דרושה ועדת לוקר לתקציב החינוך

ובכל זאת, ההישגים של התלמידים הישראלים נמוכים בקנה מידה בינלאומי, הפערים בין התלמידים מהשכבות החלשות לתלמידים מהשכבות החזקות עדיין גדולים מאוד וכך גם הפערים בין המגזר הערבי ליהודי, ובמקרים רבים רמת ההוראה ירודה ורמת השחיקה של המורים גבוהה. בקיצור, כפי שגם מעידים מחקרים של מכון טאוב, בשלב זה נדמה שכסף אינו הבעיה, כלומר הפתרון לא עובר דרך הוספת תקציבים.

מה הולך לאיבוד בדרך?

בין תקציב החינוך לבין תקציב הביטחון יש כמה קווי דימיון. כמו תקציב הביטחון, גם תקציב החינוך לא באמת שקוף. השקיפות גדלה בשנים האחרונות, אבל זה עדיין לא זה. ממש לא. כמו בתקציב הביטחון (לפחות עד השנתיים האחרונות), אין באמת חוסר בתקציבים. ובשני המקרים דרג השטח הוא זה שמנהל בפועל, ולא ההנהלה הבכירה.

לכן, כשם שהגיע זמנו של תקציב הביטחון לעבור אנליזה יסודית שתאבחן כיצד יש לשנות את האופן שבו הוא מתנהל, כך הגיע הזמן לעשות את אותו הדבר לגבי תקציב החינוך. ובמילים אחרות, כשם שראש הממשלה הקים את ועדת לוקר לבחינת תקציב הביטחון, יש לו הזדמנות להקים ועדה לבחינת תקציב החינוך.

הנה כמה נושאים שוועדה כזו יכולה לבדוק: איך יכול להיות שהיחס בין מספר המורים בישראל לבין מספר התלמידים הוא במקום טוב בהשוואה בינלאומית, אבל הכיתות פה צפופות מאוד בהשוואה כזו? מה לעזאזל הולך לאיבוד בדרך?

הפגנה ברמת גן במסגרת "מחאת הסרדינים" צילום: יריב כץ

או, למשל, ועדה כזו יכולה לחקור לעומק ולנתח בדיוק כיצד קורה - במקרה, בלי יד מכוונת - שהתלמידים הערבים מקבלים משמעותית פחות תקציבים מאשר התלמידים היהודים? ואולי זה לא קורה במקרה? ואיך אפשר לשנות את המצב הזה מבלי לפגוע בתלמידים היהודים (שלא עשו דבר רע, אלא הפוליטיקאים של הדורות הקודמים)?

ועדה כזו יכולה לבחון אם המבנה של משרד החינוך פשט את הרגל ולא באמת משרת את המערכת אלא בעיקר את מנגנון הג'ובים במטה המשרד (אם תנסו לצייר פעם את עץ המבנה של המשרד, תגלו שאתם זקוקים ליותר מדף אחד). ועדה כזו יכולה לנתח היכן נמצאים השומנים הגדולים של תקציב החינוך, ובדומה להמלצות ועדת לוקר לתקציב הביטחון, כיצד יש לתעל אותם מחדש כדי שההשקעה תהיה בתלמידים ובחינוך עצמו, ולא בניפוח המנגנון הבירוקרטי או בהשגת מטרות פוליטיות של שרים מתחלפים.

קיצוץ לא הביא לשיפור, וגם לא תוספת תקציב

לפני קצת יותר מעשור מונתה ועדה כזו, ועדת דוברת. היא בחנה את מערכת החינוך לעומק והמליצה המלצות מרחיקות לכת, אולי מרחיקות לכת מדי. ההמלצות ההן לא יושמו, בטח לא במלואן, אף ששכר המורים עלה מאז במידה משמעותית (במסגרת הסכמי אופק חדש ועוז לתמורה).

ועדת דוברת פעלה בין 2003 ל־2005, בתקופת שיא הקיצוצים במערכת החינוך. עד 2009 התברר כי הקיצוצים האלה לא שיפרו את המערכת במאומה. מאז המציאות התהפכה, ובינתיים ברור שגם התוספות התקציביות לא שיפרו את המערכת. במלאת עשור לוועדה ההיא, זו הזדמנות מצוינת להקים ועדה חדשה לבחינת תקציב החינוך בשביל להעלות את המערכת על פסים חדשים.