חקירת בזק: על תקשורת, שוחד וחברים

1. סיקור חיובי לעומת השתלטות עוינת

האם סיקור חיובי יכול להיות מתת פלילי? הרי מותר לעורך ולעיתונאים להגיע למסקנה שנתניהו הוא ראש ממשלה מצוין, שעמדותיו ראויות לשבח, שמשפחתו היא מופת לכל המצופה ממעמדה. שוק הדעות החופשי רחב מספיק להכיל גם דעות ופרשנויות כאלה, להבליט את החיובי, ולפרסם את התמונות המפרגנות.

"ובכל זאת", אומר מומחה למשפט פלילי, "סיקור חיובי יכול להתפרש כמתת פלילי, למרות שאינני מכיר תקדים לכך בעולם. זאת אם יוכח שהסיקור הזה הוא תוצאה של השפעה חיצונית. שמישהו השתלט על שיקול הדעת העצמאי של העיתון והכתיב לו את הקו המערכתי".

2. התקשורת - נכס פרטי או ציבורי?

עד כה נדמה שהיחיד שפעל כך הוא "ישראל היום" בתקופת עמוס רגב כעורך. בעתירת חופש המידע שהגיש רביב דרוקר והתבררה בבית המשפט העליון, נחשף שנתניהו דיבר עם רגב בשעות שסמוכות לסגירת העיתון ובסמוך לאירועים מרכזיים שהכותרת למחרת נוגעת למעורבותו. אז בהחלט יש מצב שהשיחות היו פרטיות לגמרי, הם הרי חברים קרובים נטען בהתנגדויות נתניהו לעתירה.

אצל נתניהו תמיד מגיעים לחברות הקרובה הזו. רגב, אדלסון, מילצ'ן. אז ייתכן שהשיחות האלה סמוך לסגירת העיתון נגעו לענייני משפחה או ספרות. ייתכן, אבל רק טמבל יקנה את האפשרות הזו שלא נחקרה אף פעם. ניתן לצבוע אותה גם כשיחה לגיטימית עם מקור, אבל גם כחלק מתמונה גדולה יותר שמצביעה על "ישראל היום" כמתנה של אדלסון לנתניהו. מתנה שהוא גם ביקש לסחור בה וגם פיזר את הכנסת כדי להגן עליה.

ראש הממשלה בנימין נתניהו. יש אפשרות שההמלצות ינחתו שוב על ראשו צילום: אי פי איי

סיקור חיובי שווה למסוקר (הפוליטי, הכלכלי, האמנותי) הרבה כסף. אבל, עד כמה ניתן להתערב רגולטורית, או במסגרת תיק פלילי, באופי ותכני סיקור? במשפט הישראלי יש תפיסות שונות לגבי חופש הפעולה של כלי תקשורת. יש גישה שפותחה בבית הדין הארצי לעבודה הרואה בו נכס קנייני של מו"ל שרשאי לעשות בו כרצונו.

פרופ' יצחק זמיר, לשעבר שופט בית המשפט העליון, יועץ משפטי לממשלה ונשיא מועצת העיתונות, התנגד להתערבות חיצונית בעצמאות העיתונות ודגל במנגנוני ביקורת פנימית כמו אומבודסמן וחיזוק מועצת העיתונות. ויש גם את גישת אהרן ברק, שטרם אומצה בפסיקה, שרואה בתקשורת גוף דו־מהותי - נכס פרטי שכפוף גם לחובות המשפט הציבורי כהגינות, אובייקטיביות, נאמנות לאמת.

סיקור חיובי שניתן במסגרת עסקה להקלה רגולטורית בוודאי שאינו עונה לסיווג הזה. בוודאי שלא שיעבוד שיקול הדעת המערכתי והעיתונאי לאינטרסים פוליטיים שמונחתים באופן שוטף וישיר מהפוליטיקאי עצמו או שליחיו.

יצחק זמיר ואהרן ברק. דעות שונות על יחסי התקשורת והמשפט צילום: נמרוד גליקמן

3. רשות ני"ע התחילה, המשטרה תסיים

בדומה למתווה זה, הונחה בתיק בזק הנוכחי תשתית ראייתית לכאורה לעסקת שוחד - 'קח' הנחות רגולטוריות ששוות מאות מיליונים, 'תן' סיקור חיובי. ה'קח' מעוגן בפעולות משרד התקשורת לקידום האינטרסים של בזק שבגללן המליצה הרשות לני"ע להעיד לדין את מנכ"ל משרד התקשורת שלמה פילבר. הרשות עצרה את החקירה אצל פילבר מסיבות שטרם הובררו, והמשטרה המשיכה משם את הטיפוס במעלה ההיררכיה. אם בתיק 2000 יש הקלטות שמעידות על משא ומתן שלא הבשיל, בתיק הנוכחי נדמה שנאספו עדויות חזקות, אולי גם עד מדינה, שמאשרות את שני צדי משוואת ה'קח־תן'.

שלשום הגיעו שתי הרשויות לאולם המעצרים של השופטת רונית פוזננסקי כץ. משעשע היה לראות את נציג רשות ני"ע עו"ד ערן שחם שביט קופץ לכל אורך הדיון ומתקן את השופטת כשדיברה על פעולות המשטרה. "המשטרה ורשות ני"ע", תיקן עו"ד ערן שחם שביט שוב ושוב, "או הרשויות החוקרות".

4. הסדין האדום

הדיון שלשום נשלט תחת איסור פרסום כה גורף שאפילו מהסניגורים נמנעו הפרטים החיוניים כדי להתמודד עם שלילת החירות של לקוחותיהם. לאיסור פרסום שני טעמים עיקריים: חשש לשיבוש, וחשש שייפגע שמם הטוב של עצורים, כשהראיות נגדם עדיין חלשות ויש מצב שהתיק נגדם ייסגר. התנאי הזה לא מתקיים לנוכח הראיות שהצדיקו את הארכת המעצר הנדיבה. נותרה טענת השיבוש שלא ניתן להעריך בשלב זה את אמינותה, אבל ניתן לפקפק בה לנוכח העובדה שמדובר בחקירה שמתגלגלת כבר חודשים רבים.

היחיד שנלחם באמת, עם ידיים ועיניים קשורות, על חירות הלקוח/ה שלו היה עו"ד נתי שמחוני. בדרך כלל זהו אופי הדיון במה שמכונה 'מעצר ימים', במיוחד בדיון הראשון שמזכיר קצת את מעצרי חשודים פלשתינים בטרור בהם רק התובע והשופט רואים את החומר.התביעה ביקשה שמונה ימי מעצר. השופטת הורידה לחמישה, עד יום חמשי, לחמשת החשודים המרכזיים. בהינתן העובדה שאחר כך מגיעים לששי-שבת, יוצא שבית המשפט הוריד למדינה יום וחצי בלבד ימי המעצר שביקשה מלכתחילה.

אתמול כיכבו תמונות העצורים העלומים בכותרות העיתונים, עם טשטוש שלא מותיר ספק לגבי זהותם. מי שמכיר אותם, יודע בדיוק במי מדובר. מבנה הגוף המגודל, אותה תסרוקת שהלכה עמה לאורך כל הדרך.

בואו נודה, מדובר בהפרה אלגנטית של צו איסור הפרסום, ועם זאת, מותר לחשוד שהאיסור הזה הוצא רק בכדי להעצים את הסיפור. זהו אחד התרגילים הישנים בספר. לתקשורת יש תכונה פבלובית ‑ זרוק לה עצם בדמות איסור פרסום והיא תשתולל על הסיפור. וזה, כך נראה, בדיוק מה שהמשטרה והרשות חפצות בו. אם חוק ההמלצות החדש ימנע את הפסטיבל בסוף הדרך, אז נקיים אותו עכשיו, בתחילתו.

5. האם חוק ההמלצות ישמור על נתניהו

נתניהו בנה את חוק ההמלצות החדש ככיפת ברזל נגד שיגור המלצות המשטרה. לאחר שלא הצליח למנוע את הנפילות, תרתי משמע, בתיקי 1000 ו־2000, תיבחן הכיפה בשיגור הצפוי בפרשה החדשה. אילו החקירה הייתה נותרת בגדר אמותיה של הרשות לניירות ערך, ניתן היה לעקוף את החוק שמדבר רק על המלצות המשטרה, ולא רשויות אחרות. אבל, מכיוון שרשות ניירות ערך לא השכילה למצות את החקירה לכיוון החדש והמשטרה נכנסה לתמונה, אז החוק החדש חל.

אבל, יש בכל זאת אפשרות שההמלצות ינחתו שוב על ראשו של נתניהו. החוק החדש קובע שהוראותיו "לא יחולו על חקירה שנפתחה לפני תחילתו של חוק זה".

האם החקירה הנוכחית היא המשך ושדרוג של תיק 4000 שכבר נחקר וכבר הוגשו בו המלצות לכתב אישום? במקרה כזה כיפת הברזל לא תיירט את ההמלצות. לעומת זאת, אם מדובר בחקירה חדשה בגלל ההחמרה ברמת החשדות והופעתם של נחקרים וחשודים חדשים, אז יחול החוק החדש שאגב מותיר ליועץ המשפטי לממשלה שיקול דעת לפרסם את מסקנות המשטרה. בכל מקרה השאלה כרגע פתוחה לכל פרשנות.