תקציב דו שנתי: הצמד שהפך את הכנסת ללא רלבנטית

יכול להיות שתקציב דו־שנתי לא יהיה בסופו של דבר כזה אסון תקציבי מבחינת המספרים, גם כי אחרי התקלה ב־2012 הממשלה תיזהר יותר וגם כי באגף התקציבים לא ייקחו סיכונים ויציגו אומדנים מאוד שמרניים. אבל הפגיעה בציבור ובמשק כבר התרחשה אתמול, עם ההחלטה. סוגיית התקציב הדו־שנתי, שבכלל ישפיע על שלוש השנים הבאות, ולא רק השנתיים, הסעירה בעיקר את העיתונים הכלכליים, אבל ההשלכות שלה על הדמוקרטיה הן החמורות באמת.

עם טעויות בתקציב אפשר להתמודד – אז בשנה הבאה נשלם יותר – אבל ההחלטה לדלג על הכנסת ולא לאשר תקציב ב־2018, מבטאת את האופן האמיתי שבו מסתכלים בממשלה על ועדות הכנסת – סוג של עול, משהו שעדיף להימנע ממנו ולא גורם מפקח שאמור לשרת את הציבור. מובן שחברי הכנסת הרוויחו ביושר את המוניטין הזה, אבל אם נקווה שבעתיד נראה חברי כנסת שקצת יותר אכפת להם מהחוקים שבהם הם תומכים או מתנגדים, ההחלטה הזו שנרקמה בין בנימין נתניהו למשה כחלון תיזכר כעוד צעד שהפך את הכנסת ללא רלבנטית.

היוצרות התהפכו

ההחלטה אתמול מדגישה עד כמה התהפכו היוצרות – במקום להיבחר כדי לשרת את הציבור, נתניהו וכחלון מסתכלים על המצב הפוך – הם משרתים כדי להיבחר, או לכל הפחות להישאר. במקום שהפוליטיקה תשרת את הציבור ואת המשק, הם החליטו להתייחס למשק ככזה שמשרת את הפוליטיקה ואמור לייצר את מה שכל כך חסר לה – יציבות. היציבות הפוליטית חשובה לפיתוח המשק, אבל היא לא המטרה עצמה אלא האמצעי, וכאן נראה שהם פספסו.

שר האוצר משה כחלון. לא נרוויח מצייתנותו צילום: עמית שעל

מכניסתו לתפקיד מצהיר כחלון כי לא יחבור לליכוד ויישאר עצמאי בכולנו. בינתיים, התקציב הדו־שנתי מראה לנו שהוא מבין עדיין מי הבוס. להבדיל מיאיר לפיד שפתח חזיתות על ימין ועל שמאל, כחלון מרגיש הרבה יותר נוח תחת מרותו של נתניהו, למרות העטיפה החדשה של כולנו, וכל עוד יש חלוקה בין המנדטים של השניים וכחלון מאיים על נתניהו, לא הוא ולא אנחנו נרוויח מהצייתנות הזו.

לאחר שיחות עם בכירים בהווה ובעבר במגזר הציבורי וכלכלנים רבים אין ספק שיש רוב מכריע שמתנגד לתקציב הדו־שנתי, ואפשר פחות או יותר לספור על יד אחת את התומכים בו, ואפילו פחות מזה אם לא סופרים את אלו שכפופים לנתניהו. אך בכל זאת, חלק גדול מהמתנגדים לא רצה להשמיע את קולו בפומבי, בנימוק "למה להיכנס לזה, זה כבר הוכרע".

למה לי להתנגד

אחד המתנגדים העלה השערה שאולי הבאזז הגדול שסוחף את המדינה סביב כל ביקורת שלא נוחה לשלטון, בעיקר מצד מי שהשלטון חושש ממנו, רוצה לומר האלוף יאיר גולן, משפיע גם על הזירה הכלכלית – מי שלא חייב להתנגד לעמדה הרווחת לא יעשה את זה – כי למה לו? החשש להביע עמדה כלכלית, מקצועית, מנומקת של אנשי מקצוע, צריך להטריד את כולנו, כי זה אומר שהשיח הציבורי האלים כבר מזמן חצה את גבולות הפייסבוק והגיע גם לירושלים, איפה שמתקבלות ההחלטות.