טורקיה תתקשה לשמש בסיס לפיתוח לווייתן

ביולי שעבר, ימים ספורים לפני שהחלה הלחימה בדרום שהפכה להיות מבצע צוק איתן, שהה בעל השליטה בקבוצת דלק יצחק תשובה במשרדיו של סגן שר האנרגיה הטורקי. הם דנו בניסיון לקדם את יצוא הגז מלווייתן למשק הטורקי, כאשר האידיאל שעמד לנגד עיניהם היה לא לחבר את המאגר בצנרת ישירה רק לטורקיה, אלא גם לכל מדינות הבלקן. לצערו של תשובה, חמאס לא התחשב בניסיונותיו למצוא לקוחות למאגר הגז הגדול שלו, ושבוע לאחר השיחה הזאת קטע ארדואן את המגעים באופן עקיף, כשכינה את התקיפות הישראליות בעזה "פגיעה פושעת בעם הפלסטיני". הסיכוי לחבר את טורקיה לגז הישראלי נמוג לאחר ההצהרה הזאת.

 אך בשבוע האחרון חל שינוי וטורקיה חזרה להיות לקוח ריאלי. לכאורה, ללא קשר בין הדברים, ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו אישר בכובעו כשר הכלכלה את מתווה הגז ביום חמישי, כשבמקביל ראש המוסד הנכנס יוסי כהן חתם על מסמך הבנות להפשרת היחסים הדיפלומטיים בין ירושלים לאנקרה. וכך, אחרי שנים של הקפאה, השוק הטורקי הפך להיות רלבנטי עבור הגז הישראלי בעיתוי מוצלח עבור שותפויות הגז, שהסכם היצוא שלהן למצרים עלה על שרטון.

צילום: רויטרס, אי.אף.פי, בלומברג, יונתן זינדל/פלאש90

לפני שטורקיה הופכת להיות הקלף שמצדיק את אישור המתווה, "כלכליסט" מנתח את סיכויי המכירה לשוק הטורקי; בודק אם הצרכים המקומיים עונים על הדרוש לפיתוח מאגרי הגז הישראליים; ומנסה לענות על השאלה עד כמה עסקת יבוא של גז טבעי משתלמת לשוק הטורקי, כשמחירה של חבית נפט עומד כיום על 35 דולר בלבד.

פוטנציאל גדול

פרשנות ישראל היא המוצא של טורקיה מהבידוד החיבור בין חמאס לארדואן הוא טבעי. אבל ארדואן לא רוצה להסתבך עם אובמה, והוא עשוי להקריב את חמאס על מזבח היחסים עם ישראל דורון פסקין, תגובה אחת לכתבה המלאה 

הקשרים של שוק הגז הישראלי עם המשק הטורקי ומדינות הבלקן לא החלו אתמול. למעשה, כבר באמצע 2013 קיבלה ישראל הצעה להתחבר למערכת הולכת הגז הטרנס־אדריאטית (TAP) — צנרת אירופית להולכת גז טבעי שמתחילה בטורקיה, עוברת דרך יוון ומסתיימת באיטליה. ההצעה עלתה בפגישה שהתקיימה בין בכירי רשות הגז הישראלית דאז לבין ולריה טרמיני, סגנית נשיא המועצה האירופית לאנרגיה.

ההצעה ניתנה מתוך כוונה לפרוץ את הדרך לכך שישראל תצטרף למועצת הגז האירופית שכפופה למועצת האנרגיה. חיבור לצנרת ההולכה הטרנס־אדריאטית היה מאפשר לישראל להזרים גז ישירות ללקוחות אירופים באזור הבלקן.

במציאות שבה רוסיה ונורבגיה מוכרות לאירופה 60% מהגז שהיבשת צורכת (כ־450 מיליארד מ"ק בשנה — פי 1.5 מכל הגז שנמצא במאגר תמר), מדינות אירופיות רבות הביעו עניין בכניסתן של שחקניות חדשות לשוק, ולו בשל היכולת להתמקח עם צמד הענקיות ולהוריד את המחירים.

באותה התקופה טורקיה כבר הגישה הצעה להקים צנרת מישראל לדרום המדינה במימונה. כך, למשל, אחד ממנהלי חברת טורקאס — חברת אנרגיה בורסאית טורקית, שאחת השותפות הבכירות שלה היא הענקית העולמית של — הציעה בספטמבר 2013 למתוח צנרת הולכה באורך של 470 ק"מ מלווייתן לדרום טורקיה בעלות של 2.5 מיליארד דולר על חשבונה. זאת בתמורה לכך ששותפויות הגז הישראליות ימכרו לחברה יחידות אנרגיה במחיר של 6–7 דולר ליחידה.

המתווה הגיע לביהמ"ש העליון בג"ץ מכין את מתווה התגובה לעתירה הראשונה נגד מתווה הגז השופט התורן עוזי פוגלמן הוציא צו לרה"מ לפיו עליו להשיב לבקשה לצו הביניים בתוך 10 ימים. לגבי העתירה עצמה לא ניתנה החלטה משה גורלי, תגובה אחת לכתבה המלאה 

השוק הטורקי זקוק לגז. מחקר שהוכן בשנה שעברה על ידי המכון ללימודי אנרגיה באוניברסיטת אוקספורד, שבחן את צורכי השוק הטורקי, גילה כי כיום השוק הזה צורך כ־45 מיליארד מ"ק גז טבעי בשנה, ושעד 2030 הוא יזדקק לכ־81 מיליארד מ"ק בשנה. לשם השוואה, מדובר בכמות גדולה פי 5.5 מהצריכה השנתית בישראל, ובצריכה שנתית שיכולה לכלות את כל הגז שבמאגר תמר בתוך פחות משבע שנים.

כלומר, ישראל לא יכולה למלא את כל צורכי המשק הטורקי, אך בהינתן מסת יצוא של כ־350 מיליארד מ"ק מלווייתן (כולל כמות הגז שהועברה למאגר זה מהמאגרים הקטנים כריש ותנין ששוריינו לשוק הישראלי), מאגר לווייתן יכול להוות מקור לחוזה ענק אחד בשוק הטורקי — או לכמה חוזים קטנים־בינוניים — שייחתם מול לקוח שלא מעוניין להיות תלוי בגז הרוסי או הנורבגי.

גם אם ישראל לא תמכור גז לשוק הטורקי כלל, אלא רק תשתמש בצנרת ההולכה כדי להגיע למדינות הבלקן ומשם לאיטליה, הטורקים יוכלו לגזור קופון מההולכה עצמה.

שוק רווי סיכונים

משום כך, שותפויות הגז רואות בשוק הטורקי שוק בעל חשיבות ופוטנציאל — שיגדל ויתקרב למימוש אם היחסים הדיפלומטיים בין המדינות יפשירו. במצגת למשקיעים, שהוצגה לפני חודשיים, בישרה דלק כי השוק הטורקי רלבנטי מתמיד. הנימוקים: ביקוש גבוה לגז, תלות טורקית בגז הרוסי והאיראני (שמהווה 73% מההיצע בשוק הטורקי), ויכולת מכירה בשלב השני למדינות אחרות באירופה תוך שימוש בתשתיות המקומיות הטורקיות.

קידוח לווייתן

חוזה גדול בטורקיה יכול להוות את חוזה העוגן שדלק ונובל אנרג'י מחפשות כדי לפתח את לווייתן, בלי שהן יצטרכו להסתמך על השוק המקומי בישראל. הבעיה העיקרית היא שהשוק הטורקי, בדומה לזה המצרי, הוא לא שוק שהמשקיעים בשותפויות הגז הישראליות יכולים להרגיש רגועים לגביו. ראשית, השלטון הטורקי אינו אוחז בדעה חיובית על ישראל ועל הנהגתה, כך שמהלכים דיפלומטיים שונים באזור — בעיקר בסוגיה הפלסטינית — יכולים להשפיע על מקבלי ההחלטת באנקרה. האפשרות שטורקיה תעצור את זרימת הגז אם יפרוץ סבב נוסף של אלימות בין ישראל לחמאס מדאיגה מאוד את שותפויות הגז ואת מקבלי ההחלטות בישראל.

כמו כן, בטורקיה ישנה מתיחות פנימית גדולה וגם היא טומנת בחובה סיכונים. כך, למשל, בחודש יולי פוצצה המחתרת הטורקית את אחד מצינורות ההולכה בין טורקיה לאיראן. על כך יש להוסיף את המתיחות בגבול הכורדי (כשברקע ישנם דיווחים בטורקיה שישראל קונה מהכורדים נפט, מה שבוודאי לא מוצא חן בעיני אנקרה), ואת העובדה שישראל התקרבה ליוון וקפריסין, שלא נמצאות ביחסים טובים עם המשטר הטורקי.

ואם כל זה לא מספיק, אז גם שוק האנרגיה העולמי חווה טלטלה עזה בימים אלו: רק בשבוע שעבר רשמו בורסות העולם שפל חדש במחיר הזהב השחור, כשבחלק מהימים חבית נפט נסחרה במחיר של 35 דולר. מדובר במחיר רצפה שיקשה את יצואו של גז טבעי, וזאת משום שתוצרי חבית הנפט הם תחליפים לגז טבעי, וככל שהמחיר של הנפט יורד — כך יורדת האטרקטיביות של הגז ביחס לנפט.

חכו ל־2020

וכך ישראל הגיעה למצב שבו עד שהממשלה אישרה את המתווה המוסכם מול שותפויות הגז (בכפוף לאישור בג"ץ), חזוי האנרגיה בעולם נמצאים בשפל חסר תקדים. עדות לכך ניתן למצוא במחירה של מניית נובל אנרג'י בבורסה האמריקאית שצנחה ב־5% בשבוע האחרון, בדומה לחברות אנרגיה רבות שמתבוננות בעיניים כלות במחיר הנפט שממשיך לרדת.

בכל סיטואציה אחרת, הבשורה על אישור המתווה היתה אמורה להזניק את המניות של נובל אנרג'י — בדומה לזינוק שרשמו יחידות ההשתתפות של השותפויות הישראליות דלק קידוחים, אבנר ורציו, שעלו ביום חמישי האחרון בכ־3%–4%. המצב הזה מסביר מדוע בנובל אנרג'י לא צהלו כשהמתווה אושר. החברה אמנם בירכה על המהלך והבהירה שהוא היה מחויב המציאות; אך בד בבד חזרה והדגישה שלמרות האישור היא תחליט אם להשקיע בפיתוח לווייתן באופן סופי רק בסוף 2016, ורק לאחר שייחתמו חוזי עוגן.

נכון לעכשיו לוחות הזמנים הקיימים לפיתוח המאגרים עומדים בהוראות מתווה הגז הממשלתי. אך אם ההחלטה על השקעה סופית תתקבל רק ב־2016, המשמעות היא שהגז ממאגר לווייתן, שהתגלה ב־2010, יתחיל לזרום רק ב־2020–2021.