בישראל לא צריכים להוריד את מס החברות בגלל טראמפ

הסנאט האמריקאי אישר בסוף השבוע את רפורמת המס של הנשיא דונלד טראמפ; החלק היותר מטריד מבחינת ישראל הוא הפחתת מס החברות מ-35% - בין השיעורים הגבוהים בעולם - לכ-20% בלבד. הסיבה לכך פשוטה: שיעור מס החברות הסטטוטורי בישראל יעמוד בעוד כחודש על 23%, כך שלכאורה, אם הרפורמה בארה"ב תאושר סופית, שיעור מס החברות שם יהיה נמוך ב-3 נקודות אחוז מזה בישראל. מדובר לכאורה בשינוי דרמטי שעלול לדחוף חברות ישראליות לנוע מערבה וליהנות מסביבת מס נוחה יותר - מעבר לשלל היתרונות שמציעה הכלכלה החזקה בעולם.

מבלי להיכנס לשאלה עד כמה הרפורמה תשפר את צמיחת הכלכלה בארה"ב - שהיא בעלת השלכות מרחיקות לכת עבור כלכלת ישראל, שכן כ-28% מהיצוא הישראלי מיועד לשוק האמריקאי - כדאי לבחון לעומק האם קברניטי המשק, ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ושר האוצר, משה כחלון, חייבים להגיב במהירות, וכבר בחודש הקרוב להכניס לתקציב 2019 שמתגבש בימים אלו הפחתה דרמטית במס החברות, כפי שרמז כחלון באחד מכלי התקשורת.

משטר המס החדש של ארה''ב, אם ייכנס לתוקף, אינו צפוי להשפיע כלל על חברות ישראליות שלא יכולות - מכל מיני סיבות - להעתיק את פעילותן. מדובר על חברות כמו כיל שפעילותה תלויה בהפקת חומרי גלם מים המלח; אלפי עסקים קטנים ובינוניים (רהיטים, מזון, ועוד) שלא יעברו מחר לארה''ב; וגם חברות כמו תנובה שתלויה באינספור קבלני משנה ישראלים. לפיכך, מטבע הדברים, החברות שפוטנציאל העזיבה שלהן גבוה, הן בראש ובראשונה חברות מייצאות.

ובכן, לפי חוק עידוד השקעות הון, משטר המס עבור רוב החברות שנכללות בקטגוריה הזו - נוח בהרבה מזה שיהיה תחת משטר המס החדש בארה"ב. מדובר על שיעורי מס שמגיעים ל-16% במרכז ול-7.5% בפריפריה (רוב החברות).

נתניהו וכחלון צילום: קובי גדעון לע"מ

כאשר נתניהו וכחלון מביעים דאגה מהשלכות הרפורמה במס בארה''ב, כוונתם היא, בעיקר, לחברות היי-טק, שמטבען מסוגלות להעתיק בקלות את פעילותן החוצה.

כאן המצב הוא עוד יותר קיצוני: בחוק ההסדרים האחרון נקבע שיעור מס של 6% (!) לחברות היי-טק הממוקמות בפריפריה וירשמו קניין רוחני (IP) בישראל, ושל 12% במרכז. עדיין מדובר בפערים עצומים לעומת המצב החדש בארה''ב.

כלומר, סביבת המס שקבעו משרד האוצר ורשות המסים לחברות היי-טק ושאר חברות העלולות להעתיק את פעילותן לארה''ב - היא מהטובות בעולם. ואם לא די בכך, גם המדיניות המוניטארית, המנוהלת על ידי בנק ישראל, מאוד מיטיבה - והיא מוקדשת כמעט כולה לאותן חברות; סביבת הריבית היא אפסית, דבר שמוזיל את עלות הכסף (לאלו שמבקשים לקחת הלוואות). לא פחות חשוב, בנק ישראל ממשיך לשמור על ערך הדולר-שקל תוך התערבויות תקופתיות וזאת למרות קיתונות הביקורת שהוא סופג בגלל מדיניות זו והעובדה שמדובר בסובסידיה ליצוא שאינה זולה כלל וכלל - גם לפי מחקרים של הבנק המרכזי עצמו.

אז מה כן יש לעשות? ברשות המסים עוקבים אחרי הרפורמה האמריקאית כבר תקופה ארוכה מאוד; ברשות מסבירים כי לאחר שהשינויים ייכנסו לתוקף, יש לעקוב אחרי החברות ולוודא שאכן אין השפעות שליליות; ואם יש כאלה, חשוב למקד את הבעיות לפי קבוצות: אילו חברות סובלות מהשינויים ובאילו תחומים וזאת כדי להעניק פתרון נקודתי. אגב, ברשות המסים סבורים כי נכון לעכשיו - אין מקום להפחתת מסי חברות.

אך אם אם ממשלת ישראל באמת רוצה לסייע למגזר העסקי, יש כמה דרכים לעשות כן, שלאו דווקא קשורות לתחום המס - אלא דווקא בשיפור הסביבה העסקית. רק בחודש האחרון התבשרנו כי המשק שלנו שוב הידרדר בדירוג "עשיית עסקים" של הבנק העולמי - הפעם למקום ה-54, קצת אחרי קזחסטאן. הסיבה לכך ידועה: ממשלות ישראל לדורותיהן הצליחו לסבך ולסרבל את התהליכים הביורוקרטיים בצורה שמעוררת השראה והערצה.

הממשלה צפויה לאשר מחר חוק קריטי - רישוי עסקים דיפרנציאלי. ההצעה המקורית כללה הקמת ועדה משותפת לאוצר, למגזר העסקי ולרגולטורים (מכבי אש, איכות הסביבה, משרד הבריאות והחקלאות) שהיתה אמורה לבחון כל רגולציה חדשה לפני שהיא רואה אור ובכך לשמש כבולם שלה. הבעיה הכרונית של המגזר העסקי הישראלי מתברר, היא שאותם רגולטורים לא מפסיקים לייצר ביורוקרטיה חדשה, כך שאם קיבלת רישיון עסק השנה, אתה עלול לאבד אותו בעוד שנתיים או שלוש. אלא שראו איזה פלא - הוועדה נעלמה מהצעת החוק שתאושר מחר. מתברר כי הרגולטורים לא "הסכימו" לוותר על מונופול יצירת הרגולציה. כל המעורבים בדבר - האוצר, הפנים ורה''מ - ויתרו. זו היתה הזדמנות נהדרת לשפר את הסביבה העסקית הישראלית - שהיא בעלת חשיבות הרבה יותר מכרעת עבור בעלי עסקים מנקודה במס הכנסה.