בין שאול אלוביץ' לאלישע חייבטוב

אף אחד לא משלם

מחדלים שהם טעויות בתום לב או שיש מאחוריהם מניע זר ופסול

גם זכוכית המגדלת המשוכללת בעולם לא היתה מזהה כל דמיון בין אלישע חייבטוב שהורשע ברצח בסנוקר בשדרות לבין שאול אלוביץ', הטייקון בדימוס ששלט עד לאחרונה בבזק. והנה, השניים נפגשו בבית המשפט העליון, חוגגים את קבלת טענותיהם להתנכלות מצד המשטרה והפרקליטות. השופט יצחק עמית קבע שהמשטרה חילטה שלא כדין וללא צו את רכושו של אלוביץ'. השופט אורי שהם קבע שהמערכת, כולל בית המשפט המחוזי, "חילטה" שלא כדין את חירותו של חייבטוב.

בשבוע שעבר קיבלנו עוד תזכורת מהדהדת לליקוי מאורות במסדרונות אכיפת החוק. שופט בית המשפט המחוזי בבאר שבע יואל עדן, בהמשך ישיר לזיכוים של אלון חסן ומנכ"ל נמל אשדוד שוקי סגיס, מלקה שוב ובחריפות את הפרקליטות. "לא היה כל יסוד לאשמה", כתב עדן, "תובע סביר לא צריך היה להגיש את כתב האישום, אשר כפי שנקבע בהכרעת הדין, כלל עובדות אשר לא הובאו לגביהן ראיות, כלל טיעונים נעדרי עיגון ראייתי, ולא היו כל פסול או סטייה מן השורה בהתנהלות המבקש".

אלישע חייבטוב צילום: תלם יהב

סגיס קיבל את מקסימום הפיצוי שמאפשר החוק והפרקליטות קיבלה את מקסימום החומרה שביקורת שיפוטית יכולה להכיל. השופט דילג על הנימוס המקובל במצבים כאלה, נמנע מאנדרסטייטמנט, והפיק מתחת לפטישו טקסט שאמור לגרום למישהו להתפטר. כתב האישום אושר בידי הגורמים הבכירים ביותר בפרקליטות המדינה, אבל אל חשש, המסורת לגבי ביקורת אצל גופי האכיפה היא שוויונית - אף אחד לא משלם מחיר.

ולפני הדוגמאות, חשוב לשנן שוב ושוב את הקלישאה הנכונה כדרכן של קלישאות. המשטרה והפרקליטות הן מהמוסדות החיוניים ביותר לקיומן של חברה ודמוקרטיה, וצריך לשמור על עצמאותן ועוצמתן מכל משמר. למוטט אותן, זה להפיל את הגג מעל לראש של כולנו. ומצד שני, עצמאות ועוצמה ללא ביקורת יכולות להפוך את הגג הזה על הראש של כולנו.

ומכאן לוויכוח הנצחי - האם מחדלי המשטרה והפרקליטות הם טעויות בתום לב או שיש מאחוריהם מניע זר ופסול, כמו תפירת תיק או שהמלתעות ננעלו דווקא סביב חשוד מסוים בגלל הטיה קוגניטיבית או לחץ תקשורתי.

בכל שלושת המקרים האחרונים שנמנו, ורבים אחרים, נדמה שיש לנו "אשה בורחת מבשורה". כך הוחלט שלא לחקור זיקות מושחתות אפשריות של רות דוד מול עו"ד רונאל פישר בעת כהונתה כפרקליטת מחוז תל אביב. שיטה נוספת היא קידום המעורבים במחדלים. שוטרים ופרקליטות שהובילו את העלמת האזנות הסתר וחומרי חקירה חיוניים בתיקי חיים רמון והדסק הרוסי בבנק הפועלים קודמו חרף ביקורת נוקבת של מבקר המדינה, שופטים בודקים ובתי המשפט. וכך כעת, למיטב ידיעתי, איש מהשוטרים ש"העלימו" את חייבטוב בלי לאפשר לו זכות היוועצות, הסתירו את מעצרו מבתי המשפט וכנראה נכחו בעת סימומו בהרואין לא שילמו כל מחיר.

שאול אלוביץ' צילום: אוהד צויגנברג

השופט שמתח את התפיסה הסנגוריאלית המזכה למחוזות חדשים

חיים כהן, מגדולי שופטי ישראל, כתב פעם על "פשעי השוטרים" בפסק הדין בפרשת אבו־מדיג'ם: "אודה כי למקרא ולמשמע הערעור הנוכחי התחלתי לראשונה לפקפק במקצת, שמא הגיע הזמן, והמלחמה בפשעי הפושעים צריכה להידחות מפני המלחמה בפשעי שוטרים. שאלתי את עצמי אם על ידי השימוש השיפוטי אשר אנו השופטים עושים בראיות - ולו גם כשרות מבחינת דיני הראיות - שהושגו על ידי חוקרים־פושעים, אין אנו עושים עצמנו שותפים לאחר המעשה לפשעיהם".

אל מול עמדה זו עומדת "חזקת התקינות" שמיוחסת לרשויות המדינה בכלל, ולגורמי אכיפת החוק בפרט. ההנחה היא שהרשויות פועלות כדין ובצורה תקינה, ולכן אין לערער אחרי תוצריהן או להטיל ספק ביושרתן.

והנה, שלוש הפרשות, כולן בחודש האחרון, טורפות את חזקת התקינות ומושיבות את המשטרה והפרקליטות על ספסל הנאשמים. השופט עמית לא יכול היה להסתיר את כעסו על חירות החילוט ללא גבולות שנטלה לעצמה המשטרה, ביקר בחריפות גם את גיבוי הפרקליטות ובית המשפט המחוזי שהקלו ראש בפגמים, והתייחסו כלאחר יד להפרת זכויות יסוד כזכות לקניין והזכות להליך הוגן.

זיכויו של חייבטוב דרמטי הרבה יותר. מפסק הדין של העליון עולה האפשרות שההודאה ברצח היתה חופשית ומרצון, והמשמעות כאן היא ששוחרר רוצח בגלל מחדלי חקירה. מי היה מאמין שדווקא שופט מחמיר ומרשיע כאורי שהם יאפיל על חיים כהן הגדול? אין ספק ששהם מתח כאן את התפיסה הסניגוריאלית המזכה למחוזות שבית המשפט מעולם לא הגיע אליהן וספק אם יגיע בעתיד. מצד אחד, לא הגיוני שיתחילו לשחרר כאן רוצחים על מחדלי חקירה; מצד שני, ניחתה כאן מכה שבכוחה לזעזע את המשטרה ולהשיבה למסלולים הלגיטימיים והמקובלים בדרכי פיצוח הפשיעה במדינה דמוקרטית.

שוקי סגיס צילום: אוראל כהן

מה יעשה היועמ"ש

איך תשפיע הדרמה הזו על החקירות נגד נתניהו

והדרמה הזו משיקה בעקיפין גם לחקירות נתניהו. לראש אגף חקירות היוצא ניצב מני יצחקי קרדיט וזכויות רבות בפיצוח כמה מתיקי הפשע המאורגן בישראל. הטענה נגדו שהוא הביא קצת מהרוח, המתודות והמוטיבציה מחקירות מולנר ודומרני לחקירות נתניהו מבלי להתחשב יותר מדי במורכבות הנדרשת בתיקים אלה.

גם המפכ"ל רוני אלשיך, ממניעיו שלו, דוהר בסביבה הזו במהירות מופרזת. על כך אמר פעם היועץ המשפטי לשעבר יהודה וינשטיין שהוא מעדיף סוסים אבירים על פני פרדות עצלות. ולכך יידרש היועץ המשפטי הנוכחי אביחי מנדלבליט: האם יגביה לגובה ההמלצות של המשטרה באישומי השוחד בתיקי 1000 ו-2000. אבל הריסון המשפטי למסקנות המשטרה זה לא העיקר. בתיקים האלה בולטת התנהלות תקשורתית עצמאית ואגרסיבית של המשטרה שעושה כמיטב יכולתה לחזק את הנרטיב המושחת, ואפילו להתערב בתהליכי המינויים הממשלתיים, כפי שמעידה הדלפת האזנת הסתר לדוד ביטן וההבטחה לכאורה למנותו לשר לביטחון פנים. כנראה שהחופש שהמשטרה נוטלת לעצמה בחקירות ובחילוטים ממשיך גם בהדלפות שנועדו לקבוע את סדר היום.