המודרנית, זו שחשבנו שמסוגלת לקבוע את גורלה במידה זו או אחרת, מתפרקת בקלות מול טופרי המערכת הפיננסית הגלובלית. בתוך ימים ספורים מהרגע שבו נטלו החלטה ריבונית עצמאית, מצאו עצמם היוונים ללא נזילות, בלי יכולת להשתמש במערכת הבנקאית, ועם מחסור שהולך ומתפתח במזון ותרופות וצניחה בתיירות.

מתוך הפחד צמחה ההתרסה, ואולי גם מתוך התחושה של יוונים רבים שכבר אין להם מה להפסיד. חמש שנים, שני חילוצים, חוב שאין לו קץ, נפילה של כרבע בתוצר, יותר מחצי מהצעירים מובטלים. ייאוש עמוק. במהלך השבוע, כשהסקרים עוד הצביעו על יתרון קל למצביעי ה"כן", השיח הציבורי ביוון הסביר את ההתפלגות לא באידיאולוגיה, אלא בפחד ובגיל. הצעירים האשימו את המבוגרים, בעיקר את הפנסיונרים, בפחדנות. העיתונות עסקה במחלוקת שבמסגרתה התברר שלצעירים אין פחד להישיר מבט אל התהום המסתמנת ולזנק. לא היה להם מה להפסיד. למבוגרים, אלה שכבר התרגלו לרע, השינוי שבפניו ניצבת יוון הוא לא פחות מהתאבדות.

צילום: אי פי איי

ציפרס, ממשלתו ו־61% מהיוונים העלו ביום ראשון שאלה חשובה שלא נידונה מספיק בנוגע למשבר הנוכחי: מתי חוב הופך ללא מוסרי? האם הגבול עובר בפגיעה בשירותי בריאות לילדים? או אולי אצל זקנים נתמכי קצבה מזערית? האם יש לשרטט אותו כשכמות התינוקות שננטשים במנזרים ובבתי החולים עוברת רף מסוים? או אולי לא צריך להציב לו גבולות, ובכלכלת שוק חופשי גם ילדים צריכים לעבוד כדי לחלץ את המדינה מחובותיה?

לצד השאלות האלה, המציאות מבהירה עניין מטריד - גם אם מדינה רוצה לשרטט את הגבול המוסרי שלה, כבר לא בטוח שהיא יכולה. כלכלת החוב, כלכלת השוק החופשי והשאיפה ליעילות נוגסות בחופש של מדינות לבצע את ההחלטות שלהן בעצמן. השוק הוא אולי חופשי, אבל החוב לא.