דנקנר ינסה לקעקע את עד המדינה בערעור לעליון

לאחר שהורשע אתמול, צפוי נוחי דנקנר לערער לעליון. אך לפני הבעיות המשפטיות, מונחת בפניו ובפני סניגוריו הבעיה הגדולה יותר של אובדן הלגיטימיות הכללית של ה'דנקנרים' למיניהם. הכרעת הדין של השופט חאלד כבוב אינה רק ניתוח ראיות, אלא שיקוף להלך הרוח הציבורי שמוקיע את הטייקונים לעמוד הקלון. בדיוק כמו את הפוליטיקאים. כשמדובר היה באולמרט, ריכך העליון את העוצמות המהדהדות בפסק דינו של השופט דוד רוזן. כבוב אמנם לא הגביה ברטוריקה שלו לגבהים האלה, אבל מיסמר היטב את דנקנר למקומות שספק אם העליון יתערב.

לכאורה, סגר כבוב את כל הפינות. אין היגיון כלכלי במהלכי דנקנר ושטרום, אין אמון בגרסותיהם ואין שום הסבר לפעולותיהם זולת ההשפעה התרמיתית על שער המניה. ועם זאת, ערעור לבית המשפט העליון, תפקידו לסדוק את הכרעת הדין הנחרצת הזו, ולהגנה כמה כיוונים אפשריים.

הראשון יתמקד בעד המדינה עדי שלג. השופט כבוב נמנע אפילו מלקבוע שהעד שיקר בשאלת קיומו של מפגש ההנחיה, למרות האיכונים שהוכיחו כי איתי שטרום לא נכח כלל במקום המפגש, ושלג התעקש שההנחיה נמסרה לו בעל פה באותו המקום. התיק החל כמבוסס על עדות שלג.

השופט חאלד כבוב. מיסמר את דנקנר היטב צילום: אוראל כהן

כשנשללה פגישת ההנחיה הפיזית, המשיכה התביעה לאחוז בשני קצוות המקל - לטעון שהתיק ייכון גם בלעדי שלג, אבל להשאיר אותו חזק בתמונת הראיות. השופט כבוב אימץ עמדה זו. שלג ועדותו הישירה מצד אחד, והראיות הנסיבתיות מצד שני, חיזקו, השלימו ופירכסו זה את זה בהרמוניה מושלמת. האם המשפט הפלילי יסבול גמישות כזו? זו שאלה אחת שתעלה בערעור. המאמץ של ההגנה יתמקד ב"דכנריזציה" של שלג, להפוך אותו בתיק הנוכחי לגרסת עד המדינה הבעייתי שמואל דכנר, בפרשת הולילנד וקבלת השוחד של אולמרט.

שנית, הנראטיב שעליו נשען המבנה הפלילי של התיק הוא חוסר ההיגיון הכלכלי של שטרום בעצם תמיכתו הנמרצת במניה, וזאת בעידודו הפעיל של דנקנר. בערעור ייטען שההיגיון הכלכלי הזה לא מופרך. שהפרשנות הכלכלית של השופט היא בדיעבד, כשבזמן אמת השוק עדיין נתן סיכויים לדנקנר ולאי.די.בי. ואז, ניתן יהיה לטעון שהייתה כאן מטרה מעורבת - גם כלכלית וגם כוונה להשפיע על השער, אבל לא בדרכי תרמית.

עד המדינה עדי שלג. המדינה תתמקד בו בערעור צילום: אוראל כהן

כיום קובע המשפט הישראלי שמטרה מעורבת היא פסולה בגלל ההנחה שהיא מערבת פעילות פלילית עם פעילות לגיטימית, וכמובן שהפלילית צובעת את הלגיטימית. אולם, הטענה השלישית בערעור עשויה להיות ששיתופי הפעולה בין דנקנר לשטרום נועדו אמנם להשפיע על השער, אך לא בדרכי תרמית. ואז, לכאורה, אין פסול בתמיכה המשולשת של נוחי - מול הבינלאומי, בהפניית המחלצים ובמתן ההלוואה.

הבעיה המרכזית של ההגנה היא הדרך שבה ביסס השופט כבוב את הכרעתו - על מהימנות העדים־הנאשמים. הוא לא האמין להם, ובית המשפט העליון לא מתערב, כידוע, בממצאי מהימנות. אבל, ההגנה תטען שלא מדובר באי אמון לגרסה שקרית שהציגו דנקנר ושטרום, אלא אי אמון לתזה שהציגו השניים, לפיה פעלו בתום לב. שטרום מתוך אמונה מלאה במניה ונוחי מתוך אמונה מלאה שסיועו לשטרום אינו נגוע במחשבה פלילית, מכיוון שלא היו לו, לא מניע, לא תכנית ולא ביצוע.