"בשביל רפורמה בחשמל צריך משילות ולהפסיק לג'עג'ע. כרגע אנחנו בדרך לפייק רפורמה"

מאיר, שבתפקידו הקודם כמנכ"ל עיריית ירושלים היה אחראי לפרויקט הקמת הרכבת הקלה, מנהל בעשור האחרון את תחנת הכוח הפרטית הגדולה בישראל לייצור חשמל: בשעה ש־30% מהחשמל בישראל כבר מיוצרים באופן פרטי, 7% לפחות מכלל הייצור מתבצע על ידי דליה אנרגיות.

סביבתה של תחנת הכוח בתל צפית, שבדרום השפלה, נראית שלווה ופסטורלית, בניגוד גמור למאבקים שליוו את הקמתה בעשור האחרון — מול תושבי האזור, מול עובדי חברת החשמל ומול הרגולציה הממשלתית. הדרך לתחנה עוברת לאורך יער חרובית, מוקד משיכה לרוכבי אופניים רבים בשבתות, וחולפת על פני קיבוץ כפר מנחם הסמוך. כשמגיעים לאתר, מגלים ששוכנות בו זו לצד זו שתי תחנות כוח: דליה אנרגיות, ולידה תחנת הכוח הוותיקה של חברת החשמל. שתיהן מחוברות לאותה תשתית גז (ממאגר תמר), ורק כביש גישה וחומה מפרידים ביניהן. הקרבה בין שתי התחנות מסמלת את היחסים המורכבים בין שתיהן: חברת החשמל מנהלת את רשת ההולכה הארצית לחשמל, שאין לה חלופות; וגם מתחרה בדליה אנרגיות בייצור חשמל.

תחנת הכוח אורות רבין. "חברת חשמל היא לא רעה חולה. היא שירתה את המדינה, אבל היא מונופול שסובל ממחלות קשות" צילום: עמית שעל

מאיר מנסה להדגים את הפרדוקס הטמון ביחסים של דליה אנרגיות עם חברת החשמל כשהוא מספר על ניסיונה של דליה להתרחב על ידי הקמת תחנת כוח נוספת בסביבת חדרה (בסמוך לאורות רבין), והרחבת תחנת הכוח הקיימת בצפית. התחנה בחדרה, שתבוסס גם היא על גז, אמורה לשמש חלופה לתחנת "אורות רבין" הפחמית והמזהמת, העתידה להיסגר בתוך כמה שנים לפי החלטת משרד האנרגיה.

"בלי להתחבר לרשת ההולכה (שבשליטת חברת החשמל — דב"נ) אני לא יכול להקים שום דבר חדש. כדי לקבל רישיון להקים תחנת כוח, לייצר חשמל ולהתחבר לרשת ההולכה, אנחנו צריכים לקבל מחברת החשמל סקר היתכנות — אבל חברת החשמל נמצאת בניגוד עניינים", קובל מאיר. "חברת החשמל לא בחרה בזה, אבל זאת המציאות שלה: מצד אחד היא מייצרת חשמל ורוצה להרחיב את הייצור, ומצד אחר, יצרני החשמל הפרטיים זקוקים לה כדי להתחבר לרשת ההולכה. זה לא באינטרס שלה לתת לנו לפתח תחנת כוח, כי ככל שהיזמות הפרטית תתפתח, כך יצומצמו האופציות שלה לפעול בתחום ייצור החשמל בעצמה.

"אז מה עושים בחברת החשמל? מוציאים סקרים שליליים, אבל כותבים אותם באופן חיובי: 'תוכל להקים פה תחנה של איקס מגוואט רק ב־2025'. ב־2025 אולי כבר לא אשלוט בסוגרים שלי! נוסף על כך, ‘סקר חיובי’ יאפשר לי לקבל רישיון פעילות זמני לשלוש שנים בלבד, כלומר הוא יפוג הרבה לפני 2025, וככה המשק נתקע. בכל מקרה, אין לי רישיון כי אני לא עובר את סקר ההיתכנות.

"נכון להיום, ראו זה פלא, לא מעט יזמים פרטיים מקבלים תשובות שליליות. סליחה, טעיתי: מקבלים תשובות חיוביות, עם 'אבל' שמקשה על התפתחות הסקטור הפרטי", הוא מרעים ומתנצל: "סליחה על הקול, זה מהתרגשות".

“ואם כבר מדברים על רשת ההולכה: צריך גם לוודא שהממשלה או הרגולטורים — שמשק החשמל נמצא תחת פיקוחם — יגרמו לחברת חשמל לבצע השקעות גדולות ומהירות לצורך פיתוח רשת ההולכה, כי עוד מעט נגיע למצב שיהיו טורבינות שייצרו חשמל, אבל לא יהיה איך להוליך אותו. חברת חשמל אמורה להשקיע בשידרוג תשתיות ההולכה שהיא אחראית עליה, אבל הרשת ממשיכה להיות חסם להתפתחות וכניסה של מתחרים”.

איתן מאיר. "רשת ההולכה של חברת חשמל היא חסם בפני מתחרים חדשים" צילום: תומי הרפז

"הרכבת כבר יצאה מהתחנה, השאלה היא לאן היא נוסעת"

לפי מאיר, הקושי של יצרני החשמל הפרטיים בפעילות מול חברת חשמל היא דוגמה למצב שנוצר בשל פעילות חברת החשמל גם במקטע ייצור החשמל, וגם בהולכה שלו. ניגוד העניינים הזה היה אמור להיפתר באמצעות הרפורמה במשק החשמל שמקודמת בימים אלו — אולם נדמה כי הרפורמה מרחיקת הלכת, שתוכננה במשק החשמל ובחברת החשמל, מתמוססת לאיטה ולא תפתח את ייצור החשמל לתחרות אמיתית.

על פי התסריט המקורי של הרפורמה, חברת החשמל היתה אמורה למכור עד 2025 את כל תחנות הכוח שלה, לא לבנות חדשות, לצאת מפעילות במקטע ייצור החשמל, ולהתמקד בפעילות במקטע ההולכה. אולם כעת, לאחר מו”מ בין המדינה לחברת חשמל ועובדיה, מתבהר הכיוון החדש להרפורמה: חברת חשמל אמנם תמכור חלק מתחנות הכח שלה, אך תישאר שחקן משמעותי גם בתחום ייצור החשמל, וזאת נוסף לשליטתה בתחום ההולכה.

“אנחנו באמצע ניסיון של המדינה להתקדם עוד כמה צעדים עם הרפורמה”, אומר מאיר, “וזה נראה כאילו אנחנו אנחנו בדרך לפייק־רפורמה: התחלנו ברפורמה שמטרתה היתה לפתור את ניגודי העניינים של המונופול, על פי מתווה שהומלץ על ידי הממונה על הגבלים עסקיים — אלא שכעת חברת החשמל לא תצא ממקטע הייצור, תבנה עוד תחנות כוח חדשות. אנחנו, במגזר הפרטי, חושבים שזה רעיון שגוי מהיסוד.

“מלבד זאת, כשמדברים על מכירה חלקית של תחנות של חברת החשמל עולה השאלה אילו תחנות: לפי צורכי המשק או צורכי ועד חברת החשמל?”.

שר האנרגיה שטייניץ מראה סימני התקפלות?

“אין פה התקפלות, יש מורכבות. מצד אחד יש את עובדי חברת החשמל, שאי אפשר להתעלם מהם, ומצד אחר יזמות פרטית שמשקיעה לטובת המשק. צריך גורם אחד שישמע את כל הצדדים ויקבל החלטה. לא בחרתי בהסתדרות כדי שהיא תקבל החלטות במדינה הזאת; יש לה תפקיד חשוב עד גבול מסוים, והשאלה אם לא עברנו את הגבול. כרגע פשוט לא מצליחים למשול. אפשר מכאן ועד להודעה חדשה לסנוט בחברת החשמל, זה הכי קל בעולם, אבל בסוף צריכה להיות הכרעה, אי אפשר לג’עג’ע. בסוף צריכה להיות רגולציה ברורה”.

שר האנרגיה יובל שטייניץ. "לא התקפלות, מורכבות" צילום: אוראל כהן

על הרפורמה בחברת חשמל מדברים כבר עשרים שנה. עד היום אף אחד לא הצליח לממש אותה.

“זה יקרה, כי הרכבת כבר יצאה מהתחנה, וכי הכלכלה חזקה יותר מכל תיאוריה ומכל מהלך פוליטי. השאלות הן כמה זמן זה ייקח עד שזה יקרה, כמה כסף אנחנו האזרחים נשלם על זה, ואם זו תהיה רפורמה אמיתית. כי אם אין רפורמה אמיתית במשק החשמל, אין בכלל טעם ברפורמה”.

עובדי חברת חשמל אומרים שמפריטים את הייצור כדי לתת כסף לטייקונים ובעלי הון. לא עדיף כבר להשאיר אותו בחברת החשמל?

"את דליה אנרגיות יזמו עובדים שפרשו מחברת החשמל. כשהם הבינו שלא יעמדו לבד בהשקעה הנדרשת, הם הכניסו את משקי הקיבוצים, שהם 'הטייקון’ הגדול ביותר שלנו, וצירפו אליהם עוד גורמי מימון. פתאום הם טייקונים! מרגע שהרווחת את השקל הראשון, אתה כבר טייקון. צריך לזכור שהיה סיכון עצום בכניסה לתחום עם רגולציה לא יציבה, כשבשוק שלט מונופול עם ועד חזק. באי־ודאות הזאת, הם שמו 150 מיליון שקל. בסוף יש פה תחנה שמייצרת, מוכרת, ומקטינה עלויות — בלי שנלקח שקל מאוצר המדינה".

תחנת הכוח של דליה בצפית. "התחרות בין יצרני החשמל הפרטיים עדיין לא משוכללת"

"עובדי חברת חשמל משתמשים בנו כדי לדבר עם הממשלה"

היחסים המורכבים של יצרני החשמל הפרטיים עם חברת החשמל גלשו לא פעם לעימות גלוי, כפי שקרה בסבב העיצומים האחרון של ועד עובדי חברת החשמל כנגד המדינה, אז מחו העובדים על מה שהם הגדירו "רפורמה זוחלת" במשק החשמל. לטענתם, הרפורמה קרמה עור וגידים בשטח, בלי שגובשו תנאים מוסכמים מול עובדי חברת החשמל לגביה. העיצומים שפרצו ביוני כללו בין היתר אי־הנפקת חשבונות, הפסקת הליכי גבייה ושיבוש של ניהול מערכת החשמל.

כחלק מהמאבק ביקשו העובדים למנוע תשלום לספקים ולהפסיק את הטיפול בבקשות שונות של יצרני החשמל הפרטיים, הנוגעות לרשת ההולכה. אנשי דליה אנרגיות בילו את השבועות הללו בניהול מאבק חריף בבית הדין האזורי לעבודה (כדי למנוע את הרחבת השביתה) ובפנייה לממונה על ההגבלים העסקיים. בסופו של דבר התיר בית הדין האזורי לעובדים לקיים את עיקר צעדי השביתה — אלה שכוונו נגד המדינה, כולל אי־טיפול בבקשות שונות של יצרני החשמל הפרטי – אך הורה להם לא לעצור תשלומים לספקים חיצוניים דוגמת דליה.

אתה אופטימי לגבי הרפורמה בחברת חשמל ופתיחת השוק לתחרות מלאה?

"בהגדרה, מי שעוסק בפרויקטים של תשתית צריך להיות טיפוס אופטימי, אחרת אין לו סיכוי. זאת המציאות. אבל ההגדרה של הרפורמה היא שהייצור צריך לצאת לידיים פרטיות, כשהניהול של רשת ההולכה יישאר בחברת החשמל. אני אומר את זה לא רק כבעל אינטרס אלא גם כאזרח.

"חברת חשמל זאת לא רעה חולה. היא חברה ראויה, שליוותה את הקמת המדינה, ושירתה אותה בצורה הטובה ביותר במשך שנים. לא צריך להיות גאון כדי להבין שהיא מונופול שסובל ממחלות קשות.

“לאורך כל הדרך אנחנו מוצאים את עצמנו במצב שבו משתמשים בנו, החותנת, כדי לדבר עם הכלה: משביתים שירותים שמגיעים לנו כדי להביא את הממשלה לנהל משא ומתן עם עובדי חברת החשמל.

"מבחינתי יש כתובת אחת: הממשלה, המשילות. זה לא מענייני כמה פיצויים יקבלו העובדים במסגרת קידום הרפורמה. כן מעניין אותי איך ייבנה משק החשמל, מי יפקח עליו וינהל אותו".

70% מהחשמל שאתם מייצרים נמכרים לחברת חשמל (תמורת כ־70 מיליון שקלים בחודש), והיתר ללקוחות גדולים אחרים. אם כרגע אתם בעיקר "קבלן משנה" של חברת החשמל — איפה הבשורה הגדולה במעבר לייצור החשמל הפרטי?

"ה־30% שנמכרים ללקוחות פרטיים בהתאם לרגולציה, כבר משפיעים על מחירי החשמל, ולא בשוליים. אם דליה, בעומס ביקוש רגיל, מוכרת 720 מגוואט בשנה בממוצע לחברת חשמל, זה מוזיל את עלות החשמל ב־250 מיליון שקל. אם אני מוכר ללקוחות פרטיים בהנחה של 8%-6% בהשוואה לחברת החשמל, זה לא בשוליים. רשות החשמל נימקה את אחת מהורדות המחירים האחרונות גם בפעילות דליה אנרגיות".

אהוד אולמרט. "גם הוא בן אדם, וככל שהוא ירצה את קרבתי, אני אהיה שם" באדיבות: Ynet.co.il

"אין תמ"א לתחנות כוח. זה לא אחראי"

“מעבר לטעות שבהשארת חברת חשמל פעילה במקטע הייצור, יש נקודות נוספות שבהן הרפורמה במשק החשמל לא תפורה עד הסוף והמדינה צריכה לערוך התאמות, על מנת לאפשר ליזמים פרטיים לפעול ביעילות בשוק” אומר מאיר. “במצב הנוכחי, ליזם שרוצה להקים תחנת כוח בישראל נדרשות עשר שנים לעשות זאת, כאשר רק שלוש מתוכן נדרשות להקמה בפועל של התחנה. שאר שבע השנים נדרשות מסיבות מגוונות: רגולציה שלא תפורה עד הסוף, שביתות של חברת החשמל, עתירות לבג”צ של התושבים שמתנגדים להקמת התחנות.

“אנחנו מסתכלים על השוק, ורואים שבעשר השנים הקרובות הביקוש עתיד לעלות ב־3% בכל שנה – כלומר, תיאורטית, צריך כל שנה טורבינה חדשה, כשהטורבינות של חברת חשמל מתיישנות, וצריך להמשיך לבנות טורבינות חשמל שפועלות על גז.

“צריך להבין שכל החלטה שמתקבלת היום בממשלה לגבי הקמה או אי־הקמה של תחנת כוח תיראה בשטח רק בעוד עשר שנים — אבל אחרי חמש או עשר שנים, כשמתברר שיש טעות וצריך לשלם עליה, קשה לשנות את נתיב הספינה. עכשיו, למשל, כשהביקוש לחשמל עולה, המדינה רוצה הרחבה של תחנות הכוח. הבעיה היא שכיום לא קיימות תוכניות להקצאת קרקעות לתחנות כוח. אם נחכה עד שהמדינה תגמור לתכנן, בזמן שהיקף הייצור רק הולך עולה — נגיע למחסור בחשמל, ומחיר הטעות יהיה עצום.

“כיום אין תמ”א לבניית תחנות כוח, מאחר שעד לאחרונה חברת החשמל היתה מונופול בתחום, והקרקעות שלה ענו על הצורך. מרגע שהתחום נפתח לתחרות, יש צורך בתמ”א כזו. התנהלות אחראית של הממשלה תהיה התגייסות שלה לקידום תמ”א 41, המסדירה את הבנייה של תחנות הכוח, ובמקביל מתן אפשרות לסקטור הפרטי לאתר קרקעות מתאימות”.

“תשתית לצורך ציבורי זה חלום רטוב”

מאיר (66) נולד בפרדס חנה. כשהיה ילד נדדה משפחתו בעקבות עבודתו של האב, שוטר שהתקדם לדרגת ניצב משנה. הם עברו לפתח תקווה, ממנה לעכו, ומשם, ב־1967, לאתיופיה – שאליה נשלח האב כדי להדריך את אנשיו של היילה סלאסי מטעם משטרת ישראל. בגיל 15 החליט מאיר לשוב לבדו לישראל, ובמשך שנתיים התגורר אצל קרובי משפחה. ב־1970, במהלך הכנה לקורס קצינים במסגרת פלוגת הנגמ”שים הראשונה של צה”ל (ה”זלדות”), הוא נפצע בבטן וביד מאש כוחות צה”ל ליד חאן יונס; “חשך עליי עולמי”, הוא אומר. אחרי השיקום הוא התעקש להישאר בצבא, התקדם בחיל החינוך, משם עבר לחיל השריון, והשתחרר בדרגת אלוף משנה.

עם תום הקריירה הצבאית שלו, ב־1994, התמנה לתפקיד המשנה למנכ”ל עיריית ירושלים, שבמסגרתו היה אחראי לתשתיות עירוניות. ראש העירייה אז היה אהוד אולמרט, וכשזה הוחלף על ידי אורי לופוליאנסקי ב־2003, מאיר התקדם לתפקיד מנכ”ל העירייה. במרוצת שנותיו בתפקיד הוא טיפל בהקמת הרכבת הקלה, פרויקט שהחל להתגבש ב־1994 וביצועו החל בשנת 2000 (הוא הושלם ב־2011). ב־2007 עזב את עיריית ירושלים לטובת ניהול דליה אנרגיות.

“לעבוד כדי לקדם צורך ציבורי, שיש בו תועלת למדינה, ויש חזון – זה חלום רטוב. הרגשתי כך בהקמה יש מאין של הסעת המונים. אותו דבר אני מרגיש בדליה”, הוא אומר. “הבנתי שאין פרויקט תשתית שעושים באקווריום. חוץ מהממשלה והרגולציה, גם הציבור הוא שותף — לא מכשול. בירושלים פתחנו 14 ק”מ דרך מרכז העיר. מי שנפגע בשלב ההקמה עושה הרבה רעש, בעוד שהרוב הדומם, שהוא הנהנה המרכזי מהפרויקטים הללו, לא אומר מילה. בתקופה הזאת למדתי להוביל שינוי במערכת מורכבת.

“הקושי מול הציבור מתעורר גם כיום, כשאנחנו רוצים להרחיב את תחנת הכוח בצפית בשטח המועצה האזורית יואב. ראש המועצה אומרת: ‘בניתם פה? עכשיו לכו לבנות במקום אחר’. כמי שמייצגת את התושבים, היא מתנגדת לתוכנית שלנו. אף אחד לא רוצה פרויקט תשתית ליד הבית שלו; כולם רוצים לגור באחו. אבל אני מזכיר לה שכך אמרו גם ביישובים לאורך התוואי של כביש 6. אני עומד בכל התקנים הנדרשים. זכותם לקחת אותי לבג”צ ולהתנגד. אנחנו ממשיכים לעבוד שכם אל שכם עם המועצה הציבורית, ואי אפשר להכחיש שהמסים שאנחנו משלמים תורמים חלק מרכזי לאיזון הכלכלי של המועצה”.

הטיפול בתשתיות הרכבת הקלה אינו הסיפור היחיד שמלווה את מאיר מאז היותו מנכ”ל עיריית ירושלים. הוא נחקר בחשד לסיוע לאהוד אולמרט בפרשת הבית ברחוב כרמיה (זירוז אישורי בנייה תמורת רכישת דירת גן במחיר נמוך עבור אולמרט). מאיר לא הועמד לדין בפרשה זו, אך אורי שטרית, מהנדס העיר באותה עת, הורשע וישב בכלא. “כולנו בני אדם, גם אולמרט”, אומר מאיר היום. “ככל שהוא ירצה את קרבתי, אני אהיה שם. כך גם לגבי אורי שטרית, שאיתו אני בקשר הדוק. מבחינתי הם נשארו חברים".

גם אתה נחקרת בפרשה. טענת אז שפעלת במסגרת החוק. בסופו של דבר התיק נסגר.

“ככל שאני מכיר את עצמי ויודע מה אומרים עליי – אליי לא מתקרבים עם נושאים אסורים. השאלה היא מה אתה משדר, ואני אומר את זה בלי לשפוט אף אחד. זה מלמד שכולנו פגיעים ולא לעולם חוסן. תמיד קח בחשבון שמי שנותן את הדין וחשבון זה אתה ולא אף אחד אחר, וכשפועלים למען מישהו חייבים לזכור את זה. יש כללי משחק שאותם לא שוברים”.

אחרי מבצע צוק איתן, בנובמבר 2014, מאיר עבר להתגורר בקיבוץ נחל עוז למשך יותר משנה. “איך שנגמרה המלחמה בעזה דפקתי בדלת של מזכירות הקיבוץ ואמרתי, ‘אני רוצה לגור פה’. סייעתי להם בהקמת מכינה לצה”ל ביישוב, השתדלתי גם לגייס כספים, וחייתי איתם יותר משנה, תוך כדי העבודה בדליה. זה חבל ארץ מדהים, וצריך להחזיר אליו אנשים צעירים ומשפחות”.

מה החזון שלך לגבי משק האנרגיה?

“תחרות על אספקת חשמל ישירות לבתים פרטיים. כמו שכיום אפשר להחליט אם לראות טלוויזיה דרך יס או הוט, או להחליף ספק סלולר תוך שמירה על המספר — כך יהיה גם בחשמל.

“נכון לעכשיו הרגולציה מאפשרת לי למכור רק לתעשייה ולעסקים, אבל אני כבר מוזיל את החשמל בשבילך, כי כשאני חוסך למדינה היא יכולה להוריד תעריף, ואז בהגדרה את יכולה לשלם פחות על חשמל. נוסף על כך, אם אני מוכר חשמל לקניון — את יכולה לשכור חנות במחיר נמוך יותר, והלקוחות שלך ייהנו ממחירים נמוכים יותר.

“בעתיד תוכלי להחליף ספק או לספק חשמל לעצמך, ולהיות מחוברת לרשת ההולכה רק כגיבוי. אבל זה העתיד. אני עוסק בעכשיו”.

"צריך לחבר עוד צינורות למאגרי הגז"

היוזמה להקים את דליה אנרגיות נולדה ב־2005 והושלמה ב־2015 באתר צפית. התחנה עצמה הוקמה במשך שלוש שנים בידי ענקית התשתיות אלסטום, שנרכשה בהמשך על ידי ג’נרל אלקטריק. המניע להקמת התחנה הוא חוק משק החשמל, שעבר ב־1996, ומטרתו לעודד תחרות במשק החשמל. דליה אנרגיות הוקמה בהשקעה של 4 מיליארד שקל, והחלה לספק חשמל ביוני 2015. לצדה פועלות תחנות פרטיות מתחרות, בין היתר דוראד ו־OPC שבשליטת עידן עופר.

בעלי המניות בדליה אנרגיות כוח הם משקי הקיבוצים (47%), חירם־אפסילון (25.7%), E.S אינט אנרג’י (6.7%) וקבוצת משקיעים שרכשה בשנה שעברה אחזקות של קרן תשתיות ישראל בדליה אנרגיות (20%), בתוכה היזם היהודי־מקסיקני דניאל חודיסמן ואיש העסקים צבי ברק. לאחרונה דווח כי יבואן טויוטה, ג’ורג’ חורש, עתיד לרכוש 10% מהמניות בהשקעה של כ־200 מיליון שקל (המשקפת לחברה שווי של כ־2.2 מיליארד שקלים); ואילו משקי הקיבוצים עתידים למכור חלק ממניותיהם בתחנה.

יש תחרות מול התחנות הפרטיות האחרות, כולל דוראד שנמצאת עכשיו בקשיים?

"התחרות עוד לא משוכללת. אנחנו מאוגדים בפורום היצרנים הפרטיים, ופועלים רק על פי מה שמאפשרת הרגולציה ולא בינינו לבין עצמנו, כשלכל אחד יש הערך המוסף שלו”.

אלסטום (שכיום בבעלות ג'נרל אלקטריק) מכרה לכם ציוד מקולקל? היו לכם שתי תקלות בייצור בתוך פרק זמן קצר.

"זאת היתה דרמה שנהפכה לאתגר. היתה תקלה שגרמה לשבר בלהבי הטורבינות. כשזה נחת עלינו, לקח לנו זמן להתאפס. ג'נרל אלקטריק זה עסק ענקי, חששנו שכולם יפסידו, אבל בסוף כולם הרוויחו. מעז יצא מתוק כי ג'נרל נתנה גיבוי מלא, ודליה זכתה לטורבינות עם מכלולים חדשים. הם גם כיסו את ההפסדים שנגרמו לנו בגלל מהתקלה".

אתה שותף לטענה כאילו החוזה שעליו חתמה חברת החשמל מול מאגר תמר על מחיר הגז, העמיד את הצרכן הישראלי בנקודת פתיחה גרועה?

"אני לא רוצה להיכנס לתעריף, אבל בזכות הגז המחירים יירדו בהדרגה. לכן, ככל שיפתחו את משק הגז כך ייטב לכל הפועלים בתחום".

מאגר הגז תמר. "המחיר בחוזים עם לווייתן, כריש ותנין תחרותי יותר" צילום: יח"צ

דליה קונה כיום גז מתמר. יש תחרות אמיתית על מחיר הגז הטבעי?

“דליה חתומה על הסכמים לא רק עם תמר, אלא גם עם לווייתן ועם אנרג'יאן (שמחזיקה בכריש ותנין — דב"נ). המחיר בחוזים שנחתמו עם לווייתן (העתיד לספק גז מ־2020) וכריש ותנין תחרותי יותר, אחרת לא הייתי חותם. כשיש יותר ממאגר אחד הם מתחרים ביניהם, ואני מרוויח. וכשהחוזה שלי עם כריש ותנין ייכנס לתוקף, המחיר יירד עוד יותר.

“העובדה שתמר היתה ספק יחיד בשלבים מסוימים היא לא בגלל הבעלים של תמר, אלא זו היתה המציאות. נורא נחמד לבוא ולסנוט ביזם פרטי שסיכן את כספו, והבעלים של תמר סיכנו את כספם כי במשך שנים המדינה קדחה ולא מצאה כלום. בדיוק כמו שאנחנו, ברגע שהתחלנו לספק חשמל, נהפכנו לטייקונים. בסופו של דבר השוק נפתח, לא מעט בעזרת הממשלה. עכשיו מתחילה להתפתח תחרות בתחום הגז".

איך התמודדתם עם התקלה באספקת הגז לקראת סוף ספטמבר, שהשביתה את אספקת הגז לישראל?

“הרגולציה קבעה שאני חייב להחזיק עוד טורבינה שיכולה לעבוד גם עם סולר וגם עם גז, בדיוק למקרה של תקלה כזאת. חברת חשמל והיזמים הפרטיים מזהירים כל הזמן מבעיות שיתעוררו משום שאנחנו תלויים בצינור אחד. אף רשות מקומית לא רוצה את הצינור אצלה, והאזרחים מתנגדים להבאתו אל החוף בנקודות כאלו ואחרות, אבל התקלה הזו הדגימה למה זו סכנה לאומית, ולמה ככל שימהרו לחבר צינורות נוספים — כן ייטב. אני מכבד את דעת האזרחים, אבל בשביל החלטות מהסוג הזה יש ממשלה”.

מחברת חשמל נמסר בתגובה:

לגבי סקר ההיתכנות: "רשת ההולכה נבנתה לפני עשרות שנים, על פי צרכים אחרים של המשק. כיום התנאים שונים, יש יצרנים פרטיים, וחברת החשמל נדרשת להתאים את הרשת לצרכים ולטכנולוגיה החדשים, החיבור נעשה בהתאם להנחיות רשות החשמל, הרגולטור שלנו. כל סקר היתכנות שאנו עושים נבדק על ידי גורמי הרגולציה. הטענות על ניצול מעמדנו חסרות יסוד וקשר למציאות. שינוי מבנה רשת ההולכה לוקח זמן, התהליך ארוך טווח ואנחנו משתפים איתו פעולה במגבלות שמוטלות עלינו. חברת חשמל בעד תחרות ומקדמת בברכה את הכניסה לעידן הייצור הפרטי. אם רוצים לטפל בנושא המבני: לשינוי מבני קוראים רפורמה, ובסופה לא תהיה אותה מראית עין של ניגוד עניינים".

לגבי הטענה לפייק־רפורמה: "מאוד לא מפתיע שאיתן מאיר, והיצרנים הפרטיים כגורם עסקי, לא מרוצים מכך שיהיה ייצור שיישאר בידי חברת החשמל. אבל בסופו של דבר יש מו”מ שבמסגרתו מתוכננים מהלכים דרמטיים של הוצאת נתחי יצור לידיים פרטיות, כולל מכירת תחנות כוח. אנחנו מקוים שהמו”מ יבשיל למתווה של הסכם והרפורמה. ברור לכולם שבסופו של התהליך, סביב 50% ואולי יותר מהייצור יהיו פרטיים. חברת חשמל תמכור תחנות ותיכנס לעידן תחרותי, כשהמטרה הסופית היא רפורמה מוסדרת של משק החשמל. משק החשמל בישראל לא יותווה לפי פנטזיות ושאיפות של כל מיני גורמים עסקיים, אלא לפי צורכי המדינה, ואותם תקבע הממשלה".