למה לבמבי יש נקודות?
בלדד היקר, תהינו למה יש לבמבי המצוי נקודות? ולמה באזור הטוסיק תמיד יש לו שיער לבן סביב פי הטבעת? אלירן ורינת
אלירן ורינת היקרים,
תודה רבה לכם על הניסוח המדויק. זואולוגים, בנטייתם לניסוחים מעודנים, פשוט קוראים לחיה הזו “אַיַּל פִּרְדִּי לְבֶן־זָנָב” (“פרדי”, אם תהיתם, בשל אוזניו הגדולות), אך זו רק חלק מהאמת. הצד התחתון של זנב האייל הזה אכן לבן, אך כמוהו גם הצד האחורי־עליון של הרגליים האחוריות. וגם החלק האחורי של הבטן. בקיצור, יש לו המון שיער לבן בכל האזור שסביב פי הטבעת. יש אנשים שעוברים טיפול קוסמטי מיוחד כדי ליהנות מהתענוג הזה, והאייל מקבל אותו במתנה מהטבע.
במבי איור: ערן מנדל
מדוע הפרווה הלבנה מרוכזת דווקא באזור הזה? כי בדיוק שם יש לאייל זנב שמאפשר לו לחשוף אותה או להסתירה לפי הצורך. ואיזה צורך זה יכול להיות? תקשורת, כמובן. וליתר דיוק: אות אזעקה. כשהאייל מגלה חיה טורפת, הוא מרים את הרגליים ובורח. וכשהוא עושה את זה הוא גם מרים את הזנב, שכולם יידעו. חיות אחרות בסביבתו יתקשו מאוד להתעלם מהכתם הלבן המקפץ והמבהיק למרחוק, והן תדענה להישמר לנפשותיהן. וזה כולל, כמובן, את חבריו וקרוביו של האייל שלנו.
לטקטיקה הזאת יש, לכאורה, חיסרון בולט מאוד: את מה שרואים חבריו של האייל עלולים לראות גם כל הטורפים באזור, והכתם הלבן בפירוש מסב גם את תשומת לבם שלהם. אבל רוב הטורפים הטבעיים של האייל (בעיקר זאבים, תמסחים ופומות) לא בנויים למרדפים ארוכים. דרך הפעולה הרגילה שלהם היא התגנבות והתנפלות, אז ברגע שהאייל מתחיל לרוץ הוא במגרש הביתי שלו, ולא אכפת לו למשוך מבטים. ועבור מי שלא מסתכל, הוא גם מתחיל לנחור בקולי קולות. רק שלא יהיו הפתעות.
הנקודות, לעומת זאת, משמשות בדיוק בתפקיד ההפוך. הן מופיעות אך ורק על גבם של האיילים הצעירים (שמשירים אותן, יחד עם פרוות החורף, בקיץ הראשון אחרי לידתם) והן עוזרות להם להיטמע בסביבתם. העופרים הטריים אינם בקיאים במלאכת הריצה, אך הם יודעים יפה מאוד לשכב על הבטן ולחשוף את גבם הנקוד. ועל אף שברגע הראשון נקודות בהירות על רקע פרווה כהה נשמעות כמו משהו בולט, האמת היא שהן נבלעות ברקע כשהפרווה שוכבת על מישור עשב — משטח עצום שכולו כתמים של אור וצל.
ממש כמו הכתמים שמופיעים על מדי ההסוואה של חלק מהצבאות, כתמיו של הבמבי מעלים את הסיכוי שטורפים לא ישימו אליו לב. בעיקר בזמן שהדודים שלו נוחרים כמו גמלים ומנפנפים בישבניהם הלבנבים כבדגלי איתות. מרחוק כל הסיפור הזה נראה משונה מאד, ואפילו מגוחך, אך כפי שקורה לעתים קרובות בטבע, ברגע שיורדים לפרטים הכל נורא מעשי. בקרוב גם אצלכם.
