4 תיקונים הכרחיים במתווה הגז
ועדת הכלכלה החלה אתמול את הדיונים הרשמיים במתווה הגז: פעולה ציבורית נחמדה שאין סיכוי שתעצור את ההסכם. אבל הוועדה יכולה להציע כמה שינויים שאפילו לנתניהו כדאי לאמץ. "כלכליסט" מסמן את הכשלים במתווה שצריך לתקן, וגם אפשר
הדיון שהחל אתמול בוועדת הכלכלה בכנסת
אמור להיות פורמלי בלבד. רוב הסיכויים שלו הם היו מתבקשים, כל הנוכחים באולם הוועדה היו מהמרים שהראלה ממפעל הפיס תתקשר אליהם לפני שמישהו יבטל את ההסכם שגובש מול חברות הגז ושכבר אושר שלוש פעמים - בקבינט, בממשלה ובמליאת הכנסת. מילא שלוועדה אין סמכות, השיח בחדר נע בין האשמות על "קומוניזם", "ניאו־ליברליזם" והקרן החדשה לישראל. בקיצור, בדיוק הפוך ממה שדיון מקצועי אמור להיות.
קראו עוד בכלכליסט:
- כבל: "לא אחקור פקידי ממשלה על תוכן מתווה הגז, רק על הנימוקים הביטחוניים והמדיניים"
- חוק ההסדרים שאושר סולל את הדרך לאישור מתווה הגז
- כבל הזמין את נתניהו לוועדת הכלכלה להסביר את עניין אישור מתווה הגז
ובכל זאת, קיים פתח קטן לשינוי. לא ביטול, לא הפיכה, אלא "שפצור" שראש הממשלה בנימין נתניהו אפילו ישמח לנכס לעצמו לאחר שיבקר בוועדת הכלכלה בשבוע האחרון של דיוניה, בין 6 ל־12 בדצמבר. שינויים אלה תלויים גם באישור חברות הגז, אולם הן עשויות להעדיף לסיים כבר את הסאגה, וראש הממשלה יוכל להתהדר ב"הקשבה לרחשי הציבור" - מה שבתור בונוס גם יסייע לשכנע את בג"ץ בשקיפות ההליך. הנה התיקונים שצריך להכניס למתווה.
1. לארגן חוזים מקומיים למאגר לווייתן
אחת המשימות החשובות היא לבטל את התלות שקובעת שלווייתן יפותח רק אם נובל אנרג'י ודלק יחתמו על מספיק חוזים למכירת גז למצרים וירדן. החברות טוענות שבלי חוזים כאלה הן לא ישיגו מימון לפיתוח שדה הגז הענק, כך שגם אם המתווה יעבור זה לא אומר שלמחרת על הבוקר הן מזמינות אסדת קידוח.
ולכן, על המדינה לייצר עבורן חוזים בישראל ולו כדי לייצר רשת ביטחון ממשלתית שאם נשיא מצרים עבד אל־פתאח א־סיסי או מלך ירדן עבדאללה "מבריזים", הגז לא יישאר בים. השיטה צריכה להיות רכישה מרוכזת של כמות גז נכבדה על ידי המדינה (Single Buyer), שאותה אפשר להעביר לתעשייה או למפעל האמוניה שיקום בנגב במחיר טוב. ותמיד תהיה חברת החשמל שמחזיקה בחוזה גז שייפתח ב־2021. סגירת חוזה במחירי השוק כיום תסייע בהכרח להורדת תעריפי החשמל כבר בתחילת העשור הבא.
2. לקחת את אפרודיטה בת ערובה
דלק ונובל מחזיקות במים הכלכליים של קפריסין במאגר גז די גדול, כ־%50 עד 60% מנפח מאגר תמר. זהו מאגר אפרודיטה, שבשוק ההון מכירים אותו יותר בשמו המקצועי, בלוק 12. המאגר שוכן על גבול המים הכלכליים של ישראל, וחלק קטן ממנו נכנס לשטחנו. בגלל הזליגה הזאת צריך לעשות חלוקת רכוש מדינית, וכל עוד שתי המדינות לא יחתמו על הסכם לחלוקת מאגרי גז (יוניטיזציה), דלק ונובל לא יכולות לפתח את אפרודיטה.
בדו"חות הבורסה שלהן, דלק ואבנר מעריכות שפיתוח אפרודיטה יחל בסוף העשור, מועד שחופף במקריות מופלאה למועד פיתוח לווייתן. אז מה צריך לעשות? לא לחתום על שום הסכם יוניטיזציה לפני שדלק ונובל מציגות קבלה על הזמנת אסדת הפקה ללווייתן. מה שיפה בצעד הזה, שלא צריך לפתוח את המתווה עבורו.
3. לקדוח עוד באר בתמר ולהניח צינור שני
המשימה השלישית צריכה להיות דרישה מבעלי מאגר תמר העתידיים - לאחר שדלק תצא ממנו ונובל תדלל את חלקה ל־25% בהתאם למתווה - לשדרג את השדה לצורכי המשק הישראלי, גם אם החוזה ליצוא גז למצרים מתעכב ונמרח.
הפגנה נגד מתווה הגז צילום: עמית שאבי שדה תמר מכיל כיום חמש בארות בלבד וצנרת הולכה בודדת. כל המומחים טוענים שחייבים עוד צינור. הם צודקים: צינור נוסף יפתור את בעיית ההולכה מהאסדה לחוף. אבל זאת רק חצי מהעבודה. הקמה של צנרת נוספת תעזור ליתירות במקרה שצינור אחד נפגע, אבל לא תגדיל את תפוקת הגז למשק. כי הבעיה היא בקטע שבין המאגר התת־ימי לאסדה עצמה. כרגע תפוקת המאגר מוגבלת, והיא מונעת אספקת גז ללקוחות חדשים ובולמת את המשך הפרטת משק החשמל כשיצרנים לא יכולים להקים תחנות כוח פרטיות.
המדינה חייבת להתעקש על קדיחת עוד בארות בתמר. עבור החוזה למצרים צריך עוד שלוש בארות נוספות, אבל גם אם החוזה לא ייצא לפועל, יש להתעקש על עוד באר אחת. במינימום.
3. לשפר עכשיו את חוזה הגז של חברת החשמל
בדיון אתמול איש לא דיבר על הפיל הגדול שבחדר: חוזה הגז העקום של חברת החשמל שאושר ב־2012 על ידי יקיריהם של מתנגדי המתווה: יו"ר רשות החשמל היוצאת אורית פרקש־הכהן והממונה על הגבלים עסקיים לשעבר דיויד גילה. ההסכם כולל לא רק את המחיר הכי גבוה בשוק - 5.7 דולר ליחידת אנרגיה כיום, כאשר התחנות הפרטיות משלמות 15% פחות - אלא גם הצמדה למדד המחירים האמריקאי בתוספת של אחוז בכל אחת משמונה השנים הראשונות.
מנגנון התמחור שנקבע במתווה מצמיד את מחיר הגז למחיר הגז הממוצע בשוק הישראלי. וכל עוד חוזה חברת החשמל מתייקר, הממוצע עולה ומייקר את הגז לכולנו.
למה החוזה לא הוזכר? כי האופוזיציה לא רוצה לפגוע בהילה שנקשרה לשני הפקידים שאישרו אותו ובהמשך התנגדו למתווה, והקואליציה לא רוצה להודות שהממשלה נכשלה כשהמתווה לא נגע בנושא הכי חשוב, יוקר המחיה. מחיר חשמל גבוה מייקר גם את הקוטג' והמים.
הדיון אתמול בוועדת הכלכלה. מימין: ח"כ רועי פולקמן, פעילי מאבק הגז אור־לי ברלב ויוסי דורפמן וחה"כ ינון מגל ודוד ביטן צילום: אוהד צויגנברג
חוזה חברת החשמל אמור להיפתח ב־2021. אבל אם למישהו מפקידי הממשלה נותר שמץ של הגינות, צריך לפתוח את חוזה החשמל עכשיו, ובהסכמה עם החברות. הן יורידו את המחיר וחברת החשמל תגדיל את כמות הגז שתקנה לאורך השנים. ההכנסות הכוללות של החברות לא ייפגעו ויוקר המחייה יירד.
הכדור בידיים של שטייניץ
אחרי שיסתיים הקרקס בוועדת הכלכלה, מי שיהיה אחראי על יישום המתווה הוא שר האנרגיה יובל שטייניץ. זו משימה קשה שתשפיע באופן כה משמעותי על כלכלת ישראל עד שייתכן ששר האוצר האמיתי יישב במשרד האנרגיה. הגז עשוי להשפיע אפילו על דירוג האשראי של ישראל, והחשבת הכללית כבר מתכננת להעלות אותו ברגע שהגז מלווייתן יתחיל לזרום.
שטייניץ מבין זאת, ולכן הוא נלחם על אישור המתווה לפחות כמו שכחלון נלחם נגד המכירה של גולן טלקום לסלקום. בשני המקרים מדובר בנדוניה הכי משמעותית ששני השרים סחבו איתם למשרד הנוכחי. שטייניץ הבין שבלי אישור מתווה הגז, צולע ככל שיהיה, מסקנות ועדת ששינסקי הראשונה שאת הקמתה יזם, לא יהיו שוות את הנייר שעליו נכתבו. בשביל לגבות מס מהחברות, צריך למכור גז. שטייניץ יודע שיישום מהיר של המתווה ומכירת גז למדינות שכנות יזרימו כסף רב לקופת המדינה ולקרן הריבונית שהוקמה לקליטת רווחי הגז. לדבריו, הוא לא נרתע מהאתגר ולכן מינואר הקרוב, שטייניץ יהפוך לשומר הסף העיקרי של משק הגז הישראלי, ואיתה הכלכלה הישראלית.
