חקר ביצועים: השבוע של ענבל אור, אסם והחרדים

מכה למאבק בהון השחור

הציבור החילוני כבר רגיל לכעוס על הנטל שהוא נושא בו בגלל תשלום קצבאות לחרדים. אבל הנטל האמיתי טמון לא במה שיוצא מהכיס הציבורי, אלא במה שלא נכנס אליו. בימים אלה חברי הכנסת החרדים מנהלים מלחמת חורמה בהצעת החוק למאבק בהון השחור, שיחייב בנקים לדווח על לקוחות שחשודים בהעלמות מס. בשם הדאגה לפרנסתם של מוהלים או ספקי שירותי דת אחרים שאינם חובבי חשבוניות, מטורפד חוק למלחמה ברמאים הגדולים באמת שמעלימים הון עתק בנדל"ן, בבנייה או בחלקי חילוף לרכב. מאות המיליונים שלא ייכנסו לקופת המדינה ויצמצמו את השירותים שהיא מספקת - הם הנטל האמיתי.

גלית חמי

ח"כ משה גפני. הנטל האמיתי מוסתר צילום: עומר מסינגר

אגרות שוויוניות בביהמ"ש

האחיזה החרדית בחיינו הולכת ומתערערת. לאחר שהיציאה לעבודה ואפילו לצבא נמצאת במגמת עלייה, איבדו האורתודוקסים את המונופול בכותל עם הרחבה השוויונית החדשה. ועכשיו, אם יוקטנו או יושוו מחירי האיגרות בין בתי הדין הרבניים לבתי המשפט למשפחה, צפויים בתי הדין "לאבד" לקוחות לטובת בתי המשפט האזרחיים, ונשים יזכו ליחס שוויוני יותר. בינתיים הצליחו חברי הכנסת החרדים לדחות לשבוע הבא את אישור האגרות החדשות, אבל מלחמת המאסף הזו לא תעצור את הסיפור הגדול. גם כשהחרדים הם לשון מאזניים בקואליציה, וגם כשיאיר לפיד מחוץ לממשלה, מצליחה החברה הישראלית להשתחרר בהדרגה מתכתיבי החרדים. וזו בשורה לא רק ליום האשה שחל השבוע, אלא לכולנו.

משה גורלי

הערכת שווי למי?

עסקת המיזוג בין נסטלה לאסם, שאמורה למחוק את חברת המזון הישראלית מהמסחר בבורסה, נעשתה לפי כל הכללים. ועדה בלתי תלויה בחנה את שווי העסקה, מעריכי שווי בלתי תלויים קבעו מחיר, חודשים של עבודה, מאות עמודים, שכולם נועדו לבסס עסקת בעלי עניין שבמסגרתה נסטלה רוכשת את מניות אסם שנותרו בידי הציבור. השבוע תקעה אנטרופי סיכה בבלון העגול הזה. פתאום הטבלאות שהציגו נסטלה ואסם, שהציבו את החברה בדיוק במקום הנכון כדי שתהיה שווה את המחיר שהוצע תמורתה, נראות מדויקות קצת פחות. האמת, זה לא צריך להפתיע. מישראייר עד צים, מעטות אם בכלל הן עסקאות בעלי העניין שהיטיבו עם בעלי המניות מהציבור. למה שהפעם זה יהיה שונה?

גולן פרידנפלד

החקירה נמשכת

ענבל אור בנתה את עסקיה בזכות מוניטין של אחת שאולי לא עושה לימונדה מהלימון, אבל לפחות מצליחה לסחוט אותו עד הסוף. "היא אלופה בלהוסיף עוד קומה, להגדיל זכויות בחניון, בקטע הזה היא שועלה", תיאר שותף עסקי שלה. אור יצרה, למשל, את הרושם שתוכל לבנות מגדל ובו 220 דירות, במקום שבו מותר לבנות בערך מחצית מזה. וכשעל הנייר יש יותר דירות, אפשר להבטיח לבעל הקרקע גמול גבוה יותר. הנייר משאיר המון עודף. קוראים לזה דירות רעיוניות, והן באמת רעיון מצוין. על הנייר. כדי להרגיע, למי שחשש שהפרויקט לא יתרומם, הבטיחה אור להחזיר כסף. היו מיואשים שקיבלו את כספם בחזרה, לעתים מפראייר אחר שקנה דירה רעיונית. מאז החלה רשות המסים לחקור העלמות מס במיליונים בחברות של אור, עומדים בתור עשרות רוכשים שהובטח להם שכספם יוחזר, והם מסופקים אם יזכו לכך. אותם רוכשים עלולים לגלות שהיא אולי מכרה להם דירה רעיונית, אבל לא בנתה בכספם בניין אלא מגדל קלפים.

אמיתי גזית

אור. סחטה את הלימון צילום: אוראל כהן

הוארך מועד רכישת מגה

הדלת המסתובבת בין המגזר הציבורי לפרטי הגיעה השבוע גם למכרז לרכישת מגה. שלום שמחון, שר הכלכלה לשעבר, ושלומי פריזט, הכלכלן הראשי של רשות ההגבלים העסקיים בעבר, קיבלו אישור של הרשות וגיבשו קבוצה של עשר רשתות שיווק קטנות שירכשו את מגה. בהצעה המשותפת אין פסול, הבעיה טמונה בעובדה שרשתות בודדות שביקשו בעבר מהרשות אישור להתמודד על רכישת הרשת נדחו. שמחון ופריזט ניצלו את הקשרים והידע כדי לפנות ולגבש הצעה שתזכה בכל זאת לאור ירוק מהרגולטור, ובתמורה סידרו לעצמם מיליונים כדמי תיווך פוטנציאליים. הקריירה הנוכחית של השניים היא אולי לא המקרה המרגיז המובהק של פקיד שטיפל בטייקון ועבר לעבוד אצלו, אבל היא עוד המחשה לחוסר הנגישות של הרגולציה לאנשים ועסקים מן השורה. אלה יכולים לפרוץ את החומה רק באמצעות מתווכים או לוביסטים, ורצוי כאלה שפעם עבדו בצד השני שלה.

נעמה סיקולר

מימין: פריזט ושמחון. דלת מסתובבת - גם בסופרמרקט צילום: עמית שעל, עומר מסינגר

קיקסטארטר מפשל

עד לא מזמן היה Coolest Cooler אחד הסמלים החיוביים והכיפיים של אתרי מימון ההמונים: צידנית חכמה עם תאי אחסון לכל מטרה, רמקולים ואפשרות לטעינת סמארטפונים, שהלהיבה את גולשי קיקסטארטר וגייסה מהם ב־2014 13 מיליון דולר לפיתוח המוצר. אלא שרוב התומכים כלל לא קיבלו את הצידנית, והחודש הודיעה החברה שנגמר לה הכסף לייצור יחידות נוספות. מי כן צוידו? אלפי גולשים שהזמינו את המוצר באמזון, בדרך הרגילה. קיקסטארטר, שכרגע התקנון שלה לא יודע להתמודד עם מקרים כאלה, תצטרך למצוא דרך לעשות זאת בזריזות. אחרת האמון בשיטת מימון ההמונים, שגבר ככל שהיא הלכה ונהפכה למיינסטרים, עלול להתפוגג מהר יותר מהכסף של Coolest Cooler.

דור צח

רפורמה חד־כיוונית

לפני כמה חודשים גיליתי שנטוויז’ן הקפיצו לי את מחיר האינטרנט בלי להגיד. זה עצבן, אז עברתי ל־012. על הדרך ניצלתי את רפורמת השוק הסיטונאי, או איך שקוראים לה, ואיחדתי את התשלום לספק ולתשתית (של בזק) בתשלום אחד ל־012. לפני שבוע גיליתי שגם 012 הקפיצו את המחיר בלי לספר. זה עצבן, אז החלטתי לחזור לנטוויז’ן. התקשרתי, קיבלתי מחיר טוב יותר, וביקשתי לעבור. אבל אז הם אמרו לי שאני לא יכול להתנייד אליהם. למה? כי ניצלתי את רפורמת השוק הסיטונאי. אילו הייתי לקוח של בזק ו־012 בנפרד, נטוויז’ן יכלו לנייד אותי. כיוון שהייתי צרכן נבון, מענישים אותי. מה הפתרון? להתקשר ל־012, לפרק את החבילה, ורק אז לעבור. למה נטוויז’ן לא מוכנה לקלוט אותי כמו שאני? השד יודע. ישראל 2016, תחרות דמיקולו.

שאול אמסטרדמסקי

אוטוסטרדה לאופניים

ממשלת נורבגיה הודיעה השבוע כי כחלק מהמלחמה בגזי החממה היא תשקיע מיליארד דולר ברשת כבישים מהירים - לא סתם שבילים - המיועדים לרוכבי אופניים. ההודעה עוררה מהומה במדינה הצפונית, שתושביה אינם ששים להשתמש באופניים, בניגוד לשכניהם במדינות סקנדינביה. הטענה העיקרית היתה שכבישים מהירים אינם רלבנטיים למי שממילא רוכבים על אופניים במהירות נמוכה, והם מתוכננים בתוואים שהם גם הרריים וגם חשוכים רוב ימות השנה. "לאנשים שם יש מספיק צרות אחרות", רטן חבר פרלמנט בראיון לעיתון מקומי. למשל? הצורך לפנות את השלג שנערם על הכבישים הקיימים. אוטוסטרדות במיליארד דולר שאף אחד לא ממש רוצה נראות כמו הוויה דולורוזה של מדינת רווחה.

תמר טוניק