דעה
צריך לטהר את משרד התקשורת
איוב קרא צריך להתפטר, ואת מחליפו אסור שנתניהו ימנה. מקרה פילבר הוכיח שמשרד התקשורת אינו יכול להתנהל תחת מנכ”ל בובה. קל וחומר שהוא אינו יכול להתנהל תחת שר בובה ‑ שיחרוץ גורלות של טייקונים בצלו של מיטיבו הפוליטי
אז שלמה פילבר הלך. וכדי להציל את עורו הוא מוכן כעת להודות במה שהיה ברור לכל מרגע מינויו: הוא היה בסך הכל מנכ"ל בובה. פילבר זכה בתפקיד אף שנעדר את הכישורים המתאימים, בזכות נאמנות רבת־שנים לבנימין נתניהו, שר התקשורת שמינה אותו. זה היה הפרמטר היחיד. לכן, מרגע שמונה, כל תכליתו היתה לשמש ידו הארוכה של נתניהו. הוא היה האיש שקימבן בעבור ראש הממשלה והוציא לפועל את יחסי התן־וקח עם שאול אלוביץ' ובזק.
- הארכות המעצר בתיק 4000 הן פשוט בושה
- המשטרה תנסה לגבות עדות מנתניהו לפני המראתו לארה"ב
- עסקים כרגיל, דיל או נבצרות: האופציות שעומדות בפני נתניהו
אחרי לכתו של פילבר, מי שנשאר במשרד התקשורת הוא השר איוב קרא. גם הוא, כמו פילבר, נעדר כישורים יוצאי דופן לתפקיד, למעט הכישור האחד שאין בלתו: נאמנות בלתי ניתנת לערעור לבני הזוג נתניהו. הנאמנות הזו אינה אגבית, היא סימן ההיכר של קרא. דגל שהוא מנופף בו בגאווה בכל הזדמנות. היא כה נוכחת במחוות שלו, בהתבטאויות פומביות, וכמובן בפוסטים בפייסבוק ובציוצים בטוויטר, עד כדי כך שקריאה רצופה שלהם תיאלץ את הקורא לרוץ למקלחת.
השר קרא. כמו בובת גרב צילום: עמית שעל
זכותו של קרא לתחזק מפגן חנופה לנתניהו, גם אם הוא גורר תחושת אי־נוחות מהסוג שיצר מפגן העידוד של הצפון־קוריאניות באולימפיאדת החורף. קרא אינו אחראי על תחזוקת ההוד הבית"רי במפלגתו, ואינו אמון על הקלאסה של תנועת חירות. גם מותר לו להתפאר ככל שיחפוץ ברובוט דמיוני שיחסל את חסן נסראללה, או לומר במהלך ביקור בוותיקן שרעידת האדמה באיטליה קרתה בגלל שאונסק"ו לא הכיר בזיקת היהודים לכותל המערבי. פרצי הזיה כאלה אולי גורמים לשומע לנוע באי נוחות, אבל הנזק שהם גורמים מוגבל, וממילא העובדה שאיש אינו לוקח אותו ברצינות היתה מלכתחילה הסיבה למינויו.
בובת גרב אסירת תודהשל ראש ממשלה חשוד
הבעיה טמונה בכך שקרא הוא עדיין שר התקשורת. לנתניהו, שאיבד את פילבר, נשאר קרא ‑ עושה דברו הנאמן, בובת גרב שהוא יכול להשחיל אליה את היד, להניע את שפתיה ולהפעילה כרצונו. נכון, אין ראיות לכך שקרא עושה מעשים לא חוקיים. אבל צריך לחשוש מכך שהשר אסיר התודה פשוט עושה את מה שנתניהו אומר לו. צריך לחשוש מכך ששיקול הדעת שלו ועצמאותו, אם בכלל קיימים, מוגבלים למינימום. צריך לחשוש מכך שמאז מינויו לתפקיד באמצעות שיחת טלפון מפתיעה לנורבגיה, קרא למעשה אחראי על שימורו של נתניהו בתפקיד שר התקשורת בפועל. ושר התקשורת בפועל מסובך היום עד מעל לראשו בחשדות פליליים, שכולם נוגעים לתחום התקשורת.
ראוי להזכיר: נתניהו נאלץ להרחיק את עצמו מהמשרד שכל כך היה חשוב לו, רק בלחץ בג"ץ שהוגש. הוא נאחז במשרד גם אחרי שהיועץ המשפטי לממשלה אסר עליו לעסוק בענייני אלוביץ' ובזק. הוא החתים את כל ראשי מפלגות הקואליציה על סעיף שמבטל את שיקול דעתם ומחייב אותם להצביע יחד איתו על כל רפורמה בתחום. וכעת החשד החמור הוא שכל זה נעשה לא למען טובת הציבור, אלא כדי לצ'פר את בעלי בזק במאות מיליוני שקלים, ולזכות בתמורה בסיקור אוהד באתר וואלה.
על כל זה נוסף ניסיון החיסול של תאגיד השידור, שבג"ץ בעניינו עדיין תלוי ועומד; והמלצות המשטרה להעמיד את נתניהו וארנון מילצ'ן לדין על מתן וקבלת שוחד, שהיה קשור, בין היתר, בניסיון לקדם את עסקי התקשורת של מילצ'ן; והמלצות המשטרה להעמיד לדין את נתניהו על בקשת שוחד ואת ארנון מוזס על הצעת שוחד, בקשר להטיית הסיקור של “ידיעות אחרונות”. כשכל אלה מרחפים מלמעלה, מוטל צל כבד על כל החלטה שמקבל השר שמונה על ידי נתניהו לעמוד בראש המשרד.
לאיזה טייקון נועדו סעיפי הרפורמה שעברה במחטף?
רק בשבוע שעבר העביר קרא את החוק לאסדרת הערוצים הייעודיים, שהוא למעשה רפורמה מקיפה אשר משנה באופן דרמטי את שוק התקשורת המקומי. בין היתר, החוק מוציא את הערוצים הייעודיים מפיקוח מועצת הכבלים והלוויין ומכפיף אותם לרשות השנייה, מאפשר להם לשדר חדשות ומתיר להם שידור פרסומות. במקביל, החוק החדש מאפשר לערוצים המסחריים הקיימים לשלב תוכן שיווקי עם מעט מאוד מגבלות. ואולי השינוי הדרמטי ביותר שמביא החוק, בניגוד לעמדת משרד האוצר והמשפטים: הוא מבטל את החובה לבעלות ישראלית בערוצים, ולמעשה מאפשר מעתה למשקיעים זרים להשתלט על ערוצי השידור. החוק, אגב, מתבסס בין היתר על דו"ח ועדת פילבר - המנכ"ל המושמץ שהפך לעד מדינה, ומודה כיום שמעל באמון הציבור מיומו הראשון בתפקיד.
אחרי אישור החוק אמר השר קרא שמדובר ב"יום חג לשוק התקשורת". יכול להיות שכך יתברר, גם אם קשה להשתחרר מהתחושה שמה שהתחיל בניסיון לגיטימי להציל את ערוץ 20 הפך לרפורמה מפלצתית שעברה כמעט במחטף וללא בחינה מעמיקה של ההשלכות ארוכות הטווח. אין לדעת בשלב זה מי הטייקון שבעבורו נתפרו סעיפים ברפורמה, ולמי מהפוליטיקאים זה יועיל. כבר למדנו שהאינטרסים הללו צפים רק בדיעבד, וצובעים בצבעים אחרים מהלכים שכאשר הוחלט עליהם נחזו כלגיטימיים. מה שבטוח הוא שהרפורמה הזאת עברה תחת עינו הפקוחה של נתניהו, בתמיכתו השקטה, על ידי האיש שעושה את דברו במשרד שממנו הוא עצמו הורחק. זו התנהלות ששמה ללעג את שרידי המינהל התקין, כאילו לא היה פילבר ולא היו חקירות ולא היו המלצות.
משרד התקשורת חשוב מכדי שיופקר שוב. ההחלטות שמתקבלות בו משפיעות על כיסם של האזרחים, על מידת הקדמה הדיגיטלית שממנה ייהנו ועל חופש הביטוי והמידע שהם צורכים. אסור להשאיר אותו שוב בידיו של מישהו שכל אלה לא מעניינים אותו. לכן בשלב ראשון, כדי לשקם את הריסות פילבר, דרוש מנכ"ל מקצועי שיזכה למינוי של קבע וחופש פעולה מלא. בשלב הבא איוב קרא צריך להתפטר מהמשרד, ובכך לשחרר אותו מהצל הכבד של מיטיבו הפוליטי. את מחליפו בתפקיד כבר אסור שנתניהו ימנה.
