מי הלקוח של מנדלבליט

"עלינו לסייע לדרג הנבחר להגשים את מטרותיו בתוך גבולות החוק", שרטט היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט את גבולות התפקיד, "לא להגיד מיד לא. ואם צריך, ליצור פתרונות חילופיים להגשמת המטרות. לפעמים הכי קל לומר לא, אבל תפקידנו לסייע למצוא פתרון. רק אם לא מצליחים, וקיימת מניעה משפטית, עלינו להתנגד. ואני אגבה כל יועץ משפטי אם וכאשר יגיע למסקנה זו".

מנדלבליט דיבר בשבוע שעבר בלשכת עורכי הדין שהחליטה לחבק את משפטני המדינה בשני כנסים שנערכו. הוא הציג את השאלה הגדולה שממנה נגזר הכל: "מיהו הלקוח שלנו? הציבור בכללותו, הממשלה, השר, המנכ"ל? אין פתרון חד משמעי". מנדלבליט עצמו הסתבך בשאלה זו כשייעץ לרמטכ"ל גבי אשכנזי בפרשת מסמך הרפז, שהובילה אותו לחדר החקירות.

1. משרתי השר

היועמ"ש היוצא של האוצר יואל בריס בחר את הצד

האין־פתרון הזה מיטלטל בין שתי גישות, שאותן הציג היועץ המשפטי היוצא של משרד האוצר יואל בריס: "פרופ' יצחק זמיר טען שהמשפטן הציבורי נועד לשרת את הציבור. מכאן, שהלקוח שלו הוא הציבור. בכל הכבוד, אני חושב שזמיר טעה. זה לא עובד כך. כשניהלתי דיונים והזמנתי את היועצים המשפטיים של משרדי האנרגיה, התחבורה ואיכות הסביבה - כל אחד נלחם על העמדה ועל הערכים של המשרד שלו. וכך זה צריך להיות".

בריס חיזק את מנדלבליט בגישה הביצועית: "יש האומרים שעדיף לא להתיר אסור מאשר לאסור מותר. שבטוח יותר לאסור. זה לא נכון. אם אסרת את המותר, פגעת פעמיים: גם ברעיון הדמוקרטי וגם בציבור".

עו"ד שרית דנה, לשעבר המשנה ליועץ המשפטי היתה בוטה יותר: "זו מכבסת מילים של שלום עליכם", אמרה, "עת משבר היא לנו. אתם מדברים על מדיניות מול משפט, אבל הסאבטקסט הוא שהמשפטנים הרימו ראש ואינם יודעים את מקומם ושום דבר לא זז בלעדיהם ולכן אין משילות – זה השיח שמתנהל. זו תקופה רעה לשירות המשפטי הציבורי והמצב הולך ונהיה גרוע יותר".

מימין: היועמ"ש אביחי מנדלבליט וראש לשכת עוה"ד אפי נוה צילום: ענר גרין

2. היו זמנים

הדומיננטיות של אהרן ברק מול רה"מ, לעומת זו של וינשטיין

את עוצמת הייעוץ המשפטי עיצבו מאיר שמגר ואהרן ברק. בתקופתם כיועצים משפטיים לא העזו הפוליטיקאים להמרות את פיהם. במיוחד זכור הניסיון של שר האוצר יהושע רבינוביץ' למנוע מהיועץ המשפטי ברק להעמיד לדין את ראש הממשלה יצחק רבין בפרשת הדולרים.

בימים ההם, מאבק של שר אוצר נגד יועץ משפטי היה ממש "לא כוחות". ברור שלשר לא היה סיכוי. הזמנים האלה השתנו והמטוטלת עברה לצד השני לפחות לפי גרסת עו"ד דנה. לדבריה, "מי שאומר שאווירת האלימות כלפי היועצים המשפטיים אינה משפיעה על אופן עבודתם לא יודע על מה הוא מדבר. דברים שלא עברו פעם עוברים היום בלי למצמץ", אמרה.

את הדיון הזה אפשר לקיים, למשל, מול דו"ח מבקר המדינה. ברק "העיף" את רבין על עניין פעוט כמו חשבון דולרים שפתחה רעייתו. עניין בטל בשישים מול מעללי הזוג נתניהו כפי שנחשפו בדו"חות המבקר על מעונות ראש הממשלה ועכשיו בעניין ביביטורס. רבין מול נתניהו, ברק מול וינשטיין. וצריך להודות, למרות הנטייה להעדיף את ברק – הבחירה ביניהם כמודלים קוטביים לדומיננטיות יועץ מול ראש ממשלה אינה חד־משמעית. לעוצמת יתר יש חסרונות ומגרעות כמו לעוצמת חסר.

3. איפה שומר הסף

עו"ד שרית דנה רוצה שהיועץ המשפטי יהיה נוכח ולא נפקד

מקובל לכנות את היועץ המשפטי "שומר סף". עו"ד דנה מתקוממת: "זה ביטוי נורא בעיניי. הוא לא שומר סף שעומד מחוץ לחדר, הוא חלק מתהליך הייצור בתוך החדר. להוציא אותו מהחדר זה להוציא מהחדר את המשפט המינהלי והחוקתי. זה להוציא את השוויון. פנסיות רק לעולי רוסיה - זו התוצאה של הוצאת המשפטן מהחדר".