המצוקה הכפולה של תנ"צ אפרים ברכה

יום אחרי התאבדותו הטרגית של תת ניצב אפרים ברכה, הופנו כמה חצים לפרקליטות וליועץ המשפטי לממשלה - איך לא מיהרתם לטהר ולגבות את ברכה. ולעמיתיו השוטרים הופנתה הטרוניה - איך לא תמכתם ואיך הפניתם גב. כדי להשיב על שאלות אלה יש לעמת את היקף האיומים והלחצים שמולם עמד ברכה למול "איכות" ויעילות התגובה של הממסד.

מול ברכה עמדו שלושה גופים נחושים: ארגון פינטו (לא בכדי טבע הפרשן אמנון אברמוביץ' את הביטוי "ארגון"); אתר חדשות שגלגל אותו בזפת ובנוצות; ועמותת אומץ שהפגיזה בעתירות לבג"ץ. השלושה היו מתואמים, סינרגטיים והפיקו אש עוצמתית ומשולבת, שלתוכה השתרבב גם הסיפור של הכתב זינו - שתחילתו צנעת הפרט וסיומו בהודעות הטקסט הבעייתיות.

הבעיה היא ששפע סיפורי זדון נוטים לזרוע ספקות, וספקות מחייבים בדיקה, והנה עוד סיפור ועוד שמועה ועוד ספק, ואין לדבר סוף. וצריך לבדוק, ועוד לבדוק, והבדיקות אף פעם לא מסתיימות.

אפרים ברכה. הטענות נגדו התבררו כחסרות שחר צילום: גיל יוחנן , ynet

לשופט אור לקח שבוע

ועכשיו פאוזה. ב־1995 התפוצץ בתקשורת סיפור פנטסטי שכרך את שופט בית המשפט העליון תיאודור אור בעלילה של זיוף מסמכים, אשר נועדה להביא משפט חוזר לעבריין. המשטרה והפרקליטות עזבו הכל והתרכזו אך ורק בבדיקת הסיפור. ליועץ המשפטי לממשלה אליקים רובינשטיין נדרש שבוע כדי להוציא הודעה רשמית שטיהרה את אור לחלוטין. חבריו בעליון רטנו אז על שנדרש לרובינשטיין שבוע שלם להפריך עלילה, שנטוותה בין היתר בעשרות מסמכים ומזכרי משטרה מזויפים.

ברכה אינו אור ואין לו חברים מספיק טובים שבכוחם לומר "עזבו הכל, התרכזו רק בסיפור הזה כדי לשים לו סוף". שלשום, כמה שעות אחרי הטרגדיה יצאה ההודעה המטהרת מהפרקליטות, שלפיה הפרסומים שטענו כי וינשטיין אמור להורות על חקירה פלילית הם שקר גס. ומדוע לא יצאה ההודעה קודם? שאלה טובה שאין לה תשובה. כמו שאין תשובה לשאלה מה גורם לאדם ליטול את חייו.

בדיני נזיקין יש ביטוי "גולגולת דקה". לכל אדם יש נקודת תורפה ייחודית, מין קו אדום, שכאשר הוא נחצה הוא חשוף לנורא מכל. אצל ברכה היו סימני אזהרה. המצוקה שאליה נקלע אליה היתה כפולה - מצוקת האדם המאמין שפגע ברבו היתה כנראה זרה לסביבתו החילונית, ובוודאי למפקדו יואב סגלוביץ' ששלח אותו ל"משימת ההתאבדות" של הפללת רב. ומנגד, היעדר הגיבוי מהסביבה שניתן לחלקו לשלושה: 1. הספקנים שתמיד יאמרו שאין עשן בלי אש; 2. המשפטנים שיגידו שצריך לבדוק כל שמועה; 3. עמיתים, שרבים מהם לא נוטים להזיל דמעה כשחברם הולך ומסתבך.

דיוויד וינר. לא התאפיין בעור עבה במיוחד

הגולגולת הדקה

סיפור דומה של "גולגולת דקה" נרשם בפרשת התאבדותו של עו"ד דיוויד וינר, סגן הסנגור הציבורי הארצי. לווינר היה לקוח, יצחק זוזיאשווילי, שלימים הורשע ברצח השופט עדי אזר. בשלב החקירה נחשד וינר כמשתף פעולה עם הלקוח הרצחני והוא הוטל למסכת השפלות, בחקירת המשטרה ובהחלטה של בית המשפט שקבעה ששיחה שקיים עם הלקוח נשמעת כ"שיחה בין עבריינים".

וינר לא יכול היה לשאת את ההשפלה וההפקרה. לא של חברים (שדווקא ניצבו לצדו), אלא של המערכת המשפטית שבה האמין ושירת באמונה ובתום לב. עורכי דין מצוידים בדרך כלל בעור עבה במיוחד ולא בגולגלות דקות.

הם יודעים להכיל ולשרוד גם את התנכלויות המערכת. אלא שווינר, למרבה הצער, לא נמנה עמם.

שני בג"צים שהוגשו בעניינו של ברכה נדחו. עמדת המדינה היתה חד־משמעית ונתקבלה: "חרף המניע הברור של הרב פינטו לפגוע בתנ"צ ברכה, נבדקו הטענות לגופן באופן מעמיק ובוצעו פעולות חקירה רבות ומגוונות, שהובילו למסקנה הברורה כי טענותיו של פינטו חסרות שחר". השופטים גם סירבו לדרישה להעביר את הקצין ממסלול הבדיקה למסלול החקירה. "לא מקובלת עליי העמדה כי די בהאשמה חסרת שחר כדי להצדיק את פתיחתה של חקירה פלילית נגד איש משטרה בכיר, שהשלכותיה לגביו עלולות להיות בלתי הפיכות", כתבה הנשיאה מרים נאור.

ועם כל הצער בדבר, אין לגרוע מהדיון את הערותיהם של שופטי בית המשפט העליון על בחירתו של ברכה להסתופף בחצרות רבנים. "על עובדי הציבור לבחור בקפידה עם מי הם מתרועעים, עם מי אינם מתרועעים ובצלו של מי הם חוסים", כתבה נאור. ראוי גם להזכיר שכאשר נקלע ברכה לבחירה המייסרת והקשה מכל, שבמסגרתה נגזר עליו לבחור בין הנאמנות לרב לבין הנאמנות לערכי שלטון החוק, הוא לא היסס והתייצב אל מול רבו. מאז הוא לא מפסיק לשלם את המחיר על בחירה זו. שלשום החליט שדי, הוא מפסיק לשלם.