חקר ביצועים: השבוע של מלאנוקס, ונצואלה וטלגראס

כץ: כישלון שצריך ללכת

דו"ח מבקר המדינה על מצב התחבורה בישראל, שנחשף במלואו אתמול, הוא אחד החמורים שנראו כאן. אפשר להתגאות בשמים הפתוחים ובמחלפים בצפון ובדרום, אבל העובדה היא ששר התחבורה ישראל כץ ומשרדו הזניחו את רוב תושבי מדינת ישראל — בלי תכנון מקיף לטווח ארוך, בלי התמודדות עם הבעיות העמוקות בתל אביב, ירושלים וחיפה ועם עשור שלם שבו משרד התחבורה לא ממש עשה משהו בתחום הסעת ההמונים. הנה נתון אחד לדוגמה, שממחיש את גודל הקטסטרופה: בשנים 2017-2015 שיעור העלייה במספר האיחורים וביטול הנסיעות ברכבת ישראל היה גבוה יותר משיעור העלייה במספר הנוסעים. בכל מדינה מתוקנת דו"ח כזה היה שולח את ראשי המשרד האמון על התחום הביתה, ואיתם את הפוליטיקאים הממונים. במדינת ישראל הוא לא מפריע למצביעים לבחור שוב במפלגה שאחראית לפקקים שלהם, ולשר התחבורה לבנות על קידום בממשלה הבאה.

ליאור גוטמן

ישראל כץ צילום: רויטרס

להאזנה לכתבה, הוקלט על ידי הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה

מלאנוקס: התקשורת משפיעה

בעידן שבו פופולרי לתקוף את התקשורת, המשקיעים במלאנוקס דווקא יכולים להיות מרוצים מפועלה. רגע לפני ההדלפה על מגעים ראשונים למכירת החברה נסחרה המניה בנאסד"ק בכ־72 דולר. בעקבות הדיווחים היא זינקה, עד ל־109 דולר, והעסקה נחתמה לפי שווי של 125 דולר. כלומר מה שנראה כמו פרמיה של 17% הוא בעצם, כשמסתכלים על המחיר שלפני הדיווחים, פרמיה של 50%. הקונה אנבידיה תשלם כחצי מיליארד דולר יותר מתג השווי המקורי שהוצמד למלאנוקס, אבל המשקיעים רשמו יופי של רווח, והעיתונות החבוטה יכולה להרגיש לרגע שהיא משפיעה על המציאות.

סופי שולמן

מטה מלאנוקס צילום : משה שי

רווח אישי של 250 מ' דולר

וולדמן: לא בלב שלם

רגע אחרי שמלאנוקס נמכרה השבוע בכמעט 7 מיליארד דולר, המייסד והמנכ"ל איל וולדמן התייצב למסיבת עיתונאים והודה שאין לו מושג מה הולך לקרות איתו. כל ההופעה שלו באירוע נראתה גם היא קצת אבודה; כך לא נראה איש שחוגג את מכירת מפעל חייו ורווח אישי של 250 מיליון דולר. במכירה של מלאנוקס אין מבחינתו הגשמת חלום או רגע ניצחון, זה רק צעד הכרחי בשוק רותח ובעקבות לחץ המשקיעה הגדולה שלו, קרן סטארבורד. כך, בתוך כל החגיגות ואולי גם הקנאה, הסתתר גם ממד חמוץ, אפילו קצת מכמיר לב.

מאיר אורבך

איל וולדמן צילום: עמית שעל

כתר: דע למי אתה מוכר

ענקית הפלסטיק הישראלית כתר נמכרה לפני שנתיים, תמורת 1.4 מיליארד דולר, לקרן ההשקעות האמריקאית בי.סי פרטנרס. אז זה היה האקזיט התעשייתי הגדול ביותר בהיסטוריה של המשק, אבל כיום מתברר מצב אחר. "כלכליסט" חשף השבוע שהקרן האמריקאית עשתה מה שקרנות אוהבות לעשות: מינוף גבוה, עסקאות מיזוג ורכישה, השאת שווי ומכירה. או לפחות זאת היתה התוכנית; השאת השווי והמכירה עוד לא נראות באופק. המינוף הגבוה והשינוי בסביבה העסקית של כתר הובילו לצניחה בביצועים ולזינוק בסיכון שלה בעיני המלווים שלה. במקרה כזה הקרנות בדרך כלל מפחיתות את ההשקעה וממשיכות הלאה, משאירות את החברה להתמודד עם החובות. זו תזכורת טובה לכך שעסקאות ענק לפעמים נגמרות בקול דעיכה דקה; ככה זה כשמוכרים לקרן השקעות, ולא לחברה אסטרטגית בתחום (כמו למשל בעסקה של פרוטרום ו־IFF האמריקאית).

גולן פרידנפלד

האחים יצחק וסמי סגול צילום: אביב חופי

הלוואות לציבור: מצב נפיץ במיוחד

יו"ר דיסקונט שאול קוברינסקי אמר השבוע ל"כלכליסט" כי בטווח הקצר מאגר נתוני האשראי יכול ליצור מחנק אשראי לשכבות החלשות, מה שעלול לשלוח אותן למקורות מימון פחות מוסדרים, והרבה יותר יקרים. במקביל דיווחו חברות האשראי על עלייה משמעותית בהיקף ההלוואות לציבור (תיק האשראי הצרכני של שלושתן, בנטרול הלוואות לקניית רכב, גדל ביותר מ־16% בתוך שנה). ולקינוח, האוצר עדכן את שיעור הגירעון, מה שקרוב לוודאי יתגלגל בקרוב להעלאת מסים. כל אלה יחד הם החומרים שמהם עשויה פצצה מתקתקת של חובות, שעלולה לטלטל את העשירונים התחתונים. ועל זה אף אחד לא מדבר במערכת הבחירות הזאת.

רחלי בינדמן

שאול קוברינסקי צילום: רמי זרניגר

טלגראס: מהפכה צרכנית

המשטרה עצרה השבוע 42 בני אדם שניהלו את טלגראס, פלטפורמה סלולרית לסחר בקנאביס. בשנתיים של קיומה הספיקה טלגראס להפחית את מחירי החומר בכשליש, להגביר את התחרות ולהפוך את הקשר עם הסוחרים — החלק המדכא והמאיים ביותר בתהליך הרכישה — לחוויה מעודכנת, איפשהו בין אובר לאמזון, עם שליחים עד הבית וביקורות צרכנים. בזכותה, הצרכנים כבר לא נתונים לחסדיהם של הסוחרים, אלא הסוחרים הם המחזרים. פוליטיקאים יכולים לנסות לקושש קולות בדיבורים על לגליזציה, ופוליטיקאים יכולים לחלום על רפורמות צרכניות אדירות, אבל הסיפור של טלגראס מזכיר איך מהפכות שכאלה מתרחשות באמת: בלי תקציבי ענק, בלי ועדות, בלי הבטחות ריקות, רק מהשטח, עם כמה עשרות אנשים שסוחפים את כל האחרים, ומשנים שוק.

עמרי רוזן

צילום: cheifyc/Pixabay

ונצואלה: הזדמנות לשיתוף פעולה

5.5 מיליון תושבי אזור קראקס, בירת ונצואלה, התעוררו השבוע להפסקת מים, שהתווספה להפסקת חשמל שהחלה כבר בשבוע שעבר. אנשים המתינו עם מכלים ריקים ליד צינורות שהוליכו קצת מים ממאגרים עירוניים, הנואשים יותר עקבו מים מהנהר המזוהם. לחולים אין מספיק תרופות. מגיפה היא אפשרות סבירה. בנקודת הזמן הזאת, האסון הוא כרוניקה ידועה מראש, למרות המאמצים מאחורי הקלעים לגרום לנשיא ניקולס מאדורו לוותר על כיסאו, כצעד ראשון בדרך לתיקון. אבל הטרגדיה הוונצואלית יכולה להיות גם הזדמנות נדירה לשיתוף פעולה בינלאומי דווקא בתקופה שבה המונח הזה כמעט מגונה. בעולם שבו נשיא ארצות הברית נפגש כבר פעמיים עם שליט צפון קוריאה, מהלך סיוע משולב של וושינגטון, בייג'ין ומוסקבה הוא לא תרחיש כל כך מופרך.

רן אברמסון

מפגינים בוונצואלה צילום: איי פי

הכתבות והמדורים של מוסף כלכליסט

 

להאזנה לפודקאסט לחצו כאן >>

האינטרנט: החופש הגדול נגמר

ה־World Wide Web חגגה השבוע 30 שנה, והגלובליות שלה כבר לא מה שהיתה. אחרי שלושה עשורים שבהם חגגנו את חופש המידע ואת הפיכת העולם לכפר קטן, אנחנו נמצאים בצומת דרכים. פריסת רשתות תקשורת מדור חמישי (5G) בחסות חברות פרטיות מחייבת החלטה עקרונית אם הרשת תהיה תחת שליטה ממשלתית, ואז את החופש עלולות להחליף צנזורה ו"דלתות אחוריות" (שיאפשרו לממשלה איסוף מידע). סין כבר מציגה מודל שהופך את הרשת לכלי השליטה הממשלתי החזק בהיסטוריה האנושית, רוסיה תבסס מודל מטריד משלה בקרוב. ובמערב מתמודדים לא עם בעיות חופש מידע אלא עם בעיות איסוף מידע ופרטיות, ולא מצד ממשלות אלא מצד החברות הגדולות. 30 שנה, שינוי דרמטי לאנושות, ואינספור בעיות. החופש הגדול נגמר.

הגר רבט

צילום: בלומברג